שטח פרטי

כעת יוצא אלבומו השני של ג'וני שועלי, "האיש של המסיבות". באמתחתו של שועלי שלושה אלבומים עם להקת "רעש" (רע מוכיח, עודד פרח, אמיר קרטס). אלבום הסולו הראשון שלו, "האלף ואחד", יצא בשנת 1995.

"האיש של המסיבות" של שועלי הוא אלבום מאוד לא שגרתי. כל הזמן יוצאים פה אלבומים נטולי שלאגרים. הרוב מנסים ולא מצליחים לארגן את הקומוניקציה כך שתביא את הלהיט. חלקם הקטן בכלל לא מנסה. החדש של שועלי, שידע כבר את הטעם של לתת בראש לפלייליסט, לא ממש מנסה. הוא מאוד מורכב, לפחות להאזנה. יש לו ריח אינדי לגמרי. האווירה שלו ביתית.

זה לא מפתיע, כמובן, שהוא פונה לכיוון הזה. אפשר לומר שזה מתבקש ששועלי יכין לאכול משהו שיהיה לא אכיל אבל מתוק. האלבום הזה נוטה להתבלגן ולהתפזר לכל מיני כיווני צלילים, ומתחת לקשקושים עומד משהו אמיתי וכן ומרגש. לצד רגעי דיסוננס יושבים בנוח רגעי קסם, ואז מתערבבים.

חיים לרוז הפיק עם שועלי את "רוח" המעולה, שתפקד בתור הסינגל הראשון והלא שגרתי של הדיסק הזה. ברי סחרוף הפיק את "לילה רודף לילה" המעולה גם הוא. אבל לאלבום יש תחושה מאוד אישית, מאוד פרטית. מעבר ללחנים והמילים, ברוב הדיסק שועלי גם מנגן לבד בכל הכלים ואחראי על התכנותים. "ערבית", השיר האחרון, שובר לפעם אחת את התבנית הזו ומדגים לסיום את החיות שבג'אם משותף, כשאמיר קרטס ואסף אמדורסקי עולים על הגיטרות, עודד פרח על התופים ולרוז על הבס.

מדובר באלבום משמח. שווה לשמוע ממנו את "האיש של המסיבות" (הסינגל השלישי), את "יש אהבה" (השני) וגם את כל האחרים שהזכרנו.


* ג'וני שועלי, "האיש של המסיבות", נענע דיסק