בית התקליט עם שלמה גרוניך

יוצר צעיר ומאוד מיוחד. בעל קול הזוי, ממגנט וחד פעמי, ששר כאילו הוא בתוך חלום. משתמש במוזיקה אלקטרונית בצורה חדשנית, שכבות של רפטיציות, שיוצרות אווירה מכושפת – כמו מוזיקה לסרט. יש בו משהו מוזר ורדוף, אפל וקודר. בקול שלו ובעיבודים הקוליים יש הרבה מוזיקה שחורה – גוספל. הוא בהחלט היוצר המיוחד והמרתק ביותר ששמעתי מזה שנים. איזה בר מזל הוא ג'יימס הנפלא הזה שלא נולד בישראל, תארו לעצמכם לאן היה מגיע.

העניין המדהים עם סטיבי הוא שלא משנה איזה אלבום תבחר, תמיד תיהנה, תמיד הוא ימיס אותך בקולו העשיר והמרתק ובשליטה הווירטואוזית בו. אני בוחר באלבום זה כי הוא ליווה אותי לפני למעלה מ-20 שנה בנסיעות בחו"ל, במסעות במכונית מושכרת כשאני חוצה נופים זרים ונהנה מחופש טוטאלי של טיול. מבחינתי, סטיבי הוא במקום אחר, בספרה אחרת מכל זמרי המוזיקה השחורה. הוא מורה הדרך הגדול, הגורו, והוא איתנו מגיל כה צעיר – איזו מתנה אדירה הוא לאנושות.

כמה קשה לבחור אלבום אחד של ארבעת המופלאים. הביטלס כל כך גדולים, שהם כבר מעבר למוזיקה. הם רעיון. הם סמל. הם נס. הם אגדה. הם קלאסיקה. אבל אני בוחר באלבום הזה כי יש בו מעין קפיצת מדרגה משמעותית וברורה למוזיקה איכותית ומופלאה עוד יותר ממה שעשו לפני כן. זה מתחיל כבר בעטיפת האלבום הבלתי נשכחת ובתזמורים הסימפוניים שמעיפים את האלבום הזה למחוזות קלאסיקה אצילית.

פסנתרן מחונן ומבריק. זורם בנגינה וירטואוזית וחושנית, במגוון מצבי רוח. דינמי מאוד, אמיתי וכן. יד שמאל שלו מדברת ונוכחת באופן יוצא דופן. נשמע כמו פסנתרן קלאסי לגמרי. מהלכים הרמוניים מפתיעים ומרגשים. שומעים אצלו את גדולי המלחינים הקלאסיים, כמו באך, דביוסי ומאהלר, וגם את ביל אוונס וקולטריין. יוצר מרגש.

איזה מזל שיש לנו את אביתר בנאי. אם לא היה קיים, חייבים היו להמציא אותו. אבל הוא קיים והוא יוצר מדהים וייחודי. השירים שלו כל כך לא שטאנציים, כל כך רעננים וטריים. יש משהו מופנם, הזוי ובלתי מושג באישיות שלו. קול צלול, מלאכי וילדותי, פיסוק שירה נדיר, מלודיות בלתי שגרתיות ופסנתר מהורהר. אמן ישראלי איכותי, יחיד במינו, שיש לו הרבה מה לומר, כי הוא יוצר מהנשמה. איש רוח אמיתי וכן. שימשיך וימלא אותנו בצליליו האישיים, הרגישים.

להקה בריטית שנחשפת לעולם ב-1970 ומביאה איתה משהו חדש, נועז, מרתק ופורץ גבולות. מוזיקת רוק מתוחכמת המתבססת על מוזיקה עתיקה רנסאנסית-ימי-ביניימית. להקה שחבריה למדו מוזיקה קלאסית וכל אחד מהם מנגן בכמה כלים. הם יצרו את הסינתזה החדשה שלהם. המוזיקה שלהם זורמת תוך כדי חילופי משקל מטורפים, אך בזרימה טבעית. עיבודים קוליים מופתיים, ברמה של כתיבת מוזיקה ניאו-קלאסית. קונטרפונקטים והרמוניות מופלאות. הם נחשבים לפורצי דרך במוזיקת הפרוג העולמית – איפה יש עוד להקות כאלה מאז, כה מרתקות וכה חדשניות? הכל מנוגן בלייב, בלי מעשי ניסים ממוחשבים. סופר-מוזיקאים שעבדו כנראה הרבה שעות בצוותא כדי להתגבר על המוזיקה המורכבת והמסובכת מאוד לביצוע שיצרו.

אפשר לראות את הבחור המקסים הזה כ"גאווה הלבנה". הנה לנו בחור לבן שמביא אותה בפאנקי לא פחות טוב מכהי העור ולעיתים אף עולה עליהם. מוזיקאי גרובי פאנקי, ג'אז-רוקי מגניב, שכיף להאזין לו. מעלה חיוך ומרקיד את תאי הגוף הרדומים.

מביאים משהו חדש ואחר לסצינת המוזיקה בארץ. מוזיקת רוק רחבת אופקים היושבת חזק על מסורות של מוזיקת תיאטרון משנות ה-40-50 באמריקה, ובכל זאת יש בה משהו מאוד מכאן. טקסטים חדים, הומוריסטיים ומיוחדים, לעיתים בעלי הומור שחור. צבע אותנטי של מעין מוזיקת רחוב ישנה. כ"כ חיה ונושמת, בלתי ממוחשבת. הרכב כלים חם ועסיסי. הם נשמעים כמו הרכב מוזיקאים צועניים שאוספים השראות מכל מיני סגנונות.

קית' ג'ארט הוא פסנתרן רב השראה. בשנות ה-70 יצא למסע של קונצרטי סולו בעולם. הוא עולה לבמה עליה ניצב פסנתר כנף, ומתמזג איתו ועף באלתורים לאורך שעות. זו תופעה מיוחדת שעד אז, נדמה לי, לא היה לה אח ורע, שאמן סולו עולה לבמה ומאלתר לבדו קונצרט שלם. הפסנתר שלו הוא משהו אחר, הוא שר, הוא בוכה, הוא רוקד, הוא מתפלל, הוא מהרהר, הוא יחיד במינו. מדהים.

הרכב מופלא בראשותו של דונלד פייגן המבריק. אני כל כך אוהב אותם – פאנקי, נעים ונוסע בכיף. מוזיקה שמאוד מתאימה לנסיעה. ממליץ לשים אותם כשאתם חוצים נופים. ההרמוניות הג'אזיות הקוליות שמתחלפות כמו נופים עתירי יופי. השירה המהוקצעת, הלבנה והמרקידה... פאנק מפואר. העיבודים הקוליים העשירים, גיטרה קריספית וחכמה והקלידים של פייגן שמחזיקים את הכל.

בחור צעיר, משלנו, מוזיקאי משובח ושובה לב. אהבתי אותו מהרגע הראשון ששמעתי את קולו, האמנתי לו, אני מעריך את הכנות והמיוחדות במוזיקה שלו. יש בו משהו נוגע ללב, הומוריסטי ונוגה כאחד. יש מוזיקאים צעירים, שלפעמים נדמה לי שאני שומע הדהודים של מוזיקה שאני יצרתי לאורך השנים אצלם. אני מוצא את זה אצל אלון (בלי לחפש, זה פשוט מהדהד לי). הוא יושב חזק על סגנון של סונגרייטר דוגמת רנדי ניומן – בלתי תלוש, ממשיך מסורת. אוהב אותו.

בסוף השבוע הקרוב יתקיים במרכז שטיינברג בחולון מרתון שלמה גרוניך, שיכלול מופע מחווה בניהולה האמנותי של אפשרת גוש (שישי, 31.5, 21:00), מופע של גרוניך לילדים ולכל המשפחה (שבת, 1.6, 11:30) ומופע פסנתר בו יארח גרוניך את שלומי שבן (מוצ"ש, 1.6, 21:00). כרטיסים ניתן לרכוש בטלפון 03-5500012. לפרטים נוספים היכנסו לעמוד הפייסבוק של חולון לייב.

מה חשבתם על הבחירות של גרוניך? ספרו לנו בפייסבוק