פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בלוג הקצה: ראפר, הומו, יהודי ולובש שמלות

      מיקי בלאנקו הוא הראפר העכשווי שאתם חייבים להכיר - ולא רק בגלל שהוא הומו, יהודי ולובש שמלות, אלא כי המוזיקה שלו פשוט מצוינת. וגם: המחווה המדהימה לג'יל סקוט

      האזינו לשידורי רדיו הקצה
      לעמוד הפייסבוק של רדיו הקצה
      לכל הטורים של הקצה בוואלה! תרבות

      מייקל קווטלבאום הוא פרפורמר אמריקאי. גיי, שחור, חצי יהודי. אתם תכירו אותו (אם עוד לא יצא לכם) כמיקי בלאנקו – ראפרית עם קול צרוד וקצת מצפצף, שאוהבת להתלבש בשמלות של פוראוור 21, מגפי צבא ואיפור לא כבד. מיקי בלנקו היא לא טרנסג'נדר וגם לא דראג קווין. היא דמות עם מאפיינים נשיים בולטים של ראפר חכם ומושחז, הומו שמושפע משני ז'אנרים הומופוביים – Pאנק והיפ הופ.

      אחרי שפרנק אושן, מקלמור, ליף וגם אסאפ רוקי שינו קצת את האקלים, והפכו את ההיפ הופ לקצת יותר פוליטיקלי קורקט, מגיעה מיקי בלאנקו עם מיניות מעורפלת שמטשטשת את הגבולות בין תיאוריות קוויריות אקדמיות לבין בידור.

      ככל שהלכה והתקדמה הדמות של מיקי בלאנקו, הווידאו קליפים הפכו למבלבלים יותר – מיקי ומייקל מופיעים שם לפעמים כאישה, לפעמים כגבר, לפעמים כמשהו שנתקע בשטח האפור באמצע.

      הקליפ החדש של בלאנקו לשיר הנושא מתוך האי.פי "The Initiation", לוקח את כפל הזהויות למקום חדש, אפל ומטריד הרבה יותר. בלאנקו מסתובבת עם פרצוף נוסף על הראש, במקום שרוב האנשים מניחים עליו כובע.

      כשהיא מרכינה את הראש משתלט עליה יצור חייזרי בעל מאפיינים חרקיים, שמנסה להתחמק מהמשטרה ומוצא את עצמו בקרב כלובים עם יצור דומה. אה, ובזמן הזה הוא גם מראפרפ בלטינית.

      מיקי בלאנקו היא הכלאה בין ליל וויין, ליל קים, רו פול, טריקי וקורט קוביין. הביטים, שמספקים מפיקים כמו סינדן וברנמר ממקמים אותו איפשהו בין סאונד של היפ הופ דרומי לאוואנגארד מוחלט, ולטכנו. מייקל קווטלבאום הוא פרפורמר אמריקאי. גיי, שחור, חצי יהודי. אתם צריכים לעשות איתו היכרות. (נדב רביד)

      לכל מי שמתגעגע לזמרת הניו-סול המופלאה ג'יל סקוט, האלבום החדש למדי הזה הוא סוג של פיצוי זמני. מוזר ומבאס לדבר על סקוט במונחי עבר. היא נעלמה מהתודעה לכל כך הרבה זמן, אחרי שרק מתחילת העשור שעבר הייתה אחת ההבטחות הגדולות של האר-אנ'-בי האמריקאי. סקוט הגיחה כאחד הכוחות החדשים של הניו-סול. של חבורת אמנים שהחזירו איתם ערכים מוזיקליים מעולם הסול של הסיקסטיז והסבנטיז. שמקורות ההשראה שלהם היו מרווין גיי, קרטיס מייפילד, אל גרין ואייזק הייז, ושבמקום להשתמש באמצעים הטכנולוגיים ליצירת הפקות נוצצות שהפכו לנורמה באר אנ' בי האמריקאי, החזירו את הסול אל האדמה. במקום לכוון אל המצעדים הם עסקו במוזיקליות נטולת זהר ודיברו את המורכבות שלהם בגובה העיניים.

      Substantial - Jackin' Jill

      לצידם של אריקה באדו, דיאנג'לו, מקסוול וגם הראפר קומון, היתה ג'יל סקוט אולי המרגשת מכל חבורת הניו-סול. אלבומה האחרון והיפה, "The Light of the Sun", יצא אמנם רק ב2011 וגם הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי, אבל איכשהו נדמה שהיא נעדרת מהרדאר של העולם יותר מידי זמן. ואולי זו רק תחלופת החומרים החדשים הבלתי ניתנת לעצירה, שמונעת מדברים חדשים מוצלחים רבים כל כך לשקוע ולהתמקם במקום הראוי להם בלב. איך שלא יהיה, תמיד טוב להיתקל בה, גם אם בצורה לא לחלוטין ישירה כמו באלבום החדש של הראפר Substantial. הראפר הבולטימורי הצנוע הזה התמודד לפני כשנתיים עם מחלת הסרטן. כניסיון למצוא מזור הוא החל לעבוד על אלבום, שיהיה כולו דיאלוג עם המוזה שלו - ג'יל סקוט.

      ג'יל סקוט (GettyImages , Dimitrios Kambouris)
      ג'יל סקוט (צילום: אימג'בק/GettyImages)

      "Jackin' Jill" מורכב מסימפולים משיריה השונים, כשסאבסטנשל נותן את הפרשנויות הראפיות וההפקתיות - המאד לא יומרניות שלו - לשירים. אני לא יודע אם הגברת סקוט האזינה ליצירה הקטנה הזאת, אבל אני מקווה בשבילה, וגם בשבילו, שכן. את האלבום כולו ניתן להוריד בחינם בבאנדקמפ של סאבסטנשל, ואם תעשו את זה, הוא ייתן לכם הרבה אהבה בחזרה. (קוואמי)