זמן ג'ינס

הנה יוצא עכשיו "אריק סיני – המיטב", אוסף כפול הסוקר את קריירתו של הזמר עם הקול החם, הרך, הנעים ועם אג'נדת הקאנטרי הארצישראלי, החל משנת 1977 ועד היום, וזה ממש מעולה שאפשר לשמוע פעם ראשונה על דיסק את המבחר הזה וכאלה. בשנת 1994 יצא לסיני האוסף "כמו לפני שנים – הלהיטים הגדולים". כל השירים שהודבקו לאוסף הקודם נמצאים גם באוסף הזה (מלבד "הו מה יפית, ארץ כנען"), ואולם הקומפליישן הנוכחי כולל עוד בערך 18 שירים שאין באוסף ההוא, והוא גם ערוך בצורה כרונולוגית והרבה יותר הגיונית וברורה.

העסק מתחיל בתקופת השלמה ארצי של סיני, עם המילים והלחן וההשפעות הברורות ("שיר פרידה", "שכח אותי אמרת" ו"לא יכולתי להגיד"), וממשיך דרך יוצרים נהדרים אחרים שהעניקו לזמר את שיריו,
ביניהם גרי אקשטיין, קורין אלאל, מיקי גבריאלוב, יהונתן גפן, יעקב גלעד, יהודית רביץ, מתי כספי, יצחק קלפטר, שמוליק קראוס, אילן וירצברג, מאיר בנאי, ארקדי דוכין ומיכה שטרית.

האוסף הזה מבקר במקומות בלתי נשכחים, וגם במקומות נשכחים. הוא עובר כמובן דרך שירים קלאסיים כמו "דרך הכורכר" (עם הלחן השובה של אלאל והצלילים הנהדרים שנתן יעקב גלעד במילים שכתב), נשען לרגע לאיזה גן עדן של לייד-בק ישראלי חולמני ("ערב מול הגלעד", "גן השקמים"), וקופץ למקומות אסטרטגיים לא פחות כמו "שובי שובי לפרדס", או "שוב" עם חוה אלברשטיין - וזו באמת רשימה אקראית או חלקית. ברגעים מסוימים מגיע האוסף עד תהומות הטראש של שירים כמו "אחת מהבוהמה" (מילים ולחן: דני רובס), וגם זה כמובן מעולה.

והדיסק הכפול הזה הוא בהחלט גם סוג של אוסף של מתי כספי, שליווה מקרוב את רוב הקריירה של סיני. במהלך השמיעה נחמד להבחין בדרכו של כספי, שמתפתח פה בעיקר כמפיק מוזיקלי חכם ועדין ומוכשר, וגם מגיח מדי פעם כמלחין או צץ ברקע לקצת קולות רקע.

ופתאום בדיסק השני, אחרי "רכה כמו משי" הנפלא באמת (מילים ולחן: מאיר בנאי), שגם חותם את סדרת התשדורות של "עכשיו" (1987), מגיעים בסערה שישה שירים מ"שמועות על גשם" (1992), אלבומו האחרון של סיני, ומיד מתגלה ההפקה הכוחנית של לואי להב, האייטיזית, הנוסחאתית, כפי שאתם מכירים אותה בעל פה ואף תיזכרו בה שוב רק מלשמוע איזה גרם תופים קלידים. מיד מתגלה שינוי חד ופתאומי בקולו של סיני, ששמר על רציפות לינארית לאורך שישה אלבומים (אבל לא שיש לטעון שהסאונד הזה נכפה על סיני, שבחר בלהב מתוך מטרת ספין ברורה לחלוטין). ולמרות שהאוסף הזה מתחיל לדבר מ-1977, רצף השירים מתחילת הניינטיז בהפקתו של להב נשמעים בו האנכרוניסטים ביותר.

איך יתקיים אותו אריק סיני בלי הרי"ש המתגלגלת שנזנחה איפשהו במחצית שנות התשעים? ומדוע בכלל עליו לזנוח אותה? הייתי מהמר שהוא יעשה זאת בשלב הזה של החזרה שלו לפעילות, וגם הייתי זוכה בהימור, כי ב"מכור", הסינגל החדש שלו שחותם את האוסף, הוא כבר לא מגלגל את הרי"ש. כיוון מעניין יש לסינגל הזה, עם מילים ולחן של עמיר לב, עם הפקה מוזיקלית של אסף אמדורסקי ועם השפעה אינטרקונטיננטלית גורפת של ליאונרד כהן הכל כולל הכל. בהחלט מסקרן יהיה לשמוע עוד חומרים חדשים. בינתיים יש להסתפק באוסף הזה, שלמעשה המתחרה היחידי שלו בימים אלו הוא "או יה!", האוסף הכפול והחדש של אירוסמית. צ'וז יור וופן.