פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "Too Many Organs": רוקפור עושים מוזיקה יותר טובה בעברית

      האלבום החדש של רוקפור הוא אחד מהטובים ביותר שלהם באנגלית, אבל בו בזמן הוא מחדד את התחושה שכשהם עוברים לעברית המוזיקה שלהם נעשית מעניינת, עמוקה ורב שכבתית יותר

      החדשות הטובות הן שיש לרוקפור אלבום חדש באנגלית. לא סתם חדש, "Too Many Organs" הוא כנראה האלבום הלועזי הטוב ביותר שלהם מאז "One Fantastic Day". הוא נשמע מצוין (מדהים להשוות אותו לצלילים האפורים של האלבום האנגלי האחרון שלהם, "Memories Of The Never Happened" מ-2007) והלהקה נשמעת כאן אנרגטית מתמיד. אולי זה גל האינדי הפסיכדלי של השנים האחרונות (אמנם גל בבריכה אחת ספציפית אבל נו, גל) של הרכבים כמו MGMT ,Yeasayer וטיים אימפלה, או הסרת הסנקציות של הלהקה על השפעות וציוד מהמאה ה-21, אבל הצליל של רוקפור נשמע שוב רלוונטי למדי. כך או כך, החמישייה הפותחת של האלבום הזה כוללת לא מעט רגעים של רוקפור במיטבה.

      התפרצויות הגיטרה של ברוך בן יצחק הופכות את "Don’t Shoot The Messenger" לאחד מהקטעים הטובים באלבום גם בלי האירוח המוצלח של ליסה ג'רמנו, הקלידים המדויקים של יקי גני צובעים את השירים בלי להעמיס, קווי הבס הערמומיים של מרק לזר הם תמיד תענוג ואיסר טננבאום עדיין מצדיק את שמו כאחד מהמתופפים הטובים ביותר בתולדות הרוק הישראלי. אחרי חמשת השירים הראשונים, בעשר הדקות שנותרו (האלבום כולו באורך 36 דקות בלבד), "Too Many Organs" מאבד לא מעט מומנטום. המלודיה המובילה של "Noah" היא קלישאת סיקסטיז איומה וגם זוג השירים שסוגר את האלבום נשמע בעיקר כמו דריכה במקום. ובכל זאת, מדובר ביצירת רוק פסיכדלי קצרה ומהנה של מומחים בתחומם.

      החדשות הרעות הן שיש לרוקפור אלבום חדש באנגלית. כלומר כן, ברור, אין בזה שום דבר רע, הם רק כותבים בלשון הטבעית עבור סוג המוזיקה שהם עושים ותראה איך הולך לאסף אבידן ומי שאל אותך בכלל. הכל נכון. אבל בואו נודה במה שהוכח סופית ב"העולם המופלא" הקודם, המבריק והעברי שלהם - רוקפור עושים מוזיקה הרבה יותר מעניינת בשפת הקודש. זה אפילו לא עניין של מילים: רוקפור מעולם לא כתבו שירי משוררים, לא בתקופת אלי לולאי ובוודאי שלא עכשיו. פשוט נדמה שברגע שהם משחקים עבור הקהל הביתי משהו משתחרר במוזיקה שלהם. הם מרשים לעצמם לרוץ רחוק יותר אחרי רעיונות מורכבים יותר, בטוחים בידיעה שאין עוד להקה בישראל שיכולה לעשות את מה שהם עושים.

      "Too Many Organs" הוא Rockfour במיטבה, אבל מיטבה במקרה הזה הוא היכולת להיטמע באופן מוחלט בין אלף להקות אינדי פסיכדליה אחרות, גם אם הם מתברגים בקלות למאיון העליון. מותר להתרשם מכך שאי אפשר היה לנחש שהם מתל אביב (כל עוד לא מתעכבים יותר מידי על שורות כמו "All is well, still looking for my oil well"). אפשר גם קצת להצטער על כך. אולי זה סתם שעוד קצת קשה להתגבר על האנגלית בפי החבורה שנתנה לנו את "האיש שראה הכל", כמו זוג חברים מהצבא שמתקשים לתקשר בלי לשאוב מההווי המשותף; ואולי כל אלבום באנגלית של רוקפור מגיע מראש מאיזו עמדת נחיתות שלא מאפשרת להם לשחרר את כל המעצורים. כל אלבום הוא כרטיס ביקור פוטנציאלי לקהל חדש ולא בטוח שכדאי לסבך אותו עם מקבילות באנגלית לשירים כמו "חורף ישראלי".

      לרוקפור מגיע קהל בינלאומי ואין שום סיבה שהם לא ימשיכו לפנות אליו. הם הרוויחו את זה מכל בחינה, ואם יש קצת צדק בעולם האלבום הזה יחזיר אותם לבמות של הפסטיבלים הגדולים. כל זה לא שולל את זכותו של הקהל הישראלי להמשיך ולחכות בקוצר רוח עד הפעם הבאה שרוקפור יחליטו להוציא אלבום עברי. שפה היא לא רק עניין טכני. שפה היא דרך חשיבה וכשרוקפור חושבים בעברית הם חושבים עמוק יותר. אין הרבה להקות ישראליות שיכולות להוציא חצי שעה סוחפת ומהוקצעת כמו "Too Many Organs", אבל במקרה של רוקפור, "מהוקצע" צריך להיות הרף התחתון.

      מה חשבתם על האלבום? דברו על זה בפייסבוק