"את באה לפה הרבה?" היא השאלה הראשונה שמתבקש להציג לשחקנית קייטי צ'אנג בעת המפגש עמה בפסטיבל קאן האחרון. היופי המיוחד והזוהר שהיא מקרינה, האלגנטיות קרת הרוח שעוטפת אותה, הרהיטות השנונה, המאופקת והפיקחת שבה היא מדברת כל אלה גורמים לכוכבת "בלינג רינג", סרטה הטרי של סופיה קופולה שפתח את מסגרת "מבט מסוים" באירוע היוקרתי, להיראות כבת בית בריביירה.
אך האמת היא שהצעירה האמריקאית, בת 18 בלבד, בכלל לא באה לקאן הרבה למעשה, לא זו בלבד שהיתה זו הופעת הביכורים שלה בפסטיבל, אלא שמדובר היה בגיחתה הראשונה מחוץ לארצות הברית. יש ילדים שעוברים את מסע החניכה הזה בדילוגים בין היורודיסני לביג בן, אבל צ'אנג בילתה אותו בהתחככות עם השמות הגדולים של תעשיית הקולנוע העולמית. "באתי עם אמא שלי, ואני חושבת שהיא התרגשה יותר ממני", אומרת השחקנית בראיון מיוחד לוואלה! תרבות המתקיים מיד לאחר הקרנת "בלינג רינג". "באחד הימים כאן ראינו את סטיבן שפילברג עובר, ואמא רצה לצלם אותו ועשתה זאת כל כך במהירות ובפתאומיות, שהיא דחפה אותי ונפלתי על הרצפה! שנינו חובבות הוקי גדולות, אז נראה לי שהיא למדה משם איך להפיל ארצה את מי שנתקע לך בדרך".
בסרט עצמו, הדמות שמגלמת השחקנית ממש לא מאפשרת לאמא שלה או לכל אחת אחרת לעקוף אותה בדרך למגע עם מפורסמים. כזכור, "בלינג רינג" מבוסס על סיפורם של כמה בני תשחורת מן הפרברים המפונקים של לוס אנג'לס, שפרצו במשך תקופת זמן ארוכה לבתיהם של סלבז מהזן של פריס הילטון ולינדזי לוהן. צ'אנג, שיש לה שורשים קוריאניים, משחקת את מי שהנהיגה אותם נערה ממוצא אסייתי בשם רייצ'ל לי, שכאן מכונה בשם רבקה.
בעת האודישן הראשון ל"בלינג רינג", שיפתח מחר (רביעי) את פסטיבל הסטודנטים בתל אביב ואז יגיע לשאר בתי הקולנוע בארץ, לא היה לצ'אנג מושג שהיא הולכת לשחק את השודדת המפורסמת. התיכוניסטית פשוט הסתובבה במסדרונות בית הספר שלה, ראתה מודעה על ליהוק לפרויקט חדש, וחשבה לנסות את מזלה. ביקשו ממנה לצלם את עצמה מדברת על מה שהיא אוהבת, אז היא עשתה את זה ודיברה על אהבתה הגדולה בצד המשחק דינוזאורים. קופולה נדלקה, וכך מצאה עצמה הגימנזיסטית מוטסת מביתה שבשיקגו לקליפורניה, שם החלה ההרפתקה הגדולה שבסופו של דבר הביאה אותה גם לקאן.
בדומה לבמאית הסרט, גם העיתונאים שפגשו את צ'אנג בריביירה התאהבו בה מיד, ומיהרו לכתוב כי היא שם חם שכדאי ומעניין יהיה לעקוב אחריו בשנים הקרובות. כולנו גם התפלאנו לגלות כי השחקנית שמגלמת דמות כה חלולה ונבזית, היא אדם כה חכם וסימפטי. אז איך הצלחת להיכנס לעורה, אנו תוהים, והיא עונה "זה נכון, אני לבטח לא כלבה מניפולטיבית כמוה, ואני מקווה שאני גם לא שטחית כמוה. החלטתי לא לשפוט אותה, לא היה טעם לגלם אותה מנקודת מבט כזו. ניסיתי לחפור עמוק יותר, וככה גם מצאתי את המכנה המשותף בינינו. היא נערה ואני נערה וכמו כל הנערות, אנחנו סובלות מעודף מודעות עצמית ומחסור חמור בהערכה עצמית. אני חושבת שהרברבנות המוגזמת שלה נולדה מניסיון להסתיר את זה".
יצא לך לפגוש אותה?
"לא. לא סופיה ולא אני חשבנו שזה יהיה רעיון טוב. נראה לי שזה היה סתם מוזר מדי. זה גם היה מפריע לי לגלם אותה באופן משוחרר, וכל הכיף בסרט הזה היה שסופיה הרשתה לנו ואפילו עודדה אותנו להיות עצמאיים ולהשתולל עם הדמויות שלנו".
אז קופולה לא הפגישה אתכם עם הדמויות האמיתיות, אבל האם היא ביקשה מכם לעשות איזשהו תחקיר לקראת הצילומים?
"כן, ביליתי הרבה זמן מול תוכניות כמו 'ההילס' ו'משפחת קרדשיאן'. היא רצתה גם שנקרא המון מגזיני אופנה ובלוגים כדי שנקלוט את הסלנג שלהם וכדי שבכלל ניכנס לעולם הזה. ממש לא הייתי פאשניסטה לפני שהתחלתי את העבודה על 'בלינג רינג'. הייתי לובשת בגדים פשוטים. הסרט הזה אילץ אותי להתחיל ללמוד ללכת על עקבים".
ונהנית מכל זה?
"כן, אני לא אשקר ואגיד שלא. אהבתי מאוד הרבה מהבגדים שגנבתי ולבשתי בזמן הסרט השמלה של לואי ויטון, למשל, מהממת במיוחד".
ועד כמה מהנה היה לפרוץ לבית האמיתי של פריס הילטון?
"האמת שזו הסצינה האהובה עלי, כי צילמנו אותה בתנאים אינטנסיביים, וממש הרגשתי כאילו שאנחנו באמת מסיגים גבול ויכולים להיתפס בכל רגע וחייבים לפעול מהר, אז היה שם הרבה אדרנלין. ממש הרגשנו בתוך סרט אקשן או סרט שודים, וזה כיף בלתי רגיל. מממ...אני משתמשת במילים כמו 'כיף', אז חשוב לי להבהיר - בעיני, כל הסיפור הזה לא מצחיק. הרבה אנשים שאבו ממנו הנאה במציאות, בגלל שהם אמרו לעצמם 'וואו, אנחנו לא מאמינים שהילדים האלה עשו את זה, איזה קטע' ובגלל שהם ראו בכנופייה מין רובין הודים קטנים, שמימשו את תאוות הנקם הציבורית בידוענים אובר-מתוקשרים ומאוסים. אבל, בוא נודה באמת - אין שום דבר מצחיק בזה שפורצים לבתים של אנשים וגונבים מהם".
בניגוד לשחקנית המגלמת את מנהיגת הכנופייה, דווקא אחת מקורבנות הפשע לקחה את העסק בקלות - פריס הילטון, שהצטרפה לפמליית הסרט בפרמיירה ולאר מכן אף צייצה בשבחיו. "יש לה המון עוקבים, אז זה פרסום חינם ואפקטיבי!" אומרת על כך צ'אנג. "מובן שהתמיכה שלה קצת אירונית בהתחשב בקשר שלה לסיפור, אבל זה לא שחסרות אירוניות סביב כל העסק הזה".
מה עוד, למשל?
"למשל, שגילמתי כאן נערה מן היישוב שפרצה לבתים של אושיות תקשורתיות וגנבה מהם את בגדי המעצבים שלהם, ובגלל זה אני עכשיו זוכה ללבוש בגדי מותגים בעצמי, וכל הצלמים מצלמים אותי וכל העיתונאים מראיינים אותי".
את מרגישה שלוחצים אותך להיכנס לעולם הזה של סלבריטאים שכפייתים כלפי התקשורת וצרכני תקשורת שנוהגים באובססיה כלפיהם?
"אני לא חושבת שיש איזשהו לחץ להשתתף במשחק הזה. זה לא משהו אקטיבי. זה פשוט שיש נורמליזציה של אובססית הסלבז, ואם אתה בתוך זה - זה נחשב נורמלי לגמרי".
יצא לך לשתף פעולה בסרט עם אמה ווטסון, שהיא לא הרבה יותר מבוגרת ממך אבל כן הרבה יותר מנוסה, גם בכל הקשור להתמודדות עם התקשורת. היא ייעצה לך בנושא?
"בהחלט, היא ממש מנטורית של שאר השחקנים הצעירים ושלי, היא אמא אווזה שלנו. זה היה מאוד חשוב לי. תבינו זה לא רק הפעם הראשונה שלי מחוץ לאמריקה והפעם הראשונה שלי בקאן, זה גם הפעם הראשונה שאני מדברת עם עיתונאים, ואני כל הזמן תוהה איך אני אצא בראיונות האלה. אני מקווה שמה שישתקף זה אני האמיתית. בכלל, אני מקווה שכל העסק הזה לא יגרום לי להשתנות, שאשאר מי שהייתי".
בהקשר זה, את עדיין אוהבת דינזואורים?
"ברור! הם מדהימים, איך אפשר לא לאהוב דינזואורים?".
בהשראת המנטורית שלה, אמה ווטסון, כמו גם נטלי פורטמן ושחקניות אחרות, החליטה צ'אנג לא לזנוח את הלימודים. אף שההופעה ב"בלינג רינג" סדרה לה סוכנת ועוד שלל הצעות לעתיד, היא בכל זאת תבלה מתחילת השנה הבאה על ספסלי אוניברסיטת קולומביה היוקרתית, שם תלמד כתיבה יצירתית. "אני עוד לא ממש יודעת איך אצליח לשלב את זה עם המשחק, אבל גדולות ממני הצליחו, אז נראה לי שגם אצלי זה יעבוד", היא אומרת על כך. "המזל הוא שהיום לא חייבים להשלים את הלימודים בארבע שנים אפשר גם למרוח אותם על פני חמש או שש שנים, ונראה לי שזה מה שאעשה. אשתמש בחופשות הקיץ והסמסטר ובמידת הצורך אוותר מדי פעם על סמסטר שלם. יהיה בסדר, אני מקווה".
לפי אופי הלימודים שבחרת, אפשר להניח שאת לא מתכוונת רק לשחק בסרטים ובסדרות אלא גם לכתוב אותם.
"זאת התוכנית. אני חולמת לכתוב משהו בסגנון 'רוק 30' של טינה פיי או 'גירלז' של לנה דנהאם, או הסרטים של נורה אפרון. אלה היוצרות האהובות עליי. הן וסילביה פלאת, שהיא הסופרת המועדפת עליי. בעיקר 'פעמון הזכוכית', ששם דברים בפרספקטיבה ומזכיר לי עד כמה בסך הכל החיים שלי טובים".
לחשבון הטוויטר של צ'אנג
מתכננים לצפות ב"בלינג רינג"? ספרו לנו בפייסבוק