בלוג "האח הגדול": להתראות גילי מיילי, שמש העמים

אוקיי, אל תתעלפו יותר מדי, אבל המהלך הגדול ביותר בתולדות "האח הגדול" – סליחה, בתולדות המין האנושי כולו – עומד להתחיל. אנשי הבית משתובבים להם בסולידיות בסלון, כשלפתע מתרחשת תקלה טכנית, והם שומעים בטעות משהו שלא נועד לאוזניהם: "יש לכם 20 שניות להגיד למה אתם רוצים את הבולבול שלי בין השדיים שלכם". סתם, אבל קרוב: יש בעצם שני בתים בתכנית. אי שם בארץ שמעבר למראה יש ביזארו גילי, ביזארו ענת וביזארו יניב שזה אומר יניב רגיל. סיימתם להתעלף? אז קומו ותכירו את הדיירים שעומדים להיכנס: קשישונר שנכנס לתכנית כדי לקדם נושאים כמו פנסיה ותחבורה ציבורית (סוף סוף!); בדיחה שחוקה על דוגמנית שחולמת להיות אילנה דיין; בחורה שיש לה כלבים בשם פופי ופופה; גמגמן שאוהב להתחיל עם תיירות במשפטי פתיחה שנמשכים עד שפגה להן הוויזה; ובחורה שהמחווה הכי רומנטית שלה היא סיר קציצות, אה אופס זו טעות בתחקיר, טוב אז אין לנו שום דבר להגיד עליה. חבל שגם לה אין כלבים בשם פופי ופופה.

"האח הגדול": כל החדשות והביקורות

אז אני עדיין מחכה שיחזרו אליי בטלפון מהמוקד הארצי לפוליטקלי קורקט ויעדכנו אותי עד כמה מותר לצחוק על מגמגמים (גם אתם העברתם בממיר חצי שעה קדימה כל פעם שאיתי התחיל מילה חדשה?), אבל בינתיים אפשר רק להתנחם בכך שגילי מיילי כבר לא עמנו ולא יוכל לטגן את האימאימא של איתי בחיקויים מעליבים ובירידות כמו "אתה גבר בגוף של מכונת כביסה בשלב סחיטה". אוקיי, מודיעים לי שברגעים אלה איתי סיים להגיד "שלום" בחזרה לארז שאמר לו שלום, אז אפשר להמשיך. אוי שיט, הוא הולך על "שלום וברכה". נשוב בהמשך.

אבל רגע, לא סיימנו להראות לכם את משימת האולימפיאדה! היי, לאן אתם בורחים, אנחנו בדיוק בשלב ההתעמלות האמנותית, ומשה גרטל מתעקש ש"זה הולך להיות ערב מהנה במיוחד" ואתם יודעים שהוא אף פעם לא מגזים. רק הביטו בלאון המרחף עם סרט המשי שלו כפרפר קסום באחו ובטהוניה המתנגשת בחישוק שלה בחינניות של כדורגלן ישנוני. דור מנסה אף הוא להיות פרפר קסום אבל יצא לו זחל שמנמן, ועכשיו הוא יושב ומתייפח בפינה על כך שהוא לא נראה מספיק גיי במשימה. כל העסק מסתיים בראשי המשלחות שמבצעים את מצעד החיים בחצר. נו, לא היה שווה לחכות לסצנות האלה מיום ראשון?

ואחרי שסילקנו את זה מהדרך, אפשר לחזור למריבת הביצים ההיסטורית של גילי. כי לא מספיק שעשינו אתמול משדר מיוחד של חצי שעה בפריים טיים כדי להציג את המאורע, עכשיו צריך להראות את זה שוב מהתחלה. למה? כי אנחנו קשת וכי כושלאימשלכם, זה למה. עוד שאלות טיפשיות ונפרוץ בשידור חי לכל רצועת שידור קיימת כדי לשדר בלופ את איתי אומר "אנציקלופדיה". אז תסתמו ותסתכלו שוב על גילי סופר ביצים על הלוח.

האמת היא שיותר משהוא מוכשר בקללות, גילי מוכשר בהכשרת קללות. אין נדהם ממנו לגלות שהמילים התמימות שלו פגעו במישהו. אני? קיללתי? בסך הכול עברתי 91 פעם ליד ענת וצרחתי "שיואו איזה ריח מסריח יש פה! מעניין מאיפה הוא בא". אבל באמת חיפשתי מאיפה הוא בא! מה, בנאדם לא יכול לשאול לתומו מאיפה מגיע ריח מסריח כלשהו? וזה שצעקתי "את לבד עם כלב", באמת יש לה כלב, רק ביקשתי לציין עובדה. למעשה, אם לא הייתם קוטעים אותי באמצע המשפט, הייתם מגלים שההמשך היה אמור להיות "...וזה פשוט נפלא, אני בטוח שהכלב שלך מאוד חמוד ומעריך את העצמאות הנשית שלך". צעקתי עליה "מכוערת"? רק ביקשתי להסב את תשומת לבה לענייני טיפוח וסטיילינג. אמרתי "מגעילה"? התכוונתי מגעילה כלים בפסח. צעקתי "שיעמוד לך בגרון"? התכוונתי לאחל לה הצלחה בענף השירה והזמר. "ולמה אמרת שיש לה הליכה של גבר?" מקשה לבנה, "הרי גם לי יש הליכה של גבר, אתה מעליב פה גם אותי".

"הו מה פתאום!", משתומם גילי, "לה יש הליכה של גבר, שזה מגעיל, אבל לך יש הליכה יותר ז'ורנלית, יותר יפה", וממהר להלל את הנשיות החיננית הענוגה והמתפרצת של לבנה בעוד היא בוהה בו בהלם. עכשיו ברור לה שהוא מורח אותה, והיא מחליטה לבטל את הפיוס ההיסטורי ביניהם, ומסתלקת ממנו בהליכה הז'ורנלית המפורסמת שלה עם פרקי הידיים הנגררים על הרצפה. למה אף אחד לא מאמין לי שלא התכוונתי לקלל, תוהה גילי לעצמו, אבל היי, לפחות האח הגדול לא מעיף אותי מהתכנית בגלל זה.

אבל טיהי, הוא כן. דורין כבר מקבלת תחושה רעה שמשהו עומד לקרות - השמים מחשיכים באמצע היום, הציפורים מפסיקות לצייץ, כולה צמרמורות. בחדר האח, יורם זק כבר בעיצומו של וידוי האהבה המרגש שלו לגילי: "היית דייר מקסים, הענקת לנו המון, לא יכולנו בלעדיך, הארת לנו את העונה, בזכותך אנחנו קמים בבוקר, החיוך שלך מרפא חולים, המבט שלך מלביש ערומים, הצחוק שלך זוקף כפופים, לו יכולתי הייתי רוחץ לנצח במעיין הזך שנקרא גילי מיילי. נשיקות, XOXO, יורמוש".

גילי מוחה את דמעותיו, שוכח את חטאיו ומצווה על האח להקרין לו את פרצופי הדיירים מהסלון, כולל קלוז-אפים, והאח כמובן מציית בהערצה. גילי יוצא בחזרה אל הבית, שם הוא מתנגש ביצור צורח ומשתולל בצורת דורין שמעיף עליו צרור דמעות-נזלת לרגל עזיבתו. וכך הולך מאיתנו גילי מיילי, אהוב וחלול ושבע, נשאב לתוך אלומת אור ועולה בסולם מלאכים בוהק אל השמיים, חוצה את שערי הזהב, ונכנס אל אולפני ערוץ 24. שלוש, שתיים, אחת. פתיח, בבקשה.

"לבנה למדה משהו: לעמד על ארבע" (משה גרטל משתובב בשעת שידור)
"זה כמו להתקין ווינדוז" (על מה יניב מדבר כשהוא מדבר על ריצה)
"בסוף אני אקח את הכסף לבד" (גילי בהבזק נבואי)
"אני אצא וכולם יריעו לי" (גילי שוב נתקף חיזיון נבואי)
"אני לא באתי לפה כדי לסבול!" (דורין, כבר השנייה העונה שאומרת את זה. מאיפה בדיוק קיבלתם את הברושור של התכנית לפני שנכנסתם?)
"אם לא טוב לי – אז זה סוף העולם!" (שוב דורין, בפרופורציה)
"מה אתה לוקח מהחוויה הזאת?"
"דרך חיים" (גילי מיילי, בפעם האחרונה, לא לומד כלום)