"האח הגדול": לבנה זוהרים נתנה את ההצגה של החיים

מוזר מאוד. שלי הועמדה להדחה. נכון מוזר? "מאוד מוזר!" מכריז גילי. "שיואו כל כך מוזר!" משתאה דורין. "מוזר לאללה!" מתנשף לאון. "יכול להיות שהעמדתם את שלי בכוונה כי אתם לא רוצים להיות בהדחה עם טהוניה?" מציעה ענת, וגילי כמעט מתעלף מרוב שוק. שהוא יתאם הדחות?! שהוא ירקח אסטרטגיה?! הוא, גילי מיילי, דובון החלבה הזך והעליז??? לא, כנראה הדיירים פשוט לא אוהבים את שלי, או לא אוהבים ורוד, או אולי גמד רשע הגיע באמצע הלילה והחליף את תוצאות ההצבעה. הכול יכול להיות. אבל תיאום אסטרטגיה?! אין מצב. אם היה כזה דבר, בטוח היינו רואים את זה במשדר המרכזי. ולא ראינו דבר כזה במשדר המרכזי, נכון? אז הנה לכם.

בלוג "האח הגדול": כל העדכונים

אז הגמד הרשע החליף את תוצאות ההצבעה (לעזאזל איתך גמד ארור! בגללך חושדים שתיאמנו הצבעות!) ושלי יצאה מתוך הבית ישר לתוך מלכודת המוות שבני בונה לה במרתף כבר חודש ממלגזות, פושפינים ושניצל בצורת דינוזאורים. קליפ הסיכום שלה הזכיר שהיא הייתה דווקא דיירת די חמודה, במיוחד כשמשווים אותה לנשים אחרות בתכנית, אבל מה לעשות שהיא נבלעה בכל הפסטי-הוניה המתמשך. לא נורא, אפשר להמר שהיא תיקלע לאיזו נישת פינת ייעוץ / תכנית בוקר / פרסומת סקסית, בהנחה שבני לא יספיק לחטוף אותה ולהקפיא אותה בפריזר ואז הפאנל היחיד שהיא תשתתף בו זה מסיבות התה שהוא עורך לבובות שלו.

סוף סוף בתכנית, מאבק שאפשר להזדהות איתו: משבר הגומיגים הגדול. כבר חודשיים שהדיירים מנשנשים ריבה על תקן ממתק, ונמאס להם, הם רוצים גומי. רצוי בצורת נחשים, תותים ודובונים, בלי החרא הזה שבצורת חביתה בבקשה. לבנה לוקחת על עצמה את תפקיד מובילת המחאה, כי היא בכל יום שישי הולכת לשוק לוינסקי וקונה דובונים ב-150 שקל, ואז יושבת בבית ואוכלת דובונים ב-150 שקל, ואלוהים שבשמיים אומר וואט דה פאק למה אני טורח בכלל. גילי מיד מבטיח שאם היא מצליחה לחלץ מהאח את הפינוק, "אני מוריד את המכנסיים ורץ ערום בכל הבית", כי משום מה מתישהו החיים לימדו אותו שזה נותן לאנשים מוטיבציה.

אז לבנה הולכת להתמקח עם האח הגדול על גומיגים, וגם על הארטיקים שמסתבר שהוא מחלק: "אם אתה כבר מביא ארטיקים תכניס טילון עם שוקובו, קוקולידה, רולרינג קצת, חמשושים גם נחמד עם החמצוצים הזה". האח הגדול לא מבין פורטוגזית אז הם פשוט סוגרים על סלסלת חטיפים, בתנאי שלבנה תצליח לחבק כל דייר בבית במשך חצי דקה בלי שהוא יידע שזו משימה. חה, כאילו שזו בעיה בשביל לבנה זוהרים להידבק למישהו בלי שהוא יבין למה!

כולם נורא מתרגשים מחיבוקיה הממושכים של לבנה. כשאתה תקוע כבר חודשיים בבית כל כך משעמם, חיבוקים שמעבירים לך חצי דקה מהזמן הם בגדר הצלה של ממש. אולי כשהם יסיימו את החיבוק יהיה אוגוסט. ובכל זאת לבנה מקפידה להמציא סיבות מגוונות לחיבוק עבור כל אחד: את יניב כי "כל הכבוד שאתה מתאמן". את דור כי הוא הציע לה סיגריה. ואת דורין כי "פשוט יש אווירה כזאת" ("אווירה של שגעת, נכון?!", צורחת דורין בהתלהבות. משתגידי). גילי מתרגש במיוחד מהמחווה, כי חשוב לו נורא שכולם יראו שהוא עשה סולחה עם לבנה ושעכשיו הוא חמוד ולא מפחיד ואפשר להמשיך להצביע לו, ובכל רגע נתון הוא מבשר לכולם: "איך השתניתי, הא? מה זה השתניתי! השתניתי, הא? איך השתניתי, נכון? וואלה השתניתי. השתניתי נורא". "בוא תביא חיבוק", אומרת לבנה. "חיבוק של 'איך השתניתי', נכון?" מוודא גילי. כי הוא השתנה, כן? כולם שמעו? "לבנה חיבקה אותי חיבוק אמיתי ועכשיו הכול בסדר בינינו", הוא ממהר לדמוע בחדר האח, כדי להבהיר שהוא השתנה, ובינתיים לבנה מחטאת את עצמה באקונימיקה מהמגע שלו. אין דבר אמיתי ומרגש יותר משני אויבים שמתפייסים, אחד בשביל אס-אם-אסים ואחת בשביל סוכריות גומי. עד שלא נפנים את זה לא יהיה שלום בינינו לבין הערבים.

אבל מספיק להתעסק בדובוני כגומי, יש פה נושא הרבה יותר חשוב: חלבה. איך אפשר שלא לצדד במישהו שנלחם עליה בישיבת תקציב בכזאת גבורה? אוקיי, אז רק גילי רוצה חלבה מבין הדיירים, והוא גם הגיב באלימות והעיף את הלוח וצרח וכו', אבל היי, זאת חלבה. מישהו צריך להילחם את מלחמתה. וחוץ מזה, הנבל האמיתי במריבה הזאת הוא ביז'ו, שעושה את עצמו שקט ומאופק אבל לא מפסיק למשוך לגילי בזנב רק כדי לפנות אחר כך למצלמה בתמימות ולקרוא "הו! הוא עצבני! תמהני מה גרם לו להתפרץ כך ללא סיבה! סמסו 3". לא את כל הקללות של גילי כלפי ביז'ו הבנתי ("צא להדביק ת'שיער, מי אתה בכלל קירח מכוער, תדביק ת'אף שלך יא טמבל"), אבל הן הגיעו לו הפעם.

דרמת החלבה קצת מפריעה לגילי לרקוד "איך השתניתי" יומם וליל, כי בגללה התפוצץ לו הפיוז מחדש ("מה? איך זה קרה? תמהני וכו'!", משתאה ביז'ו) ועכשיו הוא צריך לאסוף מחדש את כל החלקים ולהרכיב מהם שוב במבי חייכני שתורם לסביבה. אבל זה לא מספיק, והוא מופתע לגלות שהעמידו אותו להדחה ושלא כולם חוגגים את השינוי המעמיק של אישיותו המורכבת (הוא קורא ללבנה "כפרה", לעזאזל!). לא נורא, הוא כבר מצא דרך להיות מוגן מהדחות, פשוט צריך ל... ובכן, לא לתאם הדחות. מה פתאום. איפה ראיתם דבר כזה? אתם הוזים.

טהוניה בדיכאון. הדיירים מעצבנים אותה והבית משעמם אותה, שזה פחות או יותר מה שאנחנו מרגישים לאחרונה רק שאצלנו אפשר לזפזפ לש"חים של "מלך השכונה" ביס בייסיק. אצל טהוניה כל החיים הם כרגע ערוץ 20 שנתקע ואף טכנאי לא מגיע, אז פלא שהיא רוצה למות? ועד שמישהי מחבקת אותה כבר, דקה אחר כך היא צוהלת "זו הייתה רק משימה, עשיתי את זה בשביל שקית כיף-לי".

אז היא מצטנפת בצד, שעה שכולם רוקדים בייאוש את שרית חדד, ומחכה לקץ. ומי בא להצילה? יניב, תינוק הפילסברי שלנו, שמצא בה "איזשהו קסם", ובא לנחמה. היה משהו חמוד בקשר בין השניים, שנראים כמו הפכים מושלמים אך ברגעי הבדידות יודעים לתקשר ביניהם, האם יש מצב שטהוניה תהיה החתולה של יניב במקום ביז'ו? במיוחד נגע ללב הדיאלוג ביניהם בסוף שיחת הנפש:

יניב: "קומי מהמיטה, אולי תתקלחי?"
טהוניה: "טוב, אני באמת אקום".
יניב: "כן, ואולי גם תתקלחי".
טהוניה: "אני אעשה קפה ואעשן איזו סיגריה".
יניב: "ותתקלחי...?".

"בחייאת אח גדול, תהיה גבר, אם אתה מכניס ארטיקים תכניס ארטיקים, אל תכניס ארטיקים" (לבנה לא מרוצה מהארטיקים)

"אח גדול, היא לא ראתה שהתאמנתי עם הכובע של לבנה זוהרים!" (יניב האומלל מנסה לקבל חיבוק מלבנה)

"שנחבק את הרגליים גם?" (לבנה מנסה לנצל את המצב בחיבוק עם טהוניה)

"זה מזכיר לי את העבר!" (טהוניה באחד מרגעי הבכי שלה. וואלה? איזו הפתעה)

"אני לא רוצה להיכנס, אני מפחדת מהריבים האלה" (טהוניה. כן. מפחדת מריבים)

גילי: "בואי אני אסביר לך. ללבנה יש חייל בשם ביז'ו, לביז'ו יש חייל בשם יניב, לטהוניה יש חייל בשם ענת, לענת יש חייל בשם שלי".
דורין: "ומה אנחנו?"
גילי: "אנחנו חברים!"