כשאלוהים חילק את הציניות, עמוס תמם לא היה שם: עשר דקות לתוך השיחה איתו, ברור מאוד למה החליטו קברניטי ערוץ 10 לבחור בתמם, שהתבלט עד כה בזכות תפקידיו כגבר המאצ'ו המושלם השוטר אריק ארבל ב"אחת אפס אפס" או קזבלן במחזמר "קזבלן" להנחות את "אקסטרים מייקאובר", ריאליטי-המעשים-הטובים שיעלה לשידור הערב (רביעי) בשעה 22:00. מדובר בייבוא של פורמט אמריקאי, שעלה לאוויר לראשונה ברשת ABC בארה"ב בשנת 2003, ומשודר כבר 10 עונות. במסגרת התכנית, צוות שכולל אדריכלים (נסטור סנדבנק) ומעצבי פנים (מיכאל אזולאי וגת נמיר חטר-ישי) מגיע אל משפחה המתגוררת בבית הזקוק לבנייה מחדש. אבל אל תמהרו להגיש טפסי בקשה להפקה מדובר במשפחות העסוקות בעשייה ובהתנדבות למען הקהילה או משפחות שהתמודדו עם טרגדיות ומשברים אישיים. ובמילים אחרות, זו מסחטת דמעות שהיעדר-הציניות של תמם מתאים לה כמו כפפה ליד.
עם זאת, אי אפשר שלא לתהות למה האיש צריך את כל הטררם הזה עכשיו. מדוע מי שדווקא לאחרונה מצליח להיטמע בתודעה הציבורית כשחקן טלוויזיה ותיאטרון, ולא רק בתור "ההוא שפרש ממה קשור", החליט ללכת ולהנחות את "אקסטרים מייקאובר"? דווקא עכשיו לנדוד לביצת הריאליטי?
"מבחינתי 'ריאליטי' זו מילה מאוד רחבה", אומר תמם בראיון לוואלה! תרבות. "אני רוצה לעשות עוד דברים. יש לי פה הזדמנות להרחיב את היכולות שלי, לבוא למקומות חדשים שאני עדיין לא מכיר. חלק מהעניין הוא לחפש עוד ריגושים ועוד דברים שלא נגעתי בהם מעולם".
גם להנחות את "הישרדות" זה משהו שלא נגעת בו מעולם, אז למה דווקא "אקסטרים מייקאובר"?
"זה נכון שבשנה וחצי האחרונות היו לי כמה הצעות להנחות תכניות שונות, אבל זה פחות עניין אותי. כשהציעו לי את 'אקסטרים', הרגשתי שיש פה משהו אחר. לא היה פה מסע שכנועים מצידם. היה לי חשוב להיות מסוגל לבוא ולהיות אני. שתהיה לי הזדמנות פשוט להיות. להיות נוכח. אני רואה גם בצילומים שזו יותר תכנית דוקו מריאליטי. יש משהו בתכנית הזאת שהוא באמת טלוויזיה טובה, לפחות כמו שאני תופס אותה. זה נכון שלא מיד חשבתי שאני רוצה להנחות אותה אבל זה השתנה ככל שהבנתי יותר מה בעצם התכנית הזאת".
ומה בעצם התכנית הזאת?
"קודם כל, בשבילי זאת שליחות. יש משהו ב'אקסטרים' שהוא לתת למי שמגיע לו. אלה לא משפחות של מסכנים. אלה אנשים שיושבים תחת ההגדרה של גיבורים. הם בנתינה למרות המציאות שלהם".
האם ההחלטה שלך להנחות את התכנית קשורה אך ורק למה שתיארת לעיל או שגם אתה מרגיש יותר בטוח במעמדך כשחקן ולכן מרשה לעצמך להתנסות בתחומים אחרים?
"את אמרת. אני יכול להגיד לך שאתה אף פעם לא בטוח בעצמך ואף פעם לא יודע לאן אתה הולך. כשישבתי מול האנשים שהסבירו לי מה קורה בתכנית הזאת יכולתי להרגיש שיש פה משהו אחר. את יכולה להגיד את מה שאמרת, זה לגיטימי, אבל לא היה קשר בין רמת הביטחון שלי להסכמה ללכת לתכנית. מה שכן יש זה את המקום הזה ששואל 'האם זה נכון לי'. אני פשוט בודק עם עצמי מה אני מרגיש באותו רגע. לוקחים סיכונים בחיים".
המשפחות שמופיעות ב"אקסטרים מייקאובר", מאידך, הן לא כל כך משפחות שלקחו סיכונים בחיים, כמו שהסיכונים לקחו אותן. בפרק הראשון, למשל, מופיעה משפחה שמפעילה מסעדת פועלים ומאכילה גם את האנשים שאין ברשותם הכסף לשלם על האוכל. אבי המשפחה, חיים, איבד בתאונת דרכים את אימו, אחותו ודודתו. ביתם של בני הזוג נראה כמו שילוב בין צ'רנוביל למבנה לשימור. אחרי חמישה ימים בלבד של מייקאובר (בזמן הזה הם נשלחים לבית מלון על חשבון ההפקה), בני המשפחה מקבלים בית שונה לחלוטין ואת מכונית החיפושית שלהם מדונדשת לגמרי.
"יש אנשים שכשהחיים קשים להם הם מרימים ידיים ושוקעים למטה. ויש כאלה שכשהחיים קשים להם, הם מחפשים את הכוחות לתת לאחרים ודרך זה הם מתחזקים. אני יכול להגיד לך שכל המשפחות שפגשנו עד עכשיו הן משפחות כאלה", אומר תמם בהתלהבות וניצוץ בעיניים. "אלה משפחות שאם את מסתכלת על הנתונים של החיים שלהן, אז הן אמורות ליפול לקרקעית ולהיות מסכנות, אבל הן לא. כשאתה מגלה את הסיפור של המשפחות האלה, אתה קולט כמה הן תורמות לקהילה. ובכלל הקהילה תופסת מקום מאוד מרכזי בתכנית. זו טלוויזיה טובה. אני רוצה להאמין ולקוות שהצופים יראו שכשאתה נותן לאחרים, יש סיכוי שתקבל בחזרה. החינוך שאנחנו מקבלים בחברה קפיטליסטית אומר שכל אחד צריך לדאוג לעצמו ורק ככה אפשר להתקדם בחיים. התכנית הזאת באה ואומרת שדווקא האנשים שלא דואגים רק לעצמם, כמו משפחת כהן, דווקא הם יקבלו בחזרה. אנחנו רוצים להראות בפריים טיים אנשים שנותנים לאחרים".
לשדר בפריים טיים את הנתינה של ערוץ 10 לאותן משפחות זה גם אקט קפיטליסטי.
"בהחלט, אבל אני אומר כזה דבר מה האפשרויות שלנו? זו טלוויזיה מסחרית, ואם היא מצליחה לייצר ערך זו כבר התקדמות. יש פה שימוש בפלטפורמה כהזדמנות לייצר טלוויזיה מסחרית טובה".
זו בעצם הפעם הראשונה שאתה לא מגיע על תקן דמות, אלא על תקן עמוס. מה זה דורש ממך?
"אני מאמין שהתכנית הזאת יכולה להצליח רק אם אצליח להיות אני. חששתי שהמנחה האמריקאי עושה משהו מאוד גדול וצעקני ולכן לא רציתי לראות בכלל פרקים שלמים של הגרסה האמריקאית. לא רציתי להגיע למצב שבו אני בטעות מנסה לחקות אותו ואז יוצא לי משהו מזויף. היו המון חששות, אבל לא חששתי מלדבר עם אנשים. מצד שני, הרבה מקטעי ההנחיה שלי זה כשמאחורי עומדת כל הקהילה המקומית, שמשתתפת איתנו בשיפוץ. היה לי חשוב לשמר את מי שאני, לנסות להרגיש את האנשים במפגש איתם".
זה לא קצת מוזר להיכנס למישהו שעבר טראומה הביתה ולשאול אותו שאלה מאוד אינטימית כל כך מהר?
"קודם כל אנחנו מדברים. מה זה 'אינטימי'? מה זה 'כל כך מהר?' לא פלשתי לו לתוך הבית. אנחנו לא מיד מגיעים אליהם הביתה. הם יודעים שאנחנו מגיעים אליהם. כשאני מדבר עם מישהו אני משתדל לא להסתכל על הסיפור הגדול אלא על האדם שעומד מולי. אני לומד להכיר אותם קודם כל לפי התחקיר שקיבלתי עליהם ואז אני מכיר אותם שוב פנים אל פנים. מה שמוביל אותי זה שאנחנו לא באים 'לסדר את החיים' של האנשים האלה, אלא באים לעשות להם טוב. מה שהופך את העבודה שלנו למאוד קלה זה שמדובר באנשים שבאמת מגיע להם. איפה שיש נתינה אנחנו רוצים לייצר עוד נתינה. משפחת הנגבי מאשדוד למשל. נולדה להם ילדה עם פיגור, אבל במקום לנסות להסתיר, להתעלם או לבכות על מר גורלה, זה הפך את אב המשפחה למישהו שמקים קבוצות רכיבה, כי הוא גילה שזה משפר את התנועה של אנשים נכים. האיש הפך להיות מפעל מטורף כתוצאה ממשבר אישי. אני יודע שקשה להיות עם לב פתוח לדבר הזה ואני לא מאשים אותך אם את צינית, אבל אנחנו מציגים אנשים שהפכו הזדמנות לצניחה להזדמנות לצמיחה. כשאני רואה את המפיק שלנו סוחב קרשים ואת התחקירנית שלנו בטירוף של טלפונים גם כשהמצלמות כבר לא שם, אני מבין שאני במקום הנכון".
דבר נוסף שתמם לוקח עימו מצילומי התכנית הוא ש"ברמה האישית, את ההבנה שאין לי זכות להתלונן. היום, כשקשה לי אני מתלונן פחות. מדברים איתי אנשים שקשה להם ועברו למצב של עשייה ונתינה. וזה לא הדבר הטבעי והראשוני שרובנו עושים". הדבר הראשוני והלא ממש טבעי שתמם עושה כשהוא חוזר מיום צילומים של "אקסטרים" הוא לעלות על בימת הקאמרי כקזה ולגרום לרחל האשכנזיה, כמו גם לכל הקהל, להתאהב בו. ביום מלווה תמם בניית בית לאנשים, ובלילה הוא מוכר בידור להמונים.
קורה לך שאתה מגיע להצגה וחושב על כמה עצום הדיסוננס יום צילומים של הפקה כמו "אקסטרים" שמתעסקת בחייהם של בני אדם לבין הפקה של מחזמר שהוא בידור טהור?
"גם במה שאני עושה על הבמה יש שליחות. מבחינתי זה לא שעשוע. אני יודע שיש אנשים שבאים לתיאטרון עבור השעשוע וזה בסדר. מבחינתי, קזבלן בא להגיד בדיוק את מה ש'אקסטרים' בא להגיד, אלא שהעיסוק באקסטרים הוא עם רגש אמיתי. יש לנו קטע בהצגה שבו עודד ליאופולד, שמגלם את המפקד שלי מהצבא, שאומר לי 'אתה צודק. גם מחר ימשיכו לשפוט אותך על פי המוצא שלך, אבל אנחנו מדינה צעירה. בעוד 30-40 שנה, הכל ישתנה ולא תהיה יותר אפליה או גזענות". ואז הקהל מתחיל לצחוק, כי שום דבר לא נהיה אחרת. כל אחד צריך לקום ולעשות את השינוי הקטן שלו וככה אנחנו נוגעים באנשים. זה הקשר בין הדברים. אני באמת מאמין שזו שליחות. וככה אני בא לעבודה. כשאני עולה לבמה אחרי יום צילום של 'אקסטרים', לא רק שזה לא שואב ממני כוחות, זה גם נותן לי כוחות".
בדרך כלל אתה משחק תפקידים של הגבר המושלם והמושיע שאי אפשר שלא לאהוב, וכך זה גם עכשיו בתפקידך החדש כמנחה. מתי תהיה קצת מנוול?
"זה עניין של תפקיד ומתי הוא מגיע. כן, מעניין אותי מאוד לעשות כאלה תפקידים ובעתיד אני גם הולך לעשות תפקיד כזה. הדברים עוד בשלב מאוד מוקדם ולכן אני לא רוצה לדבר על זה. אבל אני מאמין שאין דבר כזה מישהו רע. המעשים של קזבלן, גם כשהם רעים, אתה יכול להבין מאיפה הם מגיעים. בכל דמות מנוולת אתה יכול להבין מאיפה היא פועלת. אתה יכול לשפוט את המעשים שלה, אבל לא לשפוט אותה. כשזה אמיתי אין טוב ורע".
התהייה "למה אני לא עמוס תמם?" הפכה לסלנג נפוץ ו-ויראלי בחודשים האחרונים, לאחר הסרטון המוצלח והקורע למדי של איתי זבולון בתפקיד יניר האחמ"ש, לוזר מקומי שחולם להצליח בגדול, להיות זיין, שרירי וחבר של עוז זהבי. ברגע השיא, יניר צורח תוך כדי ניפוץ בקבוק בירה "למה אני לא עמוס תמם?!". "אני מכיר את הסרטון, שלחו לי אותו וראיתי אותו", אומר תמם. "אמרו לי לחכות לסוף. זה נחמד. חייכתי".
ומה אתה חושב על השאלה הגורלית?
"זה מצחיק, כי שלחו לי סמס עם השאלה 'למה אני לא עמוס תמם', אז עניתי בחזרה 'למה אני לא עמוס תמם'. העמוס תמם הזה לא אני, זאת דמות. לכן גם אני שואל את עצמי את השאלה הזאת לפעמים".