עשר דקות לתוך תוכנית הבוקר החדשה "סדר יום חדש" עם אקי אבני והילה נחשון (להבדיל מ"סדר יום" ישן עם קרן נויבך, נו באמת), מוכרח הצופה להתחיל ולתהות איפה פה דרו קארי שילחץ על הזמזם וישחרר את נחשון ואבני ממשחק האילתורים, לקול צחוק הקתרזיס של המשתתפים והקהל. כי אם יש משהו ש"סדר יום" מזכיר הרבה יותר ממגזיני אקטואליה או תוכניות בוקר, זה את שעשועון האימפרוביזציות "של מי השורה הזאת לעזאזל?". גם כאן, מתבקשים המשתתפים להעמיד פנים שהם דמויות אחרות, ללהג על נושאים אקראיים שנזרקו לעברם בהגרלה, ולהצליח לאלתר דיאלוג מבלי להתפוצץ מצחוק באמצע.
זה לא שאי אפשר להמר על מנחי תוכניות שאין להם בהכרח עבר טלוויזיוני רלוונטי, אלא שבדרך כלל העיקרון המשולב דורש שיהיה איזשהו סוג של איזון. למשל, מנחה אחד שדווקא יודע על מה הוא מדבר, ומנחה אחר שאינו יודע לשאול, אבל מפצה על כל זה באיזו חינניות. אם המודל הוא למשל "ריג'יס וקלי" האמריקאיים הרי שכאן שניהם הם קלי, הבלונדה קלת הדעת. כאן, אבני ונחשון, צמודים זה לזו כמו עמי ותמי בלוע התנור, הזדקפו על הספה באומץ, לחשו לעצמם "תחשוב על שיטת סטניסלבסקי!", והעמידו פנים שהם משחקים בטלנובלת מערכת החדשות "חשופים".
טלוויזיית שעות היום היא לא עניין מפותח במיוחד בישראל למרות כמה נסיונות טובים יותר ופחות, בשנה האחרונה, שניסו להעלות את הרף. "סדר יום חדש" לא מתיימרת אפילו להיכנס לרובריקה של מגזין אקטואליה, אלא אם כן דיון רפה וחסר פואנטה על "האם יש לאפשר לסיינטולוגיה לפרסם את עצמה על גבי אוטובוסים?", נחשב לאקטואלי, שלושה עשר ימים לאחר שחברת דן הודיעה שהיא מסירה את הפרסומים מהרכבים שלה(!). כדי שלא להסתבך עם מילים ארוכות יותר מסיינטולוגיה, התכנית מציגה עצמה כמגזין שיציע "רעיונות לניהול טוב יותר של לוח הזמנים שלנו: סדר יום חדש, כזה שיקצר וישפר את המטלות האין סופיות וייתן "רעיונות חדשים ופתרונות מידיים", וגם "התכנית תחשוף את הצופים לעולמות ולרעיונות שלא חשבו עליהם ושיאפשרו להם זמן איכות עם המשפחה או לעצמם". שזה בעצם המון מילים כדי לומר "המשהו הזה לבהות בו בזמן שהשיננית מתעכבת עם הפציינט של 10:20".
"סדר יום חדש" היא לא גרועה יותר מ"הבוקר של דנה" עם דנה רון למשל, או מהסירוב העיקש של ערוץ 1 להכיר בכלל בעובדה שהגיע הבוקר. אבל היא בהחלט לא מצליחה מלהתעלות מעבר לשיעור חברה שבו מנהלים דיון בעד ונגד תלבושת אחידה, וכל פיצוי היתר שמפגינים אבני ונחשון בצורת ה"שיואו, איזו כימיה מטורפת יש לנו, אתה קולט?", הוא יותר נואש והיסטרי מאשר חמוד. בעוד שלדנה רון יש לכל הפחות את המחסור האקוטי במודעות עצמית שהפך את המגזין שלה לבידור טהור, "סדר יום חדש" היא הילדה החרשנית אבל סתומה שלא נהנית מזהות מובחנת מלבד היותה קצת מכמירת לב.
מה אתם חשבתם על "סדר יום חדש"? ספרו לנו בפייסבוק
