פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לקראת "איש הפלדה": הגלגולים הכושלים של סופרמן

      ההצלחה של "איש הפלדה" מסירה קללה ארוכת שנים מעל דמותו של סופרמן, שטים ברטון, ג'יי. ג'יי. אברהמס וקווין סמית ניסו להביא אל המסך ללא הצלחה. סופרמן: הגרסאות הכושלות

      לקראת "איש הפלדה": הגלגולים הכושלים של סופרמן

      סופרמן הוא הגדול מכולם. הוא גיבור העל המקורי: כל הספיידרמנים והבאטמנים והאיירון מנים – הם כולם רק החיקויים. הוא גם הידוע מכולם: הוא אחת הדמויות הבידיוניות המוכרות ביותר בהיסטוריה. אפילו בקרב מי שלא ראה אף סרט, לא צפה באף סדרה ולא קרא מילה של קומיקס – האם קיים אדם בעולם שלא שמע על סופרמן?

      למרות זאת, או אולי משום כך, החיים של סופרמן בקולנוע קשים מאוד. אין דבר מובן מאליו יותר מסרט חדש על סופרמן, כמו "איש הפלדה" שיוצא כעת, ובכל זאת כבר יותר משני עשורים שאולפני הוליווד נאבקים כדי ליצור סרט כזה – ומשום מה, זה כמעט אף פעם לא מצליח. לאורך אותן שנים שורה ארוכה להדהים של במאים, תסריטאים ושחקנים – כולם ידועי שם ובעלי יכולת – היו אמורים לעשות סרט על סופרמן, אבל ברוב המקרים הם פרשו עוד לפני שצולם אפילו פריים אחד.

      טריילר איש הפלדה (יח"צ)
      יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. "איש הפלדה" (צילום: יח"צ)

      אבל נתחיל מוקדם הרבה יותר. סופרמן, כמובן, לא זר לקולנוע ולטלוויזיה. כבר בשנות ה-40 המוקדמות, מעט לאחר הופעתו הראשונה של סופרמן בקומיקס ב-1938, הופקו הסרטונים המצוירים של מקס פליישר על סופרמן; בשנות ה-50 היתה סדרת הטלוויזיה הפופולרית בכיכובו של ג'ורג' ריבס; ב-1978 יצא סרט הקולנוע "סופרמן" עם כריסטופר ריב, שהיה שובר קופות ענק לזמנו, והביא המשך אחד מוצלח ושני המשכים נוספים שאפשר ומומלץ לשכוח מקיומם. אחרי הסרט האחרון בסדרה ("סופרמן 4" הזוועתי, ב-1987), הופעותיו של סופרמן הוגבלו כמעט אך ורק לטלוויזיה, בסדרות "לויס וקלארק", "סמולוויל", ומי יודע כמה סדרות מצוירות.

      אבל מה עם הקולנוע? רבים, כאמור, ניסו להחזיר את סופרמן למסך הגדול – אבל יש דברים שאפילו סופרמן לא יכול לעשות.

      סופרמן נגד עכביש הענק

      ב-1989 יצא "באטמן" של טים ברטון, והראה שוב שסרט גיבורי-על מבוסס קומיקס יכול להיות להיט ענק. אחד המפיקים, ג'ון פיטרס, רצה מאוד לשחזר את ההצלחה עם סופרמן, אבל ניסיונות מוקדמים לא צלחו: התסריטים שהוגשו היו מגוחכים. כדי לפצח את חידת סופרמן, פיטרס היה צריך גיק, מישהו שבאמת מבין בקומיקס – אז הוא קרא לגיק הכי גדול שהוא מצא: קווין סמית, שפרץ לתודעה מעט לפני כן עם "מוכרים בלבד" שכולו גיקיות ואובססיה לקומיקסים ומלחמת הכוכבים. מאוחר יותר, סמית סיפר על הפגישה עם פיטרס ב"ערב עם קווין סמית" – סיפור שהפך כמעט לאגדה, ומהווה דוגמה מושלמת לנתק של הוליווד מצופיה. בין השאר, פיטרס הציב שלושה תנאים לתסריט של סופרמן: לסופרמן אסור לעוף; הוא לא יכול ללבוש את תלבושת סופרמן המסורתית; והוא חייב להילחם בעכביש ענק.

      למרות ההסתייגויות הרבות שלו, סמית כתב את התסריט, והסרט, נדמה, יצא לדרך. טים ברטון – שכבר הצליח כל כך עם "באטמן" - גויס כבמאי; ולתפקיד סופרמן לוהק, למרבה הביזאריות, ניקולס קייג'. הבעיה היתה שברטון לא סבל את התסריט של סמית, זרק אותו ושכר תסריטאים אחרים כדי לכתוב את הסרט מחדש לגמרי – ובסופו של דבר עזב בעצמו, אחרי שנה של פרה-פרודקשן ומבלי שצולם דבר. שנים לאחר מכן, דלפו לאינטרנט תמונות של ניקולס קייג' בתלבושת סופרמן שעוצבה עבור הסרט של ברטון. התמונות האלה נראו כל כך מגוחכות, שכפי הנראה רק הרווחנו מהעובדה שהסרט הזה מעולם לא יצא לפועל.

      באטמן נגד סופרמן

      בתחילת שנות האלפיים היה ברור שגיבורי-על נמצאים בנסיקה: ספיידרמן שבר שיאי קופה, האקס-מן השתוללו. אבל שני הגיבורים הגדולים של DC – סופרמן ובאטמן – היו תקועים, כשכמו סופרמן, גם באטמן הסתבך עם סרט רביעי מביך ומגוחך ("באטמן ורובין"). לחברה היה רעיון: להרוג שתי ציפורים במכה אחת. להחזיר את שני הפרנצ'ייזים לקולנוע בסרט אחד, הטים-אפ האולטימטיבי: באטמן נגד סופרמן. הבמאי התורן היה וולפגנג פיטרסן ("אייר פורס 1"). רשימת השחקנים שנשקלו – על פי השמועות – לתפקיד באטמן וסופרמן כללה את מאט דיימון, ג'וד לאו, ג'וני דפ וקולין פארל. אבל הרעיון נחשב לנועז מדי: יש לזכור שזה היה הרבה שנים לפני "הנוקמים", ושילוב כזה בין גיבורים על המסך היה חסר תקדים. אולי החשש היה שמדובר פה ביותר מדי ביצים בסל אחד. החברה ירדה מהרעיון, והעדיפה לפתח את סרטי באטמן וסופרמן בנפרד. באטמן רק הרוויח מזה – הוא הגיע, בסופו של דבר, לטרילוגיית "האביר האפל" האולטרה-מצליחה של כריסטופר נולאן. סופרמן, מצידו, המשיך לדשדש.

      לשם באטמן המשיך:

      סופרמן וג'יי. ג'יי. אברהמס

      הכוכב הבא שקיבל לידיו את סופרמן הוא הבמאי ג'יי. ג'יי. אברהמס. עוד לפני "אבודים", והרבה לפני שהשתלט על "סטאר טרק" ו"מלחמת הכוכבים", אברהמס היה ידוע בעיקר כיוצר "זהות בדויה". הוא כתב תסריט לסרט סופרמן שהיה ריבוט (סיפור מחודש של תולדות סופרמן, שאינו נאמן למקור) מוחלט של הדמות וקיבל תגובות נלהבות ביותר בתעשייה. ברט ראטנר ("אקס-מן 3") היה אמור לביים אותו. השאלה היחידה היתה האם לתפקיד סופרמן ילוהק אשטון קוצ'ר, פול ווקר, ברנדן פרייזר – או בכלל, כפי שהבמאי העדיף, שחקן חדש ולא מוכר. נוהלו כבר מגעים עם סקרלט ג'והנסון לתפקיד לויס ליין, ועם ג'וני דפ לתפקיד לקס לותור. כבר נראה כאילו הכל מוכן לצאת לדרך.

      אבל אז קרה דבר נורא: התסריט. הוא דלף לאינטרנט, ובאתר Aint-It-Cool התפרסמה ביקורת עליו. זה לא שהתסריט של ג'יי. ג'יי. היה רע – הוא פשוט לא היה סופרמן. קריפטון לא התפוצץ בתסריט הזה, ולקס לותור, יריבו האנושי הוותיק של סופרמן, מתגלה כיליד קריפטון בעצמו, בעל כוחות-על השווה בכוחו לסופרמן. מעריצי הקומיקס רתחו מזעם. במקום לחכות שבועות בתור מחוץ לקולנוע, הם חתמו על עצומות אינטרנטיות נגד התסריט. התגובה של המעריצים היתה כנראה אחד הגורמים לכך שגם הסרט הזה, בסופו של דבר, נזנח, נשכח ולא צולם.

      ולשם אברהמס המשיך:

      סופרמן חוזר

      אחרי שורה ארוכה כל כך של במאים, נעשה ניסיון נוסף, והפעם נראה שהאחים וורנר עושים הכל נכון. הם שכרו את בריאן סינגר – הבמאי של שני סרטי "אקס-מן" הראשונים, ואחד שיודע לטפל בגיבורי על. סינגר החליט שהגישה שלו לא תהיה התחלה מחדש של הסיפור – אחרי הכל, כולם כבר יודעים שסופרמן הגיע מכוכב קריפטון בתור תינוק, לא צריך לספר את זה שוב – אלא ליצור סרט המשך מאוחר לשני סרטי "סופרמן" הראשונים של ריצ'רד דונר, כשהוא מתעלם משני סרטי ההמשך הנוספים והפחות מוצלחים. הרעיון לקחת שחקן ידוע לתפקיד סופרמן נזנח: את התפקיד קיבל ברנדון ראות' האלמוני, שתכונתו העיקרית היתה דמיון לא מבוטל לכריסטופר ריב. את תפקיד לקס לותור קיבל קווין ספייסי הנערץ. התקציב המדווח של הסרט היה אחד הגדולים ביותר לסרט כלשהו אי פעם – קרוב ל-300 מיליון דולר (אם כי ייתכן שבסכום המופרך הזה נכללו גם ההוצאות על כמה מהגרסאות הקודמות של הסרט, שלא צולמו). והפעם, לשם שינוי, הסרט לא נפל בדרך. הוא צולם, ואפילו יצא לאקרנים.

      אבל... בכל זאת, משהו עדיין לא עבד. הסרט התקבל באהדה מסויגת. הסגנון של שנות ה-70 לא ממש התאים לתקופה האפלה-יותר-ובוגרת-יותר של שנות האלפיים, העלילה היתה מטופשת במידה קיצונית אפילו עבור סרטי קומיקס, והכי גרוע: סופרמן לא קיבל הזדמנות להציג את כוחותיו. לא היה שום נבל-על שייתן לסופרמן פייט, וכך הפך הסרט לארוך, כבד וכמעט נטול אקשן. הבעיות האלה היו אמורות להיפתר בסרט ההמשך – אלא שהביצועים של "סופרמן חוזר" בקופות לא עמדו בציפיות שנתלו בו, והוא פשוט לא הצדיק פרק נוסף בסדרה.

      איש הפלדה

      ועכשיו, שבע שנים אחרי, זה קורה שוב. ושוב, זה הימור. כל כך הרבה גרסאות של סופרמן כבר נוסו ונכשלו, שהאחים וורנר החליטו, שוב, לפנות לאדם שאמור לדעת מה הוא עושה בתחום: כריסטופר נולאן. בזמן שסופרמן לא הצליח להתרומם, נולאן הרים שלושה סרטי באטמן, והצליח לבנות אותם כאחת מהטרילוגיות המצליחות של כל הזמנים, ולהפוך לאורך התהליך לאליל. לכן, נולאן הופקד גם על דמותו של סופרמן: הוא לא מביים את הסרט, אבל הוא הסנדק שלו, זה שדואג שהכל ילך בכיוון הנכון. נולאן הביא את זאק סניידר ("300") כבמאי, והשתתף בניסוח הסיפור המחודש. הסופרמן הישן נזנח, ושוב הוחלט ללכת על ריבוט מוחלט, לספר את הסיפור כולו מההתחלה, מהרגע שבו קאל-אל נולד. ים של כסף נשפך על אפקטים. את התוצאה תוכלו לשפוט בעצמכם בבתי הקולנוע, אבל דבר אחד כבר בטוח: מבחינה מסחרית, סופרמן סוף סוף חזר. "איש הפלדה" הוא הגרסה הראשונה של סופרמן מאז ימי כריסטופר ריב שפתחה עם תצוגה קופתית מרשימה בארצות הברית, והוא יקבל עוד סרט המשך אחד לפחות. ואם זה לא היה הולך? אז האחים וורנר היו ממשיכים לנסות. לא משנה כמה פעמים הוא לא מצליח להתרומם, סופרמן לעולם לא מת.

      מחכים ל"איש הפלדה"? דברו על זה בפייסבוק