שני סרטים נעשו השנה על פיגועי התאבדות בשטחי ישראל "The Attack" של זיאד דוארי הלבנוני ו"אינשאללה" של אנייס ברבו-לוולט הקוויבקית. שניהם צולמו כאן בחלקם, אך נעשו בידי קולנוענים שאינם ילידי או תושבי המדינה, ואף אחד מהם לא יופץ פה מסחרית. למרות ואולי דווקא בגלל הרלוונטיות שלהם למציאות המקומית, הם ככל הנראה ייגנזו בארץ וההזדמנות היחידה לראותם תהיה בתחילת החודש הבא, במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים.
נרחיב את הדיבור על השניים לקראת הפסטיבל, אך בינתיים נולדה הזדמנות להתעכב על "אינשאללה", המציג את סיפורה של רופאה קוויבקית המתנדבת בארץ הקודש ומוצאת עצמה בלבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מככבת בו צעירה יפהפייה בשם אוולין ברושו, ואותה דווקא כן יהיה אפשר לראות עתה על המסך הגדול הקרוב לביתכם. זאת, הודות להשתתפותה בצד ונסה פארדי ב"קפה דה פלור" שעלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון. מדובר בסרטו החדש של ז'אן מארק ואלה, מי שבעבר היה חתום על "קרייזי" ועל "ויקטוריה הצעירה", וכדרכו הוא עוסק באופן וירטואוזי בסיפורן המיסטי והגדול מהחיים של שתי נשים בנקודות זמן שונות, שרק דבר אחד משותף להן - האהבה.
ברושו מגלמת אחת מהן בצורה שזיכתה אותה בפרגון רב, ובמפגש שלי עמה בפסטיבל ברלין האחרון אפשר היה להיווכח שבחיים היא עוד יותר מרשימה מאשר במסך. ראשית כל, כמובן, דיברנו על "אינשאללה", והיא הצטערה לשמוע על גניזתו הקרובה בישראל. "אני מבינה שהוא עוסק בנושא רגיש, ושאולי יסמנו אותו בשל כך כסרט אנטי-ישראלי או פרו-טרוריסטי", היא אומרת בראיון בלעדי לוואלה! תרבות. "אבל מי שרואה אותו יבין מיד שזה ממש לא ככה. זה סרט על מפגשים, ואני חושבת שחשוב לנהל את הדיאלוגים האלה. ככל שתהיה לכל אחד מאיתנו יותר מודעות למה שהאחר חווה, ככה יגדל הסיכוי לשלום בר-קיימא".
ברושו היא לא רק שחקנית טובה אלא גם דיפלומטית טובה וכיאה לכך חולקת מחמאות לישראל. "הצילומים של 'אינשאללה' היו האתגר הכי גדול שהיה לי, אבל גם החוויה הכי מעשירה ומוצלחת בחיי המקצועיים", היא אומרת. "אהבתי מאוד את ישראל, ובעיקר את הגישה של האנשים. כל התקשורת בין אנשים קלה בה, מלאת הומור ונטולת גינונים. כולם תמיד יודעים איך לגשת זה לזה, אף אחד לא מרגיש חוסר נוחות להתחיל שיחה עם מישהו, אף אחד אף פעם לא מפחד שיפגע ברגשותיו של האחר".
"אינשאללה": הטריילר
ב"אינשאללה" משתפת ברושו פעולה עם שחקנים מלאומים שונים, כולל יוסף סוויד וסיוון לוי. "מבחינתי הקו-פרודוקציה הזו היתה אקט של סולידריות", היא אומרת. "עבדו בה לבנונים, מצרים, עירקים, איראנים, פלסטינים, ישראלים וגם קנדים כמוני. זה היופי באמנות, שהיא מאפשרת לדברים כאלה לקרות".
דבר נוסף שברושו אהבה בסרט, הוא שאין בו עלילת משנה רומנטית. "הקודים הרגילו אותנו שאם יש דמות נשית אז חייב להיות מושא אהבה בסביבה, וההתפתחות שלה או ההידרדרות שלה חייבת להיות תלויה בו", היא אומרת. "כאן אין את זה. הכל היא עוברת בעצמה ובשביל עצמה. מה שקורה לה קורה לה, מה ששלה שלה. זו הצהרה חשובה, אני מעריכה את זה".
"קפה דה פלור": הטריילר
תחת זאת, יש בסרט אחווה נשית, אלמנט שבולט גם ב"קפה דה פלור", וטוב שכך לדברי ברושו. "אני כל הזמן חווה אחווה מסוג זה בחיים, אבל אף פעם לא ראיתי אותה בקולנוע, אז הגיע הזמן לדבר גם על זה", היא מצהירה. "ב'קפה דה פלור', למשל, אנחנו פוגשים שתי נשים שהיו יכולות להיות יריבות, אבל מגלות דווקא אמפטיה גדולה זו כלפי זו".
בזכות "קפה דה פלור" ו"אינשאללה", שהיו לשניים מן הסרטים המוערכים בקנדה בשנתיים האחרונות, הפכה ברושו, בת 30, לאחד השמות המבוקשים במדינה. כך, נוכל לראות אותה בקרוב בין השאר גם ביצירה החדשה של קסבייה דולן, כשלעצמו הקולנוען הכי לוהט כיום בסצינה הקווירית. אך למרות עיסוקיה והביקוש לשירותיה במולדתה, היא עדיין חולמת למצוא זמן כדי שוב ולטוס למרחקים "אני אוהבת עד מאוד את ישראל", היא מצהירה. "הלוואי שתהיה לי הזדמנות לבלות בה שוב, אם לביקור פרטי ואם לצורכי צילומים".