"משפחה בהפרעה" חוזרת: למה אסור לכם לפספס אותה

* זהירות - ספוילרים

"משפחה בהפרעה" היא לא רק סיטקום – היא "סאטרדיי נייט לייב" בזעיר אנפין. לורן מייקלס, האיש מאחורי "SNL", בנה לעצמו – בזכות מסורת ארוכת שנים – שם של מגלה כוכבים קומיים סדרתי: מאדי מרפי, דרך וויל פארל וג'ון בלושי ועד טינה פיי. מיטש הורוויץ, האיש מאחורי "משפחה בהפרעה", הפיק סדרה שנמשכה בדיוק שלוש עונות, אבל איכשהו הצליח להרכיב קאסט מושלם שהוציא לדרך לא מעט קריירות. מג'ייסון בייטמן, שזכה לקאמבק של חייו והמשיך מאז לעשרות תפקידי סטרייט-מן בקומדיות רומנטיות; דרך וויל ארנט ודיוויד קרוס שהטירוף הקומי שלהם התגלה לראשונה לקהל הרחב בתכנית; ג'סיקה וולטר שלקחה את דמות האם האלכוהוליסטית המרירה איתה ל"ארצ'ר"; פורשיה דה רוסי שהתקמבקה אחרי "אלי מקביל"; ועד ג'פרי טמבור שהצליח לייצר תפקיד טלוויזיוני איקוני שני ברצף, אחרי האנק מ"המופע של לארי סנדרס". והיי, איך אפשר לשכוח את מייקל סרה, ששכלל את דמות הנעבעך המגומגם באופן חסר תקדים, והפך אחר כך לכוכב גדול בזכות סרטים כמו "ג'ונו", "סקוט פילגרים נגד העולם" ו"סופרבאד" הנפלא. בבית משפחת בלות' כל הטוב הזה התחיל – ובעונה החדשה כל הכוכבים חוזרים הביתה.

• כל אלה עוד בלי להזכיר על לייזה מינלי, הנרי וינקלר ושרליז ת'רון, שתמכו בתפקידי אורח היסטריים לחלוטין.

ל"משפחה בהפרעה" היתה יכולת מיוחדת לנפץ טאבואים מבלי לגלוש אל הגרוטסקי: אם סדרות כמו "איש משפחה" פרקו כל עול אנושי, מוסרי ועלילתי והפכו את הדמויות שלהם לאנשי קש שכל סטייה מתלבשת עליהם, הורווביץ וחבריו מצאו דרכים יצירתיות ומעודנות לשמור על ההיגיון הפנימי של העולם ומערכות היחסים, תוך כדי שהם מרסקים את הערכים הקדושים של תרבות המערב. זה התבטא בטיפול של הסדרה בהומוסקסואליות מודחקת, בפיגור שכלי וביחסי שחורים-לבנים, אך הדוגמה הקלאסית מכולן היא כמובן ההתעסקות האובססיבית בגילוי עריות: מלבד ההתאהבות האסורה של ג'ורג' מייקל בבת דודתו מייבי, קיבלנו גם יחסים סימביוטיים וחולניים בין באסטר ואמא לוסיל, ניסיון של לינדזי לפתות את אחיה מייקל וניסיון של האח ג'וב לפתות את לינדזי. השיא הגיע כשג'סטין בייטמן, אחותו האמיתית (!) של ג'ייסון בייטמן, גילמה בסדרה זונה שמנסה לפתות אותו שעה שהוא משוכנע בטעות שהיא, ובכן, אחותו.

הסוד שאיפשר לכל העיוותים האלה לעבור בסדרה קומית מבלי להפוך אותה לסאטירה שטחית ואפאתית, הוא הטיול ליד הטאבו עצמו. לכל אורך "משפחה בהפרעה", אף גילוי עריות אמיתי לא התרחש, ובעצם גם לא התקיים מפגש מיני בין אדם נורמטיבי ואדם מוגבל שכלית. הדברים האלה דוברו, נרמזו, ממש כמעט קרו – אבל אף פעם לא הגיעו למימוש, שהיה הופך את משפחת בלות' לחיקוי חיוור של "סאות' פארק". כמה רחוק אפשר עוד ללכת בפרקים החדשים - זאת כבר שאלה אחרת.

עכשיו קצת קשה לזכור את זה, אבל לפני עשור, כשהסדרה עלתה, גגים ש"חותכים החוצה" מסצינה בלי כל קשר לעלילה היו נחלתן הבלעדית של סדרות מצוירות. "משפחת סימפסון" היתה חתומה על הפטנט הזה והוא נתפס כמשהו שעובד רק בעולמות מאוירים – אפילו ב"מלקולם באמצע" ו"סקראבס" הצדיקו את השבירות של הנראטיב בכך שהן מייצגות את עולם הדמיון של הגיבורים.

"משפחה בהפרעה" פרצה את הדרך עבור סדרות כמו "רוק 30" עם החיתוך שלה לשברי זכרונות, קטעי ארכיון ורפרנסים; אבל היא הצליחה לעשות הרבה יותר מזה. היא שילבה בווירטואוזיות את הגגים האלה, שנראו במבט ראשון בלתי קשורים, בתוך קווי העלילה המתמשכים. כך, בדיחות שנזרקו כבדרך אגב על חווית ילדות של אחת הדמויות הפכו עונה לאחר מכן לאלמנטים סיפוריים מהותיים, דרמטיים, שעונה שלמה של תככים משפחתיים סובבת סביבם. בקיצור, "משפחת סימפסון" פוגשת את "שושלת".

זו, כמובן, רק אחת ההמצאות הצורניות של "משפחה בהפרעה". היו גם השימוש באלמנטים מסדרות מוקומנטריות, מבלי להתחייב לעולם לגבי השאלה האם צוות צילום באמת נמצא בחדר; משחקי המילים המופרעים שפחות או יותר ניהלו את העולם של משפחת בלות'; וכמובן "בפרק הבא של 'משפחה בהפרעה'", סצינת הסיום שלא באמת הציגה את המתרחש בפרק הבא והפכה משוגעת יותר ויותר עם הזמן. רוב האלמנטים הללו שאובים ברמה כזאת או אחרת מסדרות אחרות, אבל "משפחה בהפרעה" ערבבה חזק את כל המסורות של הסיטקום - היא בזזה את הרעיונות של ריקי גר'וויס, מאט גריינינג, גארי שנדלינג, "בועות" ומי לא, ויצרה מהם יציר כלאיים חדש, שפתח את הדלת לשפה קומית אחרת לחלוטין בטלוויזיה.

והנה עוד דבר שמגלים רק בצפייה השנייה או השלישית: "משפחה בהפרעה" היא בכלל לא סדרת טלוויזיה – היא רומן. אם בכתיבה דרמטית מקובל לקדם את העלילה ומערכות היחסים באמצעות דיאלוגים בין הדמויות, הכתיבה של הורוויץ היא בעצם ספרותית, ונשענת כמעט לגמרי על מספר כל יודע. בניגוד למספרים קולנועיים אחרים שתפקידם לקשט ולהוסיף אווירה, רון הווארד, המפיק והאיש שהזמין מהורוויץ את הסדרה (ופיצה בכך על קריירה ארוכה כבמאי הוליוודי יבשושי למדי), הניע את הסיפור קדימה כל הזמן: עורכי הווידאו של "משפחה בהפרעה" סיפרו בראיונות שלפני שהווארד מקליט את הקטעים שלו, אין שום סיכוי להבין משהו מעלילת הפרק.

הדבר המדהים הוא שהווארד הגיע כמעט במקרה להקליט את הקריינות עבור הסדרה, כממלא מקום בפיילוט, אך התוצאה היתה כל כך מוצלחת שהוא החליט לשמור על הג'וב. הטוויסט הנוסף הוא שבמהלך הסדרה המספר קרם עור וגידים, הפך לאישיות עם דעות ורצונות ואפילו פיתח סכסוכים עם מספרים של סדרות אחרות. גם במקרה הזה, מסקרן לגלות מה קרה עם המספר בשבע השנים האחרונות.

ועכשיו, בואו נדבר על העונה החדשה שעולה היום (ראשון) לרשת בארה"ב. נטפליקס אמנם הפיקו כבר סדרת טלוויזיה – "בית הקלפים" המהוללת – אבל "משפחה בהפרעה 4" היא עבורם מבחן לא פחות משמעותי. קודם כל, כי זה הניסיון הראשון של האינטרנט להקים לתחייה סדרה שלא הצליחה למצוא את מקומה ברשת טלוויזיה גדולה, ואם ההצלחה שלה בזירה החדשה תהיה מספקת, היא עשויה להשפיע על אופי התכנים שרשתות טלוויזיה-באינטרנט יפיקו בעתיד. מי יודע – אולי נטפליקס תהפוך לבית לכל התכניות שהתאגידים הזקנים כבר לא ממש יודעים איך לשווק.

שנית, המדיה החדשה עומדת פה למבחן כיוון שהורוויץ יצר את העונה החדשה מתוך מחשבה ספציפית על אופני הצריכה החדשים. בניגוד ל"בית הקלפים" המסורתית יחסית, העונה הרביעית של "משפחה בהפרעה" מכוונת לקהל של הרשת. כיוון שכבר אין צורך לחכות שבוע בין פרק לפרק, הורוויץ יצר 15 פרקים שמתרחשים כולם על אותו ציר זמן, כשכל פרק מתמקד בדמות אחרת על ציר הזמן הזה. האפשרות לדחוס את הצפייה, להריץ קדימה ואחורה, להציץ בפרקים אחרים ולהתרכז בפרטים הקטנים שמרכיבים את הפאזל, אמורה להפוך את הרשומון הזה למשהו שקל יותר לעכל ולהבין. אם זה יצליח, יכול להיות ש"משפחה בהפרעה" הולכת לעשות עוד מהפכה קטנה בעולם הטלוויזיה.

העונה הרביעית והחדשה של משפחה בהפרעה תשודר החל מה-15.6 בערוץ yes Comedy HD וב-yes VOD

מחכים לעונה החדשה של "משפחה בהפרעה"? דברו על זה בפייסבוק