לא שהיינו זקוקים לאישור שלהם בהכרח, אבל השבוע, גם בניו-יורק טיימס התפרסמה כתבת רוחב אודות רנסאנס שוק מכירות וייצור תקליטי הוויניל. עבור אלו מבין קוראינו שחוטאים בתקלוט, הנתון הזה כבר מעורר פיהוק. תעשיית המוזיקה האלקטרונית, מאלף ואחת סיבות פוליטיות, אך גם כלכליות, הייתה ללא ספק הכוח המניע לתקומתו של הפורמט. אז זה אולי לא הקאסט היחידי או הראשון להצהיר על כך, אך גם הפעם, המיקס שלנו מורכב כולו מסינגלים ואלבומים, שיצאו לאור גם על גבי תקליט. כן, זה עם החור.
בראש פירמידת ההוצאות (בוויניל!) המעניינות של החודש, נמנה פרוייקט מוזיקלי מרתק אחד בשם "Masse". זהו שיתוף פעולה נדיר ומסקרן בין איגוד להקות המחול של ברלין ומועדון הברגהיין הידוע לשמצה: במהלך חודש מאי עלו במועדון שלוש יצירות מחול שונות, להן התלווה, כמתבקש, פסקול מוזיקלי משובח. כמה ממפיקי האלקטרוניקה הנחשבים בעיר, כמו פרנק וידימן (מחצית הצמד Ame), הנריק שוורץ, מרסל דטמן ואפדמין לקחו חלק בפרויקט המבורך, שהסתכם באלבום אלקטרו-אקוסטי מטמטם. על הפתיחה הדרמטית והסיום המסמרר של המיקס הפעם, אחראיות צמד רצועות שונות מתוך אותו אלבום משובח ומומלץ בחום.
ככה נראה בלט בברגהיין:
למעט ידידות קרובה לדמיאן, לא ברור מדוע מת'יו ג'ונסון החליט להוציא את אלבומו החדש דווקא בקרוסטאון רבלז. כאחד הקולות הנחשקים ביותר בטכנו, מהפן הקנדי-נסיוני שלו, אין כל קשר פוליטי או מוזיקלי בין השניים. יתרה מזאת, ממש לא סביר להניח שקהל הלקוחות של קרוסטאון רבלז ימצא קסם או עניין מרחיק לכת בטכנו המינימלסטי והקשה לעיכול של ג'ונסון. במיוחד בשל העובדה כי אלבומו החדש, "Her Blurry Pictures", לא מתקרב לרבע מהברק שהיה ל"Agents Of Time" שהוציא ב-2010. לא מדובר באלבום רע, חלילה. אך מאדם בשיעור קומתו של ג'ונסון, שאחראי על כמה וכמה רגעי חסד בלתי נשכחים לטכנו מהפן המאתגר שלו, אלבום שבלוני כמו החדש מאכזב מעריצים אדוקים וגם כאלה שרק הקשיבו לו מדי פעם. עדיין מדובר בטכנו סינתטי שיערב לחך אלו שלא נגמלו עוד מהגל הצ'יליאני, אך לצערי הרב, זה כל מה שמובטח לכם כאן. ממך, מת'יו, ציפינו ליותר.
אומרים עליו שהוא גמור מסמים, שהוא מסתגר בבית ולכן קשה לקבוע איתו. הוא התקליטן היחידי בעולם שהעז להסתכסך עם הברגהיין, ועושה רושם שזה ממש לא מזיז לו. ובצדק. רנה פבלאוביץ הוא עצמו הפסקול של ברלין. תחת הכינוי Shed, הוא אחראי על כמה מרגעי המופת המכוננים ביותר לגל הטכנו האפל. כ-EQD הוא הראה לבריטים איך דאבסטפ, או פוטס-דאבסטפ, צריך להתמזמז עם טכנו כהלכה. בתור Wax הוא הצליח להמציא גוון חדש, לדאב טכנו הקאנוני של מוריץ וואן אוסוולד. ועכשיו, תחת Head High, הוא גם פנוי להוכיח שאפילו גארג' האוס נוסטלגי קטן עליו. סינגל חדש נוסף, בשם "Burning", יצא כעת לאור בלייבל העצמאי שלו Power House (מחווה ללייבל אמריקאי בעל אותו שם, שהפעיל DJ Duke המנוח). וכמתבקש, מדובר בתקליט שנשמע באופן מטריד כמו אוצר נשכח מניו-ג'רזי. "האוס פסנתרים", להגדרתו המשונה של השד מברלין, ספק גאון הדור ספק שרלטן.
ואם כבר בהיפסטריה ברלינאית עסקינן, בשלב זה של הקאסט, מופיעות להן צמד רצועות מאת Bicep, צמד מפיקים / תקליטנים אירי שמכה גלי חום אדירים הקיץ. רק החודש הם זכו להוצאה מחודשת להמנון ההאוס הקולח שלהם "Vision Of Love", שיצא כעת ב-KMS. כמתבקש ללייבל דטרויטי יוקרתי, הלהיט מופיע בעריכה מחודשת של לא פחות מאשר משיח צדקנו קרל קרייג. אם לא די בזאת, הוצאה נוכחית נוספת של השניים בשם "Sacrfice", היא שיתוף פעולה שלהם עם Simian Mobile Disco. אין ספק ש-Bicep מצויים בחברה טובה, טובה מדי אפילו. צמד הרצועות הללו, המופיעות יחדיו במיקס כאן, הן להיטים מוכחים. עכשיו על האירים להוכיח שיש ביכולתם להציע גם ערך מוסף. בואו נראה אותם.
להבדיל אלפי הבדלות, המקרה הבא שלפנינו מייצג את ההפך הגמור. זה כבר למעלה מ-20 שנה הוא קנאי לחזון מוזיקלי אחיד וייחודי. המוזיקה שהקליט אי שם בתחילת שנות ה-90 היא אולי הסחורה הלוהטת של הרגע, אבל הוא עדיין בשלו - מתעלם מטרנדים. קרטיס ג'ונס, המוכר יותר כ-Green Velvet או Cajmere, הוא אגדה. אבל חמור מכך, הוא עוד רלוונטי ומשפיע יותר מתמיד. בימים טרופים אלה, לאחר שסיים "לסכם" את המטען המוזיקלי האדיר שלו, עם כמה וכמה אוספי רטרוספקטיבה הכרחיים לכל מדף, הוא מוציא אלבום חדש. "Too Underground For The Main Stage" היא כותרת מתבקשת. מדובר הרי ביוצר שכתב כמה וכמה טקסטים שנונים בתולדות הדאנס. אבל בניגוד לאלבומים קאנוניים שלו, תחת Green Velvet, מדובר הפעם באוספת סינגלים יותר מאשר אלבום אמן. בין כמה שיתופי פעולה מיותרים, כמו עם Dyed Soundorom, או Maceo Plex, מופיעות כמתבקש גם כמה פנינות יקרות מפז. דוגמא מצוינת להמחשה תהיה הסינגל הבא לקדם את האלבום הטראק שמופיע גם במיקס שלנו:
עוד מן המתרחש כעת בארה"ב בצמד הרצועות הבאות במיקס. ראשון הוא קייל הול, העולל הדטרויטי אשר חוגג כעת את צאת "The Boat Party", אלבום הבכורה שלו. בניגוד לאביו הרוחני, זה שמופיע אחריו במיקס עם טראק מאלבום חדש משלו, האלבום של קייל לא מבטיח ערך מוזיקלי מוסף להאזנה ביתית. מדובר באמת ביופי של רצועות טכנו נסיוני, עם השפעות דיסקו, היפ-הופ, גטו האוס ומוזיקה תעשייתית; אך זה לא בהכרח חומר שמצדיק הוצאת אלבום אמן. למען הסר ספק, אציין שמדובר באלבום משגע עבור מעריציו. אחריו מופיע, כפי שאולי נחשתם, אדון עומאר-ס. הוא האמנם יצא לאור כבר לפני למעלה מחודש, אך מכורח הנסיבות נבצר מאיתנו לדבר כאן בשבחו. "Thank You For Letting Me Be Myself", אלבומו החדש של עומאר, מרגיש באמת כמו אנחת רווחה. אחרי 3 אלבומים קודמים שנושקים למופת, מגיע אלבום שאולי פחות מעז מוזיקלית, אך עדיין שומר לנרקסיסט הדטרויטי את כתר המלוכה. בולט במיוחד במהלך האלבום ריבוי הופעות אורח של לוק הס, בן טיפוחיו הנוכחי של הסנדק. שווה במיוחד לשים לב ל"I Just Want", שמופיע במיקס. הוא האמנם עושה שימוש בדגימה נדושה של אלכסנדר אוניל, אבל מדובר בטראק שמותיר אחריו ריח עז של אבק שריפה.
את בערת הלהבה שלקראת סיומו של המיקס חותם אדון מייק פארקר. לכל מי שטכנו, מצידו העמוק והמטריד, עושה לו נעים - מדובר באלבום חובה. "Lustrations", אלבומו השני של פארקר, הוא הוצאה נוספת של חברת התקליטים המשובחת Prologue. כמתבקש, מדובר בטשטוש גבולות נוסף בין אלקטרוניקה ניסיונית לטכנו קודח. אפל, מדיטטיבי, מרקיד ומאתגר כאחד. מדובר, ככל הנראה, באחד מאלבומי הטכנו הטובים שנדע השנה. אחריו, ממש לקראת הסוף, מופיעה גם רצועה מתוך אחד הפרויקטים המוזיקליים המסעירים של הרגע: Acid Arab. שיתוף פעולה בין גווידו מינסקי והרווה קרבליו, שבין השאר גם מפעילים את הלייבל המשובח Versatile. כשמו של הפרויקט כן הוא ניסיון לשלב בין מוזיקה אוריינטלית (טורקית, ערבית, מצרית) עם אסיד האוס. שאיפה מתקבלת על הדעת, מאחר והלחנת צלילי "אסיד" לא מתבצעת על פי סולמות מינור/מז'ור, ולכן קרובה הרבה יותר לסולמות מוזיקליים מזרחיים. שווה בדיקה, בלשון המעטה.
Henrik Schwarz - Masse (I Am Not Responsible For That)
Matthew Johnson - Body In Motion
Head High - Burning (Keep Calm Mix)
Bicep - Vision Of Love
Simian Mobile Disco & Bicep - Sacrfice
Cajmere Feat. Dajae - Satisfy
KMFH - Dr Crunch
Omar-S - I Just Want (Mixed by Luke Hess)
Mike Parker - Lustration Ten (Preassure Zone)
Omar Souleyman - Shift Al Mani (Crackboy Acid Rewrok)
Dettman & Wiedemann - Menuett (Part 3 - Spiritoso)