פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אסף אבידן נגד "האח הגדול": המפסידים הגדולים הם האמנים

      זכותו של אסף אבידן לסרב לקחת חלק בפרומו של "האח הגדול", אבל נדב לזר, מוזיקאי עצמאי ועורך פרומואים בקשת, חושב שהתביעה שלו הולכת לדפוק בעיקר את אמני האינדי

      אסף אבידן תבע את קשת על שימוש בשיר שלו במסגרת פרומו ל"אח הגדול". תבע, ניצח, וקיבל מגוף השידור הפופולרי והמושמץ כאחד 85 אלף שקל כפיצוי. על פניו זהו נצחון של דוד על גוליית, של האמן על המסחרה של ערוץ 2, של הערכים על הציניות. אבל יש לסיפור הזה היבט נוסף.

      עבדתי שנים במחלקת הפרומו של קשת בתור במאי ועורך פרומואים. אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות כעורך זה להחדיר "סוסים טרויאנים" קטנים למערכת, כמו למשל להשתמש בשירים של אמנים שבחיים לא היו מקבלים השמעה בפריים-טיים. ערכתי פרומואים עם שירים של מיסטר באנגל, עם קטעים מטורפים של להקות קאלט משונות כמו קארדיאקס, עם יצירות אוונגרד של להקות בלגיות אזוטריות, עם מוזיקה אינסטרומנטלית של להקת אינדי מצ'כיה, וכן, גם עם לא מעט אינדי ישראלי. ולא הייתי לבד בזה - חלק גדול מהעורכים בקשת, כמו גם מנהלי מחלקת הפרומו שלה, הם חובבי מוזיקה לא קטנים.

      אסף אבידן (יח"צ)
      לא בדיוק דוד וגולית. אסף אבידן (צילום: יח"צ)

      בימים כתיקונם, התהליך של אישור מוזיקה לפרומו הוא דיי פשוט: העורך בוחר מוזיקה, ואם מנהלי הקריאייטיב מסכימים שהיא מתאימה - היא בפנים. לא דרושים כאן אישורים מהאמן עצמו כי לקשת, כמו לכל גוף שידור בישראל, יש מה שנקרא "הסכמי שמיכה" עם אקו"ם ועם הפדרציה, שני אירגוני הזכויות בהם רשומים רוב אמני ישראל. במסגרת ההסכמים האלו, גופי השידור מפרישים תמלוגים על כל השמעה של יצירה מוגנת לפי תעריף שנקבע מראש.

      כשמדובר במוזיקאים קטנים ולא מוכרים ההסכמים האלו משמעותיים במיוחד - בשנה שעברה, למשל, השתמשתי בפרומואים לגמר של "האח הגדול" בקטע של מוזיקאי אינדי מקומי. כעבור כמה חודשים הוא קיבל את צ'ק התמלוגים והודה לי בהתרגשות. וגם אני התרגשתי בשבילו. פה הסיפור מקבל טוויסט קטן – בנוסף לעבודתי כעורך וידאו אני גם מוזיקאי בעצמי. יצא לי להשתמש במוזיקה שלי כמה פעמים בפרומואים, ואני יכול להעיד ממקור ראשון שזה ממש נחמד לקבל כסף על היצירה שלך לשם שינוי.

      אבל לא כל מוזיקאי רוצה שישתמשו במוזיקה שלו בפרומואים, בטח שלא לתכניות שנויות במחלוקת, וזו כמובן זכותו. ראוי להעריך כל אמן שעומד על שלו ומביע עמדה נחרצת גם במחיר של פגיעה כלכלית. זהו מצרך נדיר בישראל, ומגיע לאסף אבידן ולאנשיו הרבה כבוד על כך. ובמקרה הזה, מעבר לעניין העקרוני נוסף לזה גם היבט חוקי: מסתבר שאבידן אמנם היה רשום באקו”ם (שאחראים על זכויות המילים, הלחנים והעיבוד) אבל לא בפדרציה (שאחראים על זכויות ההקלטה עצמה). בקשת לא בדקו זאת – בין השאר, אולי, כי למרות שהשנה היא 2013, אין ממש דרך מסודרת לעשות את זה. וכך יצא שקשת הפרו את הזכויות של אסף אבידן.

      מייק פאטון (יח"צ)
      סוס טרויאני. מייק פאטון ממיסטר באנגל (צילום: יח"צ)

      אז קשת עשו טעות, לאסף אבידן הייתה זכות מוסרית ועילה משפטית, והיתה לו כל סיבה שבעולם לתבוע אותם. אבל רגע. נניח שהייתם ננשכים על ידי כלב. בוודאי הייתם מגישים תלונה, נכון? אך האם עדיין הייתם מגישים אותה לו ידעתם שישנם כמה ילדים שהכלב הזה יקר לליבם, ושאם תתלוננו הוא יומת? האם הייתם לוקחים על עצמכם את האחריות הזו, או שהייתם מחפשים פתרון ביניים?

      והנה הנמשל: מאז שאסף אבידן החליט לקחת את קשת לבית המשפט, חל שינוי בגופי השידור. חלק גדול מהעורכים בוחר לעבוד עם מוזיקת ספריה (מוזיקה אינסטרומנטלית שנכתבה במיוחד לטלוויזיה, אשר חלק גדול ממנה הוא סטרילי וחסר נשמה) כדי למנוע מראש מצב שבו המוזיקה שהם יבחרו תיפסל לשידור מטעמי זכויות. ומי שבכל זאת בוחר להשתמש במוזיקה מקורית, צריך לקחת אחריות ולבדוק האם היא כלולה בהסכמים עם ארגוני הזכויות. זה כמובן מבורך, וכשמדובר באמנים גדולים זה לא כל כך נורא, קל לבדוק את זה. אבל במקרה של מוזיקאים קטנים ועצמאים זו בעיה. בפרומו ההוא שערכתי ל"אח הגדול", פשוט ביקשתי את רשותו של אותו מוזיקאי עצמאי, כי הוא במקרה גם חבר שלי. אבל רוב העורכים, מאז התביעה, פשוט היו מוותרים מראש. מי שמפסיד מכך הם בראש ובראשונה המוזיקאים.

      נכון שקל להאשים את קשת בהיותם תאגיד דורסני שרמס זכויות של אמן עם ביצים. אבל מאחורי התאגיד הזה יש עורך או עורכת שהיו אחראים לכך שהשיר של אסף אבידן קישט את הפרומו של האח הגדול. והם היו בטוחים שהם עושים לו טובה גדולה, מביאים את המוזיקה שלו לכל בית בישראל ועל הדרך גם מכניסים לו כמה אלפים לחשבון הבנק. זה נעשה, מן הסתם, בתום לב ומתוך אהבה למוזיקה.

      אסי עזר, ארז טל (בן קלמר)
      העורכים פעלו בתום לב. מתוך "האח הגדול" (צילום: בן קלמר)

      ברור שזה לא תירוץ – אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. אבל ניתן היה להתחשב בכך, ובכלל, יש כאן מקרה קלאסי של “אל תהיה צודק, תהיה חכם": לו אבידן היה מסתפק בהוראה להסיר את הפרומו ולאסור על שימוש בשירים שלו בפרומואים להבא, כמו שעשו כמה וכמה מוזיקאים ישראלים אחרים - הכל היה בסדר (יאמר לזכות קשת שאחרי שהתקבלה התלונה בנידון הפרומו ירד מהאוויר). אבל הוא התעקש להפוך את זה לעניין עקרוני ולתבוע. והתביעה הזו שפכה את המים עם התינוק. היא הייתה מוצדקת, אך תקפה את הבעיה מהכיוון הלא נכון. 85 אלף שקלים הם לא סכום שבאמת פוגע בקשת. זה גם לא סכום שבאמת יתרום לאסף. אבל הפרשה הזו הובילה לשינוי נהלים שפוגע ועוד יפגע באינספור מוזיקאים, קטנים כגדולים. ואת הפגיעה הזו – ואת זה אני כותב הן כעורך והן כמוזיקאי – אני באמת לא יודע איך לכמת. מה שבטוח, היא שווה הרבה יותר מ-85 אלף שקל.

      מה יכול היה למנוע את כל הבלאגן הזה, שפגע באסף אבידן, בקשת ובמוזיקאים גם יחד? כרגע, כשהתחום פרוץ ודורש תיאום מול גורמים שונים בלחץ זמן, לא פלא שגופי השידור כושלים בתפקידם ופוגעים בלי להתכוון באמנים, ועל הדרך גם בעצמם. אך מאגר מסודר שאמנים יכולים להצטרף אליו בקלות, ללא תלות בהשתייכות לארגון כזה או אחר, בו ניתן לפרט בדיוק את סוגי השימוש המותרים בכל יצירה, עשוי לפתור את הבעיה. מי שרוצה, שיאפשר הכל. מי שרוצה, שיחסום שימוש בתכנים פוליטיים. מי שרוצה שיחסום תוכניות ריאליטי. מי שרוצה שידרוש שיצרו איתו קשר אישית לפני כל שימוש. זה לא בשמיים. ב-2007, כשהמוזיקאי האמריקאי טום ווייטס ניצח בתביעה נגד חברת פרסום גרמנית, הוא תרם את כל דמי הפיצוי לצדקה. מעניין מה יקרה לו אסף אבידן יחליט לתרום את 85 אלף השקלים שהוא גבה ביושר משידורי קשת כדי להסדיר את תחום השימוש במוזיקה בגופי שידור אחת ולתמיד.

      מה דעתכם - תביעה מוצדקת או מיותרת? דברו על זה בפייסבוק