עד החוף המר: רשמים על השיפוץ בטיילת תל אביב

השיפוץ של טיילת תל אביב הוא מבורך כמגמה, אבל בין זה לבין ה"מהפכה" שהכריז ראש העיר רון חולדאי יש פער, ועל ההחלטות היפות והחכמות מעיבות טעויות אדריכליות מקוממות

יונתן קנטי
01/06/2013

כעת, לאחר שמרבית עבודות הבניה בחלק הראשון של שיפוץ הטיילת בתל אביב כבר הסתיימו, ואנשים רבים חזרו להשתמש בחלקה הצפוני, ניתן להתחיל לדון ברצינות בטוב וברע של המהפכה שעוברת על קו החוף של תל אביב.

האנשים הם כנראה המדד הטוב ביותר, ובינתיים נראה כי הם נהנים מאוד מהטריבונות המצוינות שהוצבו שם. הטריבונות - פתרון כה פשוט וחכם, מייצרות חתך רחוב מעניין, שמצליח להיות בו בזמן גם מורכב. הן לא מתיימרות להיות מעוצבות מדי או מתוחכמות אבל הן מציעות שלל דרכים חדשות לחוות את קו החוף. הן קרקע פוריה לסוגים שונים של פעילויות: שכיבה, רביצה, ישיבה, שיטוט, ריצה - כולן מוצאות מקום על הטריבונות שהפכו את התפר שבין העיר לים מגבול קשיח לשטח רב שימושי ומזמין. גם ההחלטה להחזיר עטרה ליושנה ולהנגיש מחדש את הגגות של הביתנים שלמרגלות הטיילת היא החלטה מעולה. נראה שכשהגדרות המקיפות אותם יוסרו, הגגות האלה יהפכו להיות הדבר הבא.

עוד בוואלה!

לכבוד ט"ו בשבט: נתח אסאדו טרי ועסיסי עם פירות יבשים

וואלה! אוכל בשיתוף יינות ביתן
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
פתוח לפרשנות. טיילת תל אביב המשופצת(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

החלקים הטובים של השיפוץ מוכיחים שמשרד מייזליץ-כסיף, האדריכלים שתכננו את הפרויקט, זכו בצדק במוניטין שצברו בעקבות התכנון של נמל תל אביב. הטריבונות והגגות הם בדיוק מה שמתבקש ממרחב עירוני מוצלח - מערך של אלמנטים פתוחים לפרשנות המאפשרים פוטנציאל לאינספור שימושים שונים.

הבעיות מתחילות כשבוחנים את רוחב הטריבונות וטיילת הבטון התחתונה ביחס לתנאי השטח הקיימים של חוף תל אביב. רבות כבר נאמר אודות רוחב הטיילת החדשה ועד כמה היא גוזלת שטח חול יקר מפז. הטיעון העיקרי מטעם האדריכלים והעיריה הוא שממילא איש אינו שוהה ברצועת החוף שקרובה לטיילת כי חם שם מדי. הטיעון הזה מגוחך ופשטני מאין כמוהו. בואו נדייק. הסיבה העיקרית שאנשים לא יושבים ברצועת החול הקרובה לטיילת היא שהשוהים בים רוצים להיות רחוקים מהעיר וקרובים למים. רצועת החול הזו חשובה כי היא מייצרת שטח מפורז - buffer zone באנגלית. היא רווח הכרחי של מטרים בודדים שמייצר הפרדה בין שימושים שונים, בין העיר הסואנת לבין הנופשים בים.

דיפולט. דיפולט, מערכת וואלה!
למה באגרסיביות? טיילת תל אביב המשופצת(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

הטריבונות מטשטשות בחוכמה את ההפרדה שבין העיר לים ומחברות בעדינות בין השניים. אבל הטיילת התחתונה פשוט מניחה את העיר באגרסיביות ישירות על החול. אלו שרוצים לתפוס מרחק מהעיר ייאלצו להצטופף קרוב למים או פשוט להתמסר לרעש ילדים על אופניים. נראה כאילו מי שהגה את הרעיון לדחוס על רצועת החול הצרה גם את טיילת הבטון לא באמת בילה בחוף הים בעשור האחרון. רצועת החוף לא מספיק רחבה. נקודה. הרצון של השוהים בים להתרחק אפילו במעט מהעיר הוא מהותי לחוויה של השהות בים ורצועת החול המזרחית היא קריטית לשם כך.

לא ברור איך אדריכלים חכמים ומוכשרים כמו מייזליץ-כסיף לא מצליחים להבין את החשיבות האדריכלית של שטח מפורז שכזה. הם טוענים למעשה שכל מה שלא עושים בו שימוש ספציפי הוא בהכרח חסר ערך. עושה חשק לשלוח אותם חזרה לשנה א' בלימודים. דמיינו את התרחיש ההגיוני הבא: עשר שנים מהיום, הטיילת התחתונה תהיה פופולרית ואנשים ילכו פחות על הטיילת העליונה. רוכבי האופניים, ינצלו את העובדה שהטיילת העליונה לא עמוסה וייסעו עליה. במקביל, בגלל שהאוכלוסייה בעיר גדלה, יהיו יותר מכוניות והפקקים בטיילת יהפכו לבלתי נסבלים. הפתרון שיציעו בעירייה: להרחיב את הכביש על חשבון נתיב האופניים ולהעביר את האופניים לטיילת העליונה כי "ממילא אף אחד לא הולך שם". נשמע מופרך? לפי ההיגיון התכנוני של השיפוץ הנוכחי- לא במיוחד.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הקלות הבלתי נסבלת של עזות המצח. טיילת תל אביב המשופצת(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

בעיה נוספת, לא פחות מטרידה, היא הקלות שבה הוחלט להחליף את ריצוף הגרנוליט. הריצוף הזה, כמו יתר הטיילת, תוכנן על ידי יעקב רכטר, אחד מחשובי האדריכלים הישראלים. בעיני למשל, הוא יפהפה. יש שיטענו ההפך. על טעם וריח. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהריצוף הזה אייקוני והוא מייצגם של תקופה וסגנון בתולדות האדריכלות בארץ. היחס לסגנון, מטבעו, הוא סובייקטיבי לחלוטין ותלוי תקופה. מה שאולי נחשב מיושן בעיני אחדים היום יכול להיחשב כיצירת מופת בעוד עשרים שנה. אם נמהר להרוס- לא תהיה דרך חזרה. הקלות שבה הוא הוחלף היא עזות מצח שאין כדוגמתה. מי שהחליט על כך מראה שאין לו טיפת כבוד למורשת האדריכלית שהיתה פה לפניו.

מה שמפריע עוד יותר הוא העובדה שהגרנוליט מחזיק מעמד כבר קרוב ארבעים שנה. מצבו מצוין והוא עמיד לחלוטין בפני פגעי הזמן. ההחלטה להחליפו היא בזבזנית ולא ירוקה בעליל. חבל על הכסף ועל החומר. ואם כבר התעקשו להחליף, מדוע בחרו בלבנים אפורות בנאליות כמו שיש ביתר העיר? אלו אותן לבנים שרואים עליהן כל מסטיק וכל כתם גלידה. לא ברור מה היה דחוף להחליף ריצוף בעל איכויות גרפיות בלבנים משתלבות חסרות אופי או מעוף אסתטי. הטיילת יכולה להרשות לעצמה להיות קצת יותר משוחררת ונועזת מיתר מדרכות העיר.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הבנו. זו שנת בחירות. טיילת תל אביב המשופצת(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

אצבע מאשימה מופנית גם לעבר עיריית תל אביב. מגמת השיפוץ שהעיר עוברת היא מבורכת וטובה ברובה. אבל יש לעירייה נטייה להפוך כל שיפוץ למהפכה. למעט חידוש כיכר רבין המינורי והמצוין, כל שיפוץ הופך אוטומטית ל"מתחם", ל"דבר הגדול הבא". לעירייה יש יד גסה בכל הנוגע למרחב האורבני. היא נוטה למחוק כל זכר למה שקיים, העיקר שבתום השיפוץ הכל יהיה נוצץ ופוטוגני. מישהו בעירייה שכח שאפשר לחולל פלאים גם כשעובדים עם פינצטה. קצת צניעות לא תזיק למקבלי ההחלטות. אין פסול בלבצע פרויקטים של התחדשות עירונית שבסופו של דבר המשתמשים מבינים שהתחולל שינוי לטובה, אבל לא לגמרי מצליחים להבין מה בדיוק השתנה. אז נכון, הפיכת הטיילת למתחם נוצץ מייצרת הרבה תשומת לב, ואנחנו באמת נמצאים בתחילתה של מערכת בחירות, אבל בבקשה, תורידו את הווליום.

מה אתם חושבים על הטיילת המשופצת? ספרו לנו בפייסבוק

  • טיילת תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully