אוקיי, קודם כל, בואו נוציא את זה החוצה: ב"מפלצות בע"מ" מייק ווזאבסקי אומר לסאלי מפורשות, "אתה מקנא ביופי שלי מאז כיתה ה'". ב"בית ספר למפלצות" הם נפגשים לראשונה באוניברסיטה, וברור שהם לא הכירו זה את זה מאז בית הספר היסודי. זאת אכן סתירה בלתי נסלחת בעלילה, ואם זה מאוד מטריד אתכם אל תצפו ב"בית ספר למפלצות", שהרי הוא מבוסס כולו על שקר. שקר מתועב. חוצפה. מושחתים, נמאסתם.
ועכשיו, אחרי שכל מעריצי הסרט המקורי שמאוד אכפת להם מדקדוק בפרטים ברמת המשפט הבודד הלכו: איזה יופי, מייק וסאלי חזרו!
לקראת בית ספר למפלצות: מאחורי הקלעים של פיקסאר
לפני שהיו צוות המפחידנים המוביל של חברת מפלצות בע"מ, מייק וסאלי למדו בקולג'. מייק הוא חנון: הוא חורש, משקיע, עמוס במוטיבציה. יש לו כל מה שצריך כדי להיות מפחידן, מלבד היכולת להפחיד. כי מדובר, אחרי הכל, בכדור ירוק חייכני וחביב, שיותר סביר שיגרום לכם לקנות מרצ'נדייז מאשר לצרוח. ג'יימס פ. סאליבן, לעומתו, הוא מפלץ גדול, שעיר וביריון עם שיניים חדות והקול של ג'ון גודמן. הפחדה באה לו טבעי, ואין לו שום קושי להצליח ושום כוונה להתאמץ. מייק הגיע לאוניברסיטה כדי ללמוד, סאלי הגיע כדי לבלות. הם לא סובלים זה את זה.
במילים אחרות, מייק וסאלי הונחתו אל גרסת המפלצות של קומדיית קולג' בנוסח "בית החיות" או "נקמת היורמים". הנוסחאות מוכרות ודי ברורות: אחוות היורמים, החלשים והחריגים, צריכה להתחרות ולהביס את הג'וקס, הביריונים השחצנים; שני אנשים שונים זה מזה צריכים ללמוד להכיר ולהעריך זה את זה ולהפוך, בסופו של דבר, לחברים. אבל פיקסאר, כשהם טובים, יודעים לקחת נוסחאות ולעשות אותן טוב יותר מכולם. בנקודה כלשהי באמצע הסרט מתברר ש"בית ספר למפלצות" הוא כנראה קומדיית הקולג' הכי טובה אי פעם. מייק וסאלי, מפלצתיים ככל שיהיו, הם אנושיים הרבה יותר מרוב הדמויות שמאכלסות את הסרטים האלה בדרך כלל.
כמובן שזה בין השאר גם סרט לילדים, אז אין מה לדאוג: יש המון בדיחות מפלצתיות אופייניות שרבות מהן מבוססות על מספר הרגליים, העיניים, הראשים או הקנוקנות הלא שגרתי של הדמויות. רמת הגאגים נעה על כל הטווח שבין כאב בטן לקרש, אבל הן מגיעות בקצב מהיר כל כך שהפחות מוצלחות נסלחות ונשכחות מיד. יש, כמובן, גם רפרנסים חביבים ליודעי דבר שראו את "מפלצות בע"מ", אבל הם מגיעים במינון סביר, בלי שהסרט כולו יהפוך למסיבת קריצות.
"בית ספר למפלצות" ירש את העולם של "מפלצות בע"מ", סרט שנעשה בשנת 2001, כשיצירת דמות ממוחשבת עם פרווה היתה הישג טכנולוגי מדהים. לכן, אז וגם היום, רוב המפלצות נראות יותר כמו צעצועי ילדים יותר מאשר כמו משהו שמתחבא בסיוטים שלכם. הסרט מתקן את הרושם הזה רק מעט, כי בכל זאת, כל העסק אמור להתאים גם לילדים, אבל כמה מהדמויות החדשות הן בהחלט מפלצתיות יותר מבעבר. אחת מהן היא הדמות החדשה הטובה ביותר בסרט, הדיקנית הארדסקראבל - שילוב של דרקון, נדל ומריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה". היא מקפידה להישאר בצללים, שופטת אתכם לחומרה, מדברת בקולה של הלן מירן ושולטת ביד רמה.
הרבה מעריצים התמרמרו על פיקסאר, האולפן שהיה סמל המקוריות, שנראה שקצת התמכר בשנים האחרונים להמשכונים. אבל צריך לתת לפיקסאר קרדיט: גם סרטי-לוואי הם יודעים לעשות. נכון, הם לא הצליחו לחזור כאן על הנס של "צעצוע של סיפור", סדרה שבה בניגוד לכל חוקי הטבע, כל סרט המשך טוב יותר מקודמו. "בית ספר למפלצות" הוא לא "מפלצות בע"מ". חסרונה של הילדה הקטנה מורגש בו, ואין אף סצינה מעוררת השתאות כמו המרדף במחסן הדלתות. הסרט גם סובל מהבעיות הנובעות מעצם היותו פריקוול: העובדה שהוא כמעט בהגדרה פחות חשוב ופחות גדול מהסרט הקודם. ב"מפלצות בע"מ" מייק וסאלי הציגו בפנינו את חוקי העולם שבו הם פועלים, ואז שינו את העולם; כאן, הם רק פועלים בתוך חוקי העולם הזה. "מפלצות בע"מ" היה ונשאר המנה העיקרית, "בית ספר למפלצות" הוא רק תוספת. ובכל זאת הוא סרט מקסים ומצחיק די והותר כלשעצמו. ובלוויית סרט הבונוס "המטריה הכחולה" סרטון מרהיב שנכנס בקלות לפנתיאון הקצרצרים של פיקסאר זאת בקלות עסקת החבילה הכי טובה בקולנוע נכון לעכשיו.
מה חשבתם על הסרט? דברו על זה בפייסבוק