פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כאב של נחנחים: צה"ל רוצה שתשמרו את הרגשות שלכם באפסנאות

      אחרי שנאסר על חייל נח"ל להקריא משיריו בתוכנית רדיו, כדי שלא "יפגע בתדמית הלוחם", נשאר רק לתהות - טוב למות בעד ארצנו, אבל אסור לכתוב שירים על כך?

      עצרו את גלגלי ה'אכזרית' בחריקה! בטלו את פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר"! האל"מ יהודה פוקס מעדיף שאת הרגשות הרכרוכיים שלכם תשמרו באפסנאות עד שתסיימו את שירות החובה. כי טוב למות בעד ארצנו, אבל שאת השירים על זה יכתבו הג'ובניקים מהקריה, כן? כפי שהתברר לנו אתמול בהארץ – חטיבת הנח"ל אסרה על אחד מלוחמיה להקריא משיריו בתוכנית רדיו בגל"צ, כיוון שזו "הריסת תדמית הלוחם", והוא עשוי לחשוף חלילה דברים "אישיים ורגישים". כאילו היה חסר קצת אבק גלדיאטורים מעל לכל האמירה הטיפשית, הוסיפו ש"זה פגיעה בסטטוס הלוחם, ולא כך רוצה חטיבת הנח"ל להצטייר בציבור". אז שלחי לי תחתונים וגופיות, אבל לא שום דבר הומואי או רגיש מדי. אנחנו לא רוצים שהחבר'ה כאן יחשבו שאני משהו פחות ממכונת מלחמה, אה מותק?

      צה"ל הוא לא מיקשה אחת – יש בו למשל חיל חינוך פעיל וראוי, ולא מעט ניסיונות להתמודד עם סוגיות סבוכות סביב מוסר וערכים, כמו גם אחריות אישית של החייל עצמו לפעולותיו. לא ברור אם כן למה נציגים של מי שמתייחס לעצמו כאל הצבא המוסרי בעולם, חושבים שזה לגמרי בסדר להיות מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת ישראל, אבל אסור לכתוב על זה. חיים גורי? חיים חפר? ילדות עם קוקיות; המינגווי? גייז!; מאיר אריאל? טוב, קיבוצניק, מה ציפיתם; "הצבי ישראל על-במותיך חלל איך נפלו גבורים"? אל תצחיקו את האל"מ פוקס.; קשה יש רק בלחם, ושאני לא אשמע אתכם שרים על זה משהו.

      איכשהו אנחנו נוטים לשכוח שסביבנו עדיין כל מיני ארצ'י באנקרים מנהלים את העולם, וקוראים "ננסי" לגברים שמביעים רגשות או נוטלים חלק בפעילויות החורגות מציד והדלקת אש. אבל הם כאן, תוקעים רגל בדלת כדי שהקידמה לא תסתנן חלילה דרך החריץ ותאיים לשבש את הסדר הישן והטוב. סביבם, לא מעט צעירים צריכים יותר מצו ראשון בדואר כדי להחליט שהם מגיעים כמובן מאליו לשירות צבאי בן שלוש שנים. לא ערכי? לא אלטרואיסטי? לא ציוני? ובכן - ככה זה. הברור מאליו, כל הברורים מאליהם כולם, הופכים להיות סימני שאלה; וכדאי להתמודד עם זה במקום להעמיד פנים שזה איזה זבוב טורדני שייעלם אם נתעלם.

      טקס הזיכרון בהר הרצל, אפריל 2013 (עומר מירון)
      (צילום: עומר מירון)

      אחת מהדרכים להתמודד עם זה אגב, היא לאפשר לחיילים שלא לאבד את העצמי שלהם בסבך האחיד של מדים, פקודות, והיררכיה. עוד מבזק חדשות שהגיע זה עתה עבור האל"מ פוקס וחבר מרעיו – אמנות היא אחד מהמפלטים האפשריים האלו. היא תראפויטית, היא אמצעי עיבוד, והיא אמצעי להוציא קיטור ולתקשר את הקשיים. אבל אל תתנו לכל זה לבלבל את הקודקודים, העיקר שיש לנו רעל בעיניים וסכין בין השיניים. לא סכין מטאפורית אבל, כן? מטאפורות זה לחלשים.


      מה אתם חושבים על הפרשה? ספרו לנו בפייסבוק