רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, תיקנו המפיצים המקומיים את העוול ההיסטורי בתרגום סדרת הקומדיות "The Hangover". לפרק הראשון שלה, כזכור, קראו כאן "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", עיוות שהתקבע גם בהמשכון, "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק". אך בסוף השבוע עלה בארץ החלק שחותם את הטרילוגיה, וכיוון שהפעם אין בו ולו אזכור לטקסי נישואים, התפכחו המתרגמים ונצמדו למקור.
אם כך, שמה בישראל של הקומדיה הוא "הנגאובר 3". זה רק מתבקש שדווקא הפעם הוא מוגש לנו כפשוטו ובלי עברותים מסורבלים, שכן נראה כי כל המעורבים בעשיית הסרט אכן סבלו מחמרמורת. בראדלי קופר, זאק גליפיאנקיס, אד הלמס וג'סטין ברטה כל השחקנים המגלמים את ארבעת הגיבורים הפוחזים מתנהלים כמו כוכבי רוק שנגררו חזרה אל הבמה כדי לספק בחוסר חשק הדרן אחד אחרון, ומבצעים אותו כבויים לחלוטין, כאילו הם בהשפעת סמי הרדמה. לעתים במהלך הצפייה נדמה כי הדבר הנכון לעשות הוא לצאת מהאולם, פשוט כדי לא להפריע למנוחתם.
מפיקי הסרט והבמאי שלו, טוד פיליפס, חששו כנראה מתחושת השובע של כוכביו, ולכן ניסו לצרף להם חיזוק דמותו של הגנגסטר הסיני צ'או (קן זיונג). בפרק הקודם היא מילאה תפקיד משני בלבד, אבל כאן כבר ניצבת בחזית ומניעה את גלגלי פרשיית השוד, החטיפה והסחיטה שעומדת במרכז העלילה. אך למרות מרכזיותו ואף שלכאורה הוא עומד כאן בשורה אחת עם ארבעת הגיבורים הלבנים, יוצרי "הנגאובר 3" לא ממש מתייחסים לעבריין האסייתי באופן נורמטיבי. תחת זאת, הם משליכים עליו כמעט כל דעה קדומה אפשרית, מגזענות ועד הומופוביה.
בכלל, הרבה יותר מאשר קודמיו, הסרט מתנער מכל מידה של תקינות פוליטית. בין השאר, הוא מקפיד להשתעשע על חשבונן של נשים עבות בשר, וכמובן גם מתייחס באופן מחויך לקטל בעלי חיים. כבר בסצינת הפתיחה אנו מתבקשים לצחוק בקול רם מעריפת ראשה של ג'ירפה, ולאחר מכן להתייחס בקלות דעת להרג כלבים וכיוצא בכך.
כל זה פוגעני, אבל ניחא. הבעיה האמיתית של הסרט אחרת הוא פשוט לא מצחיק, ולא צריך להיות צדקן ואוהב אדם או חיות כדי להיווכח בכך. זהו אמנם הפרק השלישי בסדרה, אבל אין בו אפילו שלוש בדיחות טובות, ולמען האמת בקושי צצה אחת כזו.
עד כדי כך אין ב"הנגאובר 3" אנרגיות, שהוא אפילו משכיל לפספס את הפוטנציאל של שחקן המשנה האולטימטיבי, ג'ון גודמן. הנ"ל מפציע כאן כארכי-פושע האמריקאי שמסבך את ארבעת הגיבורים בקלחת יחד עם ידידם הסיני משכבר הימים, והציפייה היא שירים את האווירה כהרגלו. אך למרבה האכזבה, הופעתו רדומה ומאולצת כקומדיה כולה. כדי לפצות על כל זה, סותם הסרט את הרגעים המתים שלו בעזרת כמות מוגזמת של שירים, אבל אלה תמיד הבחירות הבנאליות והמשעממות ביותר האחים הנסון, "Hurt" בביצוע ג'וני קאש וכיוצא בכך.
נוסף לכך, עלילת הפשע מתגלה כבנאלית ומשמימה, והאקשן שהיא מביאה עמה אינו מתערבב כהלכה עם הבסיס ההומוריסטי והניסיון לייצר בדיחות. לסיכום, אם בעבר לפחות אפשר היה להזדהות עם ארבעת הגיבורים ולהתעניין במה שעובר עליהם הרי שבמקרה זה, לשלושה מהם לא קורה כלום בחיים האישיים, והם לא מתפתחים לכאן או לכאן. היחיד שיש לדמות שלו איזשהו בשר, תרתי משמע, הוא זאק גליפיאנקיס, אך הסטלן השמנמן בגילומו מתנהג כאן באופן תמוה, כאילו שהוא בכלל שייך לסרט אחר. בהשראתו, התוצאה כולה מוזרה ביותר כבר חזינו, כמובן, בלא מעט מוצרי קיץ כושלים, אבל כאן אין אפילו את התחושה שמישהו ניסה ליצור משהו מוצלח.
אז אף ש"הנגאובר 3" נועד לסיים את הטרילוגיה ולהביא את הסדרה למנוחת עולמים, ההרגשה היא שמדובר בניתוח שלאחר מוות, כאילו העסק כבר נגמר מזמן ומולנו עומדות רק רוחות רפאים. לא נעים לראות את זה, אבל לפחות אפשר להתנחם בהחלטה הנדירה של המפיקים לסגור בזאת את המפעל, ולהימנע מיצירת עוד ועוד המשכונים כנהוג כעת בהוליווד.
מצד אחר, האמת היא שבתום הצפייה בכל זאת מתעורר איזשהו חשק סאדו-מאזוכיסטי לצפות בפרק נוסף של הסדרה, ולו רק כדי לבדוק לאיזה תהומות עוד אפשר להידרדר. מה יכול להיות נמוך יותר מאפס בדיחות מצחיקות, ואיך מרגישה החמרמורת של החמרמורת? רק ל"הנגאובר 4" יהיו תשובות לכך.
מה אתם חשבתם על הסרט? דברו על זה בפייסבוק