"לכייף עם החברות שלך" כך מתוארת Lulu, אפליקציה המוקדשת לדירוג וביקורת סטוצים עם בחורים. האפליקציה מתקשרת עם חשבון הפייסבוק ומאפשרת לכל נערה החפצה בכך לדרג את החברים שלה ממין זכר ולחלוק את המידע עם חברותיה. סטטוס זוגי, דירוג ממוצע במיטה ומחוץ לה, רמת השכלה וכל מה שבחורה "צריכה לדעת", כך בתיאור המוצר. בין הדברים שבחורה צריכה לדעת במקרה של לולו: תיוגים כמו #זונהממיןזכר, #קמצן או שלל תארים מחמיאים אחרים.
זה אחד מהרגעים הללו בהם המוסר הכפול מאחורי האפליקציה מרים את ראשו המכוער בצורה בולטת. לו היתה נוצרת עבור דירוג בנות המין השני, סביר שארגונים כאלה ואחרים היו ממהרים לזעוק "סקסיזם!". כשמדובר בדירוג גברים נבחרים, תיאורים כמו "כוח החוכמה הקולקטיבית המציע הסתכלות על חיים ואהבה ומה שביניהם" עוברים את הצנזורה החמורה של אפל על אפליקציות. סוגיות מגדריות בצד, מדובר בסופו של יום בפעולה נבזית כלפי בני אדם, וזהו. וכאילו כדי לענות לטענה הזאת מראש, לולו מציבה תיבת פניות עבור מי שאינו חפץ להיכלל ברשימה ושמו יוסר מידית ממנה. זאת בהנחה, כמובן, שאותו בחור יודע ששמו משתרבב לצחוקן המתגלגל של נערות מרושעות, שמחזיקות סרגל ביד ומחליפות רשמים.
רכילות היא בטבע שלנו, זה נכון. מה שעושה לנו טוב יכול לפעמים להיות מרושע כלפי אדם אחר. קורה. ג'ורג' לוקאס ניסח זאת בפשטות כשלימד אותנו שמי שמביא את האיזון ל"כוח" הוא בכלל הצד האפל, ולהכחיש את העובדה שבכולנו מקנן היצר הרע זה מיותר. זאת אומרת, שיהיה לכם בכיף. לואי סי.קיי ניסח במילים אנאלוגיות את התחושה הדיגיטלית בעולם המודרני בספיישל הסטנד אפ האחרון שלו, "Oh My God": הוא מתאר את הזעם שאנחנו חשים כשאנחנו על הכביש ואת הקלות הבלתי נסבלת בה אנחנו יכולים לאחל את כל הרע שבעולם לנהג שהרגע חתך אותנו במהירות מופרזת. הכל כי בינינו לבינו יש זכוכית ופח.
אותה קלות בלתי נסבלת שלואי סי. קיי. מדבר עליה בכביש, מקבלת משמעות גדולה יותר ברשת, היכן שאין אפילו מגע פיזי ישיר עם האדם עליו אתה פורק זעמך. תופעת הטרולינג ברשת - טוקבקיסטים שמסיתים את הדיון מהנושא עצמו לטובת הערות מרושעות - מבוססת בדיוק על המקום הזה בו אדם לא צריך לשאת על עצמו את רגשות הצד השני.
פול לוקאס, עיתונאי ומייסד האתר Uni-Watch, המוקדש לניתוח מדי ספורט של אוניברסיטאות בארצות הברית, נאלץ להתמודד במשך זמן רב עם טרול כזה, שקרא לעצמו "ג'ו ג'ונסון" וכתב הערות מרושעות עליו ועל פועלו באתר שלו. כמי שמאשר את הטוקבקים באתר, פול לא נתן לרוב ביטויי הזעם של מי שכבר הפך לנמסיס המושבע שלו לראות אור יום, עד שיום אחד החליט לאתגר את הטוקבקיסט הזועם וביקש לערוך עמו ראיון. לאחר הראיון, שחשף אדם משכיל ואף חביב שעומד מאחורי הטרול המרושע, האיש לא שב להציק עוד ללוקאס. אותו מפגש עם מי שספג את עלבונותיו במשך זמן רב כל כך, העמיד את הטרול במקומו.
האזינו לסיפור של לוקאס פה:
כמו במקרה של הבנות המדרגות את מושאי אהבתן החד פעמית, כך גם במקרה של הטרולים ברשת: החד צדדיות הופכת אותנו למרושעים יותר. הרשתות החברתיות אמנם פועלות על הצורך הסוציאלי שלנו, אבל מה עם הצורך האנטי-סוציאלי שלנו? על הצורך הזה ניסה לענות סקוט גרנר, שפיתח את "Hell Is Other People", ניסוי אנטי סוציאלי שמשתמש בשירותי המיקום של פורסקוור כדי לחשב איפה החברים שלך ואיזה מסלול עליך לקחת כדי להיתקל בהם כמה שפחות. האירוניה בניסוי הזה, שכשל מעט, היא שבשביל להתחמק מהחברים שלך, אתה צריך שהם יהיו חברים שלך ברשתות החברתיות מלכתחילה. מה שמביא אותנו לסוג החדש ביותר של הרשעות ברשת: פנים אל פנים, או יותר נכון פרופיל לפרופיל.
הניסוי הכושל:
בוודאי נתקלתם לא אחת, על הטיימליין שלכם או של חבריכם בפייסבוק, בתגובות לא מפרגנות, מתנצחות או אפילו בביקורת אכזרית ושיפוטית, הכל תחת שם ותמונה וללא חשש. האנונימיות המתנצלת בפני עצמה פינתה מקומה לכנות אכזרית ולא מתנצלת. ביקור בטמבלר המשעשע החדש יש מכות, המתעתד לאגד באובייקטיביות של צופה מן הצד את ויכוחי הרשת הסוערים ביותר, מוכיח שהנבזיות לא חומקת גם מחברים. "יש מכות" נראה עוד בחיתוליו (עם פוסט ראשון שפורסם ב-16 ביוני) אבל צפוי במהרה לחשוף בפניכם את הצד המרושע של הרשת שלפעמים שוכח שיש מי שקורא את הדברים שאנחנו כותבים ולפעמים סתם מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. כל עוד יש מי שכביסה מלוכלכת היא ריח של שושנים לאפו.
נערה גולשת: לכל הטורים
מה דעתכם - הטרולינג ברשת עובר את הגבול? דברו על זה בפייסבוק