אביבית בר זוהר, גילי מוסינזון, פישי הגדול, ליהיא גרינר ולירון רמתי נכנסים למלון באילת. נשמע כמו התחלה של בדיחה? אם תשאלו את שי להב, לא בדיחה ולא נעליים אלא החיים עצמם. להב, מייסד הלהקה המיתולוגית מופע הארנבות של ד"ר קספר (לצד אורן ברזילי), מי שהמציא את היי פייב וכיהן כמנהל המחלקה העברית של NMC במשך שנתיים במהלך העשור הקודם, מתפנה כעת כדי להרעיף מהידע שלו על משתתפי העונה החדשה של "מה שקורה באילת VIP". בתכנית שתעלה לשידור ביום שישי הקרוב, ה-5 ביולי בשעה 19:00 בערוץ 24, משתתפים גם שני יצהרי, הזמרת הגותית אושרת זולטק (אוזי) והצמד הקומי תירס סקסואל טל טירנגל ויורן דוידי. על החבורה להצליח במשימה הרת הגורל כצוות בידור והווי במלון אילתי: להרים מחזמר תוך חודש; וכאן בדיוק להב נכנס לתמונה. האם ריהאנה צריכה לחשוש על מקומה? האם יכול בכלל לצאת כוכב פופ בינלאומי דווקא מאילת?
"למה אין לנו אמן ישראלי שמצליח בכל העולם? כי אין פה תרבות פופ ממש טובה", אומר להב. "אם לשים את המצעד הלועזי מול המצעד הישראלי, מדהים כמה בחו"ל שולט ז'אנר אחר לגמרי מאשר בארץ".
- מבחינה הפקתית?
"לא, הרמה של ההפקה בארץ מצוינת. עושים פה דברים מאוד יפים ויש אנשים מוכשרים. אין תרבות פופ בארץ וזה בסדר. נתרגל לאט לאט".
- אז פופ ישראלי אין, אבל VIP זה משהו שכן קיים כאן?
"אחת הסיבות שהסדרה הזאת היא גאונית זו התשובה למה ששאלת. הסדרה הזאת שואלת מה זה VIP. זו סדרה שהיא פוסט-פוסט-פוסט ריאליטי. יש ריאליטי רגיל, יש פוסט ריאליטי שזה כל מיני סדרות שבהן באים לאנשים הביתה, הורסים להם את הבית ובונים מחדש, ו'אילת' זה פוסט-פוסט-פוסט".
- אתה נחשב VIP?
"קודם כל חשוב שהקוראים בבית יבינו שאני לא הגעתי על תקן משתתף אלא על תקן מדריך. באורנג' אני לקוח VIP זה המקום היחיד שנתן לי את הטייטל כמו שצריך. הפירוש המילולי של VIP זה Very Important People לפי זה, רופא בבית חולים הוא גם VIP. אבל כמובן שהכוונה היא לסלבס, ולרוב הכוונה היא שהם יותר מפורסמים ממה שהם עשו, כך שהסדרה הזאת עוסקת בכל השאלות שפורמט הריאליטי מעלה בעצם".
אך מלבד החיבה לרעיון, מה גרם ללהב לעזוב את המרכז ("קודם כל, ממש התחשק לי לעוף מתל אביב למשך חודש") ולהיכלא מרצון בתוך קלאב הוטל על תקן מנטור מוזיקלי לנפשות מופרעות? "היה לי מאוד חשוב שלא תהיה תחרות, עם תככים וכאלה", הוא אומר. "ברגע שהבנתי שיש פה עניין מוזיקלי מעניין, כי יש בסוף מחזמר מדליק ומגניב ויש פה קטע של לקחת אנשים שרובם לא זמרים או חסרי אוריינטציה של זמרים וללכת ראש בקיר עם הניסיון הבלתי אפשרי הזה, להרים תוך חודש משהו שהוא לא הגיוני, כשהם עוד עסוקים לגמרי תוך כדי אני מת על המשימות האלה. מעבר לזה, באורח נס כל אנשי ההפקה היו פשוט מדהימים. אני הרגשתי מראש מה המסר, מה האמנות פה בדבר הזה".
משתתפי "מה שקורה באילת VIP" בקאבר לשיר ישן של להב:
להב בהחלט יודע דבר אחד או שניים על תחושות בטן. מי שכתב (ביחד עם מאיר גולדברג) והלחין לשרון חזיז את אחד מלהיטיה הגדולים, "קח אותי לשם" עוד כשהיה בקספרים (בימים ההם זו היתה עילה לתלייה בסצינה שחשה עצמה סיאטל) לא הפסיק מעולם להיות דבורת פופ חרוצה. בשנת 2004 הוא הוציא את האלבום "אדוני הממון" ולפני שנה רקח יחד עם מבקר המוזיקה שי להב את המחזה "משחק באש". בימים אלה עובדים הלהבים על אלבום חדש בשם "ווקמן בלוז" ובין מבצעי השירים בו יהיו טל פרידמן, אמיר פיי גוטמן, אריק סיני ואוהד שרגאי. עם קריירה כל כך אקלקטית, כמעט מתבקש שלהב ימשיך גם למחוזות הריאליטי.
"הריאליטי כבר הפך להיות פורמט מבוסס, לא משהו חדשני שצריך להסביר לאנשים", אומר להב. "עכשיו, מה עושים הלאה? עושים תכנית שמשתמשת באותן הקלישאות שאנחנו מכירים על ריאליטי. זה בעצם, סליחה על ההשוואה, כמו שסיינפלד שם לב לפרטים הקטנים בסיטקומים ואז שאל מה הוא יכול לחדש בפורמט הזה שכבר קיים עשרות שנים. 'אילת' היא ריאליטי שמתפקד בכמה רבדים: גם כריאליטי הכי פשוט, כמו סלפסטיק אנשים נופלים למים, קליל ומצחיק ואז רובד אחר של ריאליטי עם משימות ועניינים, והרובד הנוסף שכל הזמן מתבונן על הריאליטי ושואל שאלות".
"אני מעריץ את היצירה של איתי שגב (במאי הסדרה, נ.ה) כבר המון שנים. ראיתי את הסדרה שלו על אבי ביטר וגם פה זיהיתי את אותה התחושה שמישהו עשה ריאליטי עם התבוננות אחרת על הדברים".
ואכן, ישנם אלמנטים אירוניים ב"מה שקורה באילת VIP": צמד התירסים מספר באחד הפרקים שקיבל מההפקה 18 וחצי אלף שקלים על השתתפותם ומכריז תדיר בסרקסטיות כי "הכל פה בהפקה נורא ספונטני, שום דבר לא מתוכנן", לדוגמה. ועדיין, בל נשכח כי ריאליטי הוא ריאליטי. האם הניצול נעשה פחות מנצל כשכל הצדדים מודעים לעצמם?
"אני לא מבקר תרבות שמספר לך מה יש בסדרה", אומר להב. "אני מספר לך את הצד של מה שאני ראיתי וחוויתי. הרבה לא מבינים את זה, היריעה קצרה מלהסביר את זה והקורא עייף מכדי לקרוא את זה, אז בואי לא נתיש את העולם (צוחק). המטרה של ריאליטי בגדול זה לשים לאנשים מראה מול הפרצוף. זו אותה מטרה שלאורך שנים אנשים כתבו לשמה תסריטים. באפס אמינות, יושב איזה תסריטאי יהודי בהוליווד וכותב על מלחמת וואטאבר, נושא שבכלל לא מעניין אותו. ועוד זוכה על זה באוסקר ואומרים שזה ממש מגניב. אולדסקול. אנדי וורהול אמר שבשביל לעשות סרט לא צריך עלילה, לא שחקנים, לא כלום. תנו להם לראות אותנו, תנו לנו להיראות. במקרה הספציפי שלי, מאוד נהניתי".
- מה כל כך כיף בלהקשיב לאביבית בר זוהר שרה?
"אביבית היא זמרת מדהימה. העולם לא מכוון לפי אביבית, זו הבעיה. יש טעות בהבנה. היא לא צריכה להסתדר לפי איך שאנחנו שומעים, אנחנו צריכים טיפה להתאים את עצמנו אליה. אם אני אשים לך מוזיקה יפנית עתיקה, ייקח לך זמן להבין מה קורה שם".
- אתה משווה את השירה של בר זוהר למוזיקה יפנית עתיקה?
"לפחות בתור התחלה (צוחק). העולם עוד לא מותאם להבין איך שהיא שרה ואיך שהיא רואה את העניין של השירה. אני לא אומר את זה סתם. זה נשמע כאילו אני צוחק עכשיו, אבל למה זה נכון מה שאני אומר? כי היא עושה את זה בפול ביטחון, באמונה מדהימה שמה שהיא עושה זה ממש טוב וזה גורם לזה להיות לא עצוב ולא פתטי בכלל, כי היא לא שרה עד כדי כך רע".
- זה לא קצת ניצול ציני?
"ניצול ציני זה מה שיאיר לפיד עשה לבוחרים שלו. את רוצה ניצול ציני? זה כשסטאלין מוציא להורג גנרלים שעמדו להילחם במלחמת העולם השנייה. זה ניצול ציני".
- המשתתפות בתכנית אומרות שהן רוצות להיות בפסטיגל בשנה הבאה. זה מה שמביא את אביבית לבמה, ואז היא שרה בצורה מחרידה.
"וזה מטרה לא טובה? השקרנים הכי גדולים באמנות זוכים לתהילה ענקית. הרבה מהאמנים המוערכים, שכאילו מבחינה אמנותית הם ממש חשובים במרכאות, הם בעצם גנבי דעת שגורמים לאנשים להשתכנע שזה ממש חשוב מה שהם עושים. הם מנסים לתאר את האמנות שלהם כמשהו חשוב והזיוף הוא מה שפוגע. ברגע שבאים אנשים ואומרים שהמטרה שלהם זה להיות בפסטיגל הם לא זיוף יותר, הם אומרים את האמת".
- אבל יש כאן סתירה מה יותר הגיוני מזה שמישהו יחשוב שהיצירה שלו זה הדבר הכי אמיתי שיש?
"זה לא בעיה שהוא יחשוב את זה, אני לא יכול להסביר לך את זה עכשיו. ברצינות. זה מורכב מידי. תקראי את הספר של נבוקוב על גוגול ותביני הכל. היי פייב היו דבר שהכריז על עצמו כטראש, כמעצבן. ופתאום בתוך השירים והאמנות שלהם התברר שיש דברים ממש טובים. ולכן זו יצירה אמיתית, כי ככה היא הכריזה על עצמה. אם את קונה רומן זול שמטרתו להעביר את הנסיעה שלך ברכבת, תסיימי לקרוא ותגידי 'מה זה החרא הזה'? לא. זה בידר אותך, ודקה אחרי זה את כבר לא זוכרת מה היה בו. זהו. לא הכריז על עצמו אחרת וזה בסדר. יש ספרים שהמהות שלהם היא לא יותר חכמה ממה שהספר הזה אמר וגם אותם אתה לא תזכור אותם דקה אחרי זה, אבל הם מתיימרים לעסוק בנושא חשוב כמו השואה, מלחמת העצמאות, הסכסוך היהודי פלסטיני, נושאים שנחשבים 'חשובים'".
"תרבות פופ היא קצת מקבילה לקומדיה טובה", הוא אומר. "שירים של שלוש דקות שמצליחים להמם אותך פשוט. הסמיתס, דפש מוד, הקיור חלק מהשירים שלהם הם שירי פופ לגמרי. במקום הזה, בעיניי, האמת נמצאת. כשאתה רוצה להביע משהו או להתקרב לאמת כמה שאפשר, הבעה אמיתית של מה שאתה רוצה להגיד. "Don't You Want Me" של היומן ליג הוא שיר הרבה יותר עצוב מכל מיני שירים אחרים בעיני, כי יש אמת בצורה הזאת. מוריסי, רוב השירים שלו זה מהתלות. תקראו את הטקסט, תראו כמה אירוניה והומור יש בו. לא הומור במובן של 'היי, זה מצחיק' אלא במובן של הסתכלות אחרת ולא דרמה. הומור ופופ הן שתי הדרכים האמיתיות בעיני להביע רגשות. דרמה זה שקר אחד גדול".
- אבל כל סיפור טוב בנוי על דרמה. גם להרים מחזמר תוך חודש זו דרמה.
"זה לא דרמה, זו טרגדיה במקרה הזה (צוחק). דרמה זה דבר טיפשי, משעמם ומיותר. חוקי הדרמה מעוותים את המציאות ואת העולם לטובתם. דיקטטורה חמורה. רוצה לראות את המציאות תראי 'מונטי פייתון'. רוצה ללמוד משהו על דת? תראי 'בריאן כוכב עליון'. רוצה ללמוד על מלחמה? תראי את העונה הרביעית של 'הפתן השחור'. אגב, שחקנים קומיים הם השחקנים הכי טובים שיש. ככה זה. אז אני מאוד נמשך לתרבות הזאת. שיר שמנסה לרגש בכוח הוא פתטי בעיניי".
מה נשתנה? הקספרים בתחילת הדרך
- איך זה שאתה ואורן ברזילי נמצאים במקומות הכי הפוכים בעולם בקריירות שלכם?
"זו שאלה טובה. תמיד זה היה ככה. עוד כשהוצאנו את האלבום הראשון כתבתי שיר לשרון חזיז, ואז היה השוק הראשון, מה אני כותב שיר כזה לזמרת. הוא ידע מההתחלה שיש בי את הצד הזה. אורן תמיד חיפש את הבלדות בקספר, שיהיו לנו שירים שקטים".
- למי מהסדרה יש את הסיכוי הכי טוב להפוך לכוכב פופ?
"לאף אחד אין סיכוי. מדינת ישראל לא בנויה לכוכבי פופ".
מחכים ל"מה שקורה באילת VIP"? דברו על זה בפייסבוק