עונה שישית בשלוש שנים ל"מצב האומה" זה לא מובן מאליו, בטח לא באקלים טלוויזיוני שבו אפשר לשבץ ריאליטי על גבי ריאליטי ולצאת בסדר מול הרגולטור; בטח לא בזמן ש"ארץ נהדרת", תכנית הסאטירה של הזכיינית המתחרה, נהנית מגב חזק, תקציב גבוה ורייטינג בהתאם - כל המסביב גורם ל"מצב האומה" להרגיש ולתקוף כמו אנדרדוג, אבל בלי לגמרי להיות אנדרדוג, לשחק אותה על קו העוני בזמן שהיא לגמרי מעמד הביניים.
בתור מעמד ביניים, כבר תקופה ארוכה ש"מצב האומה" מסמנת מטרה על ראשו של יאיר לפיד, קודם כשהיה מגיש נפוח, וכיום, כשהנבואה הגשימה את עצמה והוא הפך לפוליטיקאי שמכר לבוחריו אוויר בשקל. הבדיחות על שר האוצר המכהן אמנם הכי קלות, אך באותה מידה הן הכי מתבקשות. אפילו ימי השידור של "מצב האומה" הם מעמד ביניים מובהק: חמישי בערב שנושק לסוף השבוע; ומוצ"ש, רגע הנחת האחרון לפני יום ראשון הארור. זה אמנם הסידור הנוכחי בין רשת לקשת, אבל אי אפשר לברוח מהסימבוליות.
בכל הקשור ללפיד, אגב, עוד אפשר להתבלבל ולחשוב ש"מצב האומה" מכוונת בתכנים שלה לעבר קהל הבוחרים של יש עתיד (המרוצים והמאוכזבים) ו-19 המנדטים שהשחיל לכנסת, שכן רוב הבדיחות הן על ראש המפלגה, כפייה דתית והאבסורד שבאמונה, ומצב כלכלי בקאנטים. בתכנית של יום חמישי, הוצג סרטון וידאו שליקט את מיטב הרגעים שבהם לפיד משתמש במילה החדשה האהובה עליו: "אחריות". חברי הפאנל לגלגו על התכיפות שבה הוא שולף את המילה הזו בנאומים ובראיונות, אבל תוך כדי כך שכחו שבסופו של דבר, גם התכנית שלהם סובלת מרפטטיביות דומה וחוזרת על עצמה לעיתים קרובות - זה לא רע, אבל מודעות עצמית היא תכונה חשובה שאין לזלזל בה. באחריות.
מעמד הביניים קורס. אין לו כסף, חייו הם שגרה ועבודתו סיזיפית, מחודש לחודש זה רק נהיה קשה יותר. "מצב האומה" אמנם לא קורסת, אבל זה לא נהיה קל יותר, שכן הפורמט עצמו מגביל - אין תחפושות, חיקויים, מערכונים או צילומי חוץ - זה הסטטוס קוו ודברים לא ישתנו מלבד פינה חמודה פה ושם (או מבריקה כמו ה-Roast שנפתח עם עידן רייכל), זה מה יש ועם זה יסתדרו. יותר מכך, זה היופי של התכנית, הסאבטקסט, כשישנו, עובר באופן מילולי או בתנועות ובמבטים, ולא בדמויות שבאות והולכות מדי עונה. גם אנשים (פאנליסטים במקרה הזה) יבואו וילכו, אבל הרבה יותר קל להתאהב בהם.
"מצב האומה" שגרתית וצפויה, אבל על הצד החיובי של הסקאלה, לא המאוס והמפוהק. מצד אחד היא לא תנסה לשחק לכם בראש עם ניסויים ושינויי פורמט שריח המאמץ נידף מהם; מצד שני היא מספיק מצחיקה, מהנה ומצדיקה את קיומה כסאטירה (הגדרה חמקמקה שרבים מתעקשים עליה בקנאות אינסופית), כדי שיהיה כיף (וגם חשוב! הרי בכל זאת, סאטירה וכו') לצפות בה פעמיים בשבוע, אבל גם לא להתבאס אם מפספסים מדי פעם - כי ככה זה איתם, רגוע, מדוד בזמן ולא מרוח - בלי פאניקה.
"מצב האומה", ערוץ 2, חמישי ושבת ב-22:30