פעם, קצת לפני הדינוזאורים, הסתובבו כאן גם כמה תנועות נוער. כן, כן, תנועות נוער. כשלא היו וויקיפדיה, יוטיוב, וסמארטפונים, חבר'ה צעירים נאלצו לשנס מותניים ולמצוא דרכים משונות לשעשע את עצמם, ובעיקר להפעיל את האיבר הזה, נו, איך קוראים לו מוח.
תנועת תרבות היא תנועת נוער שמאוד מאמינה בכושר הסיבולת והאימון של המוח, כל שכן ביכולת שלו לייצר אמנות שפועלת במרחב הסביבתי הקרוב. זה אולי נשמע כמו אוטופיה חייזרית מהעתיד או כמו חלום רחוק מן העבר, אבל העובדה היא שהתנועה הזאת פועלת בישראל 2013. היא קמה לפני 8 שנים, וכיום מונה 450 צעירים מעל גיל 18 המשמשים כמדריכים ומאוגדים בקבוצות יוצרות. התנועה פרושה ב-15 יישובים באזורי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית ומונה כ-1500 חניכים. זה מספר זניח לעומת כמות החברים שיש לטינאייג'ר ממוצע בפייסבוק, אבל מספר אסטרונומי יחסית לתנועת נוער צירוף מילים שרוב הצעירים כיום צריכים לחפש במילון כדי להיזכר במשמעות שלו חדשה יחסית.
"התנועה פועלת להקמת מוסדות תרבות ואמנות בקהילה, מתוך מטרה לתת את הזכות לכמה שיותר אנשים ליצור תרבות, ובכך לקחת חלק פעיל בעיצוב ושינוי מציאות החיים במדינת ישראל", מעידים על עצמם חבריה בעמוד ההדסטארט שפתחו למען גיוס מימון גולשים לפרוייקט "מסע עלייה". הפרויקט, בניגוד למה שאולי משתמע משמו, אינו כרוך במטוסי הרקולס או ביהדות התפוצות אלא במאפיינים מקומיים ושורשיים בהרבה. עיקר המסע, שיתפרש על פני שישה ימים, הוא מפגש אומנותי של חניכי התנועה הצעירים עם החברה הישראלית דרך הכרות עם התרבויות השונות בה. החניכים יעברו טיול רגלי, מפגש עם אמנים שונים, ביקורים באתרים חשובים בתרבות ישראל וסמינר לכלים בהדרכה דרך אומנות. בני הנוער שעתידים להשתתף במסע מתגוררים בערי הפריפריה, והמשמעות היא שאינם יכולים לעמוד בתשלום ההוצאות עבורו. במקביל לגיוס הכספים בהדסטארט, המשתתפים במסע עובדים בעצמם להשגת הכסף.
"אנחנו פונים לנוער בשכונות בערים שונות, ביניהן עפולה, טבריה, נהריה, עכו, נתניה, כפר יונה, ראשון, בת ים, ירושלים", מסביר אחד המדריכים בתנועה, גורי סקר בן ה-22 שסוגר שנה רביעית כחונך נוער פריפריאלי לעשיית ויצירת אמנות במרחב ציבורי וחברתי. "בעולם שבו המשאבים והכוח ורוב מה שבנאדם חווה היום ביחס לאמנות הוא תכניות ריאליטי, אז גם אם אני הכי אינדי ולא במיינסטרים, עולם הריאליטי משפיע על התפיסה שלי", הוא מנמק את הבחירה להשקיע את זמנו ומרצו בתנועת ריאקציה לתרבות השלטת. "כשזה הדבר שאני פועל ביחס אליו, בוודאי שזה משפיע עלי. אבל התנועה היא לא רק מענה לשאלה מה אנחנו לא, אלא ניסיון לייצר מרכז של מה אנחנו כן, מה זה תרבות ומה זה חברה".
למה אתם לא פועלים בתל אביב?
"אין סיבה שלא, אני מאמין שבסוף נגיע לכל מקום. אבל כן יש פה החלטה להוציא את עצמנו מתוך הפריפריה".
סקר, שהגיע לתנועה דרך שנת שירות בפנימיה, הינו אחד המדריכים הוותיקים בתנועה, שפועלת ללא היררכייה מנהיגותית מסודרת. "השם 'מסע עלייה'", הוא מסביר, "שאוב מתוך התפיסה של מה זה היה פעם לעלות לארץ, מבחינת האקט החלוצי. האקט של להביא תפיסה אחרת של אמנות לפריפריה אנו תופסים אותו כמעשה חלוצי. הרבה מהאנשים של תנועות הנוער החלוציות של פעם היו בני נוער. היום, אנו רגילים לתפוס נוער בצורה מאוד מסוימת, לדעת שהם מסוגלים לדברים מסוימים וזהו. אבל מרטין בובר אמר ש'הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות'. כשאתה נער, אתה מסוגל לעשות את הדברים המהפכניים ביותר. מבחינתי, אפילו שאני בן 22, המטרה היא להישאר נער, להבין את הנוער שאיתו אנחנו מתעסקים. זה לא פרוייקט פילנתרופי. אני רוצה לדעת שבני הנוער בתנועה מייצרים את עולם התרבות העכשווי, כלומר את פני המדינה. כל המושג של צדק חברתי צריך להגיע משם".
איך זה עובד בפועל?
"זה גם דבר שמתעצב וקורה בימים אלה. אין צורה אחת לפעולה בתנועה הזאת. יש אינספור צורות וחיפוש של מהי יצירת אמנות בשביל נוער ובשביל כל אדם בעולם הזה".
מה אתם מנסים להעביר להם במפגשים?
"מה משמעות המפגש של האמנות עם המציאות. כשאתה בא לשכונה ועושה בה אמנות אתה לא מבטא את הידע האמנותי שלך כפרט, אלא שואל מהי המשמעות של אמנות בחיים שלך ושל הסביבה ופועל לפי זה".
בחודש יולי הקרוב יתקיים פסטיבל כפיים, במסגרתו קבוצות שונות בתנועה יציגו יצירות אמנות. בשנה שעברה התקיים חג יצירה בשכונת רמת אליהו בראשון לציון, אירוע שכונתי שכלל פינות יצירה, במה מרכזית וגם תערוכה, הכל באירגון חניכי התנועה, בגילאי 13-18. כרגע, הם "לאו דווקא פועלים בתוך מבנים קבועים, אלא איפה שנותנים לנו, אם זה עיריות או שאר מבנים. כרגע זה די מחתרתי", מספר סקר. את הסניפים שלהם הם מכנים "בתי יוצרים".
מהי המטרה שלך כמדריך בתנועה? מה אתה מנסה להשיג?
"אקט היצירה בפני עצמו, הדבר הזה שקורה לנו בפנים שאנו עושים את זה, זה דבר נעלה. הבחירה שלי להדריך חניכים בתנועה היא מבחינתי הדרך שבה אני בוחר לבטא את עצמי כאמן. אני מנסה לבנות עם הקבוצה שלי מחויבות אחד כלפי השני וביניהם לבין המציאות. אני רוצה לגדל אמנים ומעבר לזה שאני רוצה לגדל אותם ככאלה, אני רוצה לגדל את עצמי ככזה".
איך הגיע הרעיון לפתוח עמוד מימון באתר הדסטארט?
"אנחנו אוהבים את הרעיון של לגייס ממון מאנשים שהחליטו לקחת אחריות של העתיד. הסכום יספיק לבערך 100 חניכים בכיתות ט'-י'. גם אנחנו, המדריכים, פשוט עבדנו כדי לממן את הפרוייקטים של התנועה עד עכשיו, מלבד התקציב המועט שקיבלנו מכמה עיריות. אנחנו מאמינים בלממן את זה בעצמנו".
מהו בעצם ההבדל בין איך שתנועת תרבות תופסת אמנות לבין איך שהיא נתפסת אצל החניכים לפני שהם נהיים חלק ממנה?
"אנחנו מורגלים שאמנות זה הדבר הזה שאנחנו רואים בטלוויזיה ושומעים ברדיו. בחוויה קהילתית קורים כל מיני דברים שהם לאו דווקא ככה. הלב של העשייה הוא לאגד גם את הנוער שיושב על הברזלים ושותה וודקה סביב אקט היצירה. לאמנות יש תפקיד משחרר בעולם הזה, כל אדם שעוסק בה יגיד לך את זה".
איך מדריך חמוד וחביב בתנועת נוער ניגש לילד שיכור ומשכנע אותו להצטרף לתנועת נוער?
"יש לנו דימוי מאוד מסוים על נוער, אבל הנה, עובדה שגם הם באים. נגיד שהם אוהבים מוזיקה. כולם אוהבים מוזיקה. זה מספיק. כל אדם בעולם יודע שיש משהו באמנות שהוא שונה בעולם הזה וגורם לו להרגיש אחרת. לכל אדם בבסיסו יש את החיבור לאמנות והוא יודע בדיוק מה היא עושה לו. וזה מה שאנחנו מעצבים איתם ביחד. אני אשב איתם ואצור ביחד הצגה, מחזה, שיר או כל דבר. אני איתם בכל התהליך הזה".
מה דעתכם על פרויקט ההדסטארט של תנועת תרבות? ספרו לנו בפייסבוק