ספארקס - Kimono my house
מאוד פחדתי כשראיתי את ספארקס בפעם הראשונה ב"טופ אוף דה פופס" של ה-BBC בשנות השבעים. לקלידן, רון מיל, היה שפם היטלר ומבט נוקב שננעץ במצלמה. אחיו ראסל לבש בגדי נשים, היה לו קול גבוה ומשונה והוא זינק ממקום למקום ונשמע שונה מאוד מזמרים אחרים. השיר "This Town Ain't Big Enough For the Both of Us" היה סוריאליסטי, תיאטרלי וייחודי. והיו להם גם חוש הומור ואירוניה, מהסוג שיש לכל הלהקות שאני אוהב.
Captain Beefheart and the Magic Band - Clear Spot
הייתי מעריץ גדול של קפטן ביפהארט אבל האלבום הזה הוא האהוב עליי, כי הוא הופק באופן מושלם והצליח להתעלות מעל המוזרויות הווקאליות והמקצבים המשונים, להשיג צליל נגיש שבכל זאת נשאר אוונגרדי. האלבום לקח אותך למסע אל המדבר המסתורי המסתתר בתודעה של דון ואן וילט.
תלוניוס מונק - Brilliant Corners
כמו ביפהארט, מונק מצא מלודיה ומקצב חדשים. זה אחד מאלבומי הג'אז הראשונים שקניתי, והוא עדיין נשמע רענן ועכשווי.
הסטרנגלרז - The Raven
אולי הלהקה האהובה עליי. כל שיר נשמע שונה, כולל התעסקות בהרואין, איראן, הנדסה גנטית והתאבדות טקסית והקלידים, התופים, הגיטרות והבס מנגנים כל אחד תפקיד עצמאי, שביחד יוצרים צליל מאוד עוצמתי. למדתי לנגן על בס לצלילי האלבומים שלהם.
טום ווייטס - Small Change
דמות הביטניק השיכור של בר קוקטיילים באל.איי היתה בשיאה באלבום הזה, הקלטת אולפן חיה משנת 1976, שכוללת את אחד מתפקידי הבס הגדולים בכל הזמנים בשיר "Step Right Up". העטיפה היא מהיצירתיות ביותר שלו, ומסמנת את קיצו כנווד שתיין, רגע לפני המעבר לג'אז-פולקה וקברט של עידן ויימאר.
ההופעה של הטייגר ליליז תתקיים במוצ"ש, 29.6 במועדון הבארבי בתל אביב. את הערב תפתח הופעה של KIV Orchestra.
מה חשבתם על הבחירות? ספרו לנו בפייסבוק