זהו הספר עבור כל מי שקצה נפשו בשיח הפוליטי, שגבולות הגזרה שלו מוגדרים על ידי עורכי "פוליטיקה" (נציג הימין מתלהם על כך ש"צריך להיכנס בהם עם טנקים", נציגו של ה"שמאל" מסביר בטון שקול ש"צריך לשבור אותם לאט, בחוכמה" משום ש"אנחנו בעיצומו של תהליך שלום"). אסופת המאמרים של נועם חומסקי "אינשטיין של הבלשנות המודרנית" שהופיעה כעת בעברית בתרגומה של דפנה רוזנבליט (בהוצאת "פרדס"), מסרבת לתפוס את מקומה בצייתנות באחד מ"קטביה" של הקשת הפופוליטית הזו. היא פורצת אל מאחורי הקלעים של הכוחות המכוננים אותה (פוליטיקאים, בעלי הון וסריסיהם בתקשורת הממסדית) וממפה את המרחבים האדירים שהו?תרו? מחוץ לתחומה; מרחבים שבחשכתם הבלתי מתוקשרת קבורים פשעים פוליטיים מסמרי שיער והאסונות שהם המיטו על מיליוני בני אדם: למן זוועות מזרח-טימור, שהתחוללו בניצוחה של ארצות הברית, ועד למעשיה של ישראל בשטחים הכבושים.
חומסקי קורא תיגר על החשיכה הזאת ועל העיוורון התקשורתי המזין אותה בעט חד ומבריק, שקורע את כיסי הערפל העומדים בדרכו בכוחם של ניתוחים מזהירים, החמושים בהרבה, הרבה עובדות. אך הקול הענייני והמאופק הזה יונק את סמכותו מחזון פוליטי ואנושי שאין לטעות בו: הבלשן שגילה לנו כי האדם מו?ע?ד לדיבור מלידתו, חושף את אסונותיהם של מי שמדכאיהם עקרו את לשונם, וצעקתם נותרה חנוקה בגרונם.
זאת הצעתי האחרונה: תן לי הכל ולא אתן לך כלום
29.10.2000 / 14:30