דב גרונר, המרגל שתקע אותי

הנה מגיע לו "אוסטין פאוארס 3". איך שמחתי! חודשים מראש אני מזמזמת לעצמי את מוזיקת הנושא. מייק מאיירס ("עולמו של וויין", "התחתנתי עם רוצחת סדרתית", "שרק"), יוצר הסרט, הוא באמת גאון. כך, למרות הרתיעה המסוימת שיש לי מהמשכים שהספרה 3 מופיעה לצד שמם, הלכתי שמחה וטובת לב להקרנה.

כבר בהתחלה הרחתי משהו לא בסדר. כשלוש דקות עברו ולא צחקתי אפילו פעם אחת. עכשיו אל תבינו לא נכון – זה לא שהבדיחות היו לא מצחיקות, הן פשוט לא היו. למרות שהתנענעתי בחוסר נוחות בכיסא, עדיין בטחתי במאיירס שיוביל אותי אל ארץ ההנאה המובטחת. אז החלה שורת הופעות אורח וביניהן של גווינת פאלטרו, דני דה ויטו, קווין ספייסי, טום קרוז והטופ שבטופ - סטיבן שפילברג (תענוג צרוף). כל הבינתיים טרילוגיה של "אוסטין פאוארס" מלאה בהופעות אורח, זה חלק מהעניין, והפעם מפלס המגה סלבס עלה על גדותיו. ההופעה המדוברת של בריטני ספירס, למשל, היתה מאוד מאכזבת. פשוט היתה יותר מדי אווירה של שוויצריות. כאילו מאיירס מנסה להרשים בקשריו המרובים יותר מאשר להצחיק.

וזו, לדעתי, הבעיה. ישנה הרגשה שיוצרי הסרט הגיעו לרמה כזו של זחיחות בעקבות ההצלחה, שהם כבר לא מתאמצים. בעוד שני הסרטים הקודמים היו אבני דרך של ממש בתחום הפארודיה העכשווית, ועמדו במשימה הקשה של לחדש בבדיחות על סרטי ריגול, הסרט הנוכחי כבר לא מתיימר לעשות מחוות לשום דבר חוץ מלעצמו. אינסוף בדיחות חוזרות, איזכורים לאירועים מהסרטים הקודמים ודמויות שכבר מיצו את עצמן. באופן מפתיע הסרט גם סובל מבעיות קצב קשות. שלא כמו קודמיו המוזיקליים והזורמים, "גולדממבר" מאבד פוקוס פעמים רבות.

עם כל חיבתי למאיירס, נראה שהוא בהתקף מגלומניה נדיר בהיקפו. הוא משחק ארבע דמויות. בפעמים הקודמות הכפילות הזו עבדה טוב, אבל הפעם רוב הסרט עובר בשיחות שלו עם עצמו, בעוד שאר הדמויות, אלו המגולמות על ידי שחקנים אחרים, מוזנחות ולא מפותחות, וברובן לא אומרות יותר מכמה משפטים לאורך כל העסק.

הסרט מלוהק היטב. אמנם יש רק שתי דמויות חדשות שאינן מגולמות על ידי מאיירס, אבל בכל זאת. ביונסה נולס מדסטניס צ'יילד מפתיעה לטובה כפוקסי קליאופטרה, סוכנת הביון מהסבנטיז, אבל מייקל קיין הוא ההברקה האמיתית כנייג'ל פאוארס, האבא של. למרות שהוא כבר מתדפק על דלתות העשור השביעי לחייו, עדיין יש לו מה שהיה לו כשכיכב בסרטי בילוש וריגול אמיתיים בשנות השבעים.

סיקוולים הם עניין בעייתי. כל עניין "הנוסחה המנצחת" ידוע, אבל הרבה פעמים סרט ההמשך מצליח רק לעמעם את ניצנוצו של קודמו. אני מפחדת פחד מוות מ"אינדיאנה ג'ונס 4" ומ"שליחות קטלנית 3" שעתידים לנחות בבתי הקולנוע תוך שנה עד שלוש. אמנם אני בוטחת בעיניים עצומות גם בשפילברג וגם בג'יימס קמרון (שהפעם לא יביים), אבל אני יודעת שאם הם יאכזבו יוטל צל כבד על אבני הדרך הקולנועיות אותן הם ממשיכים. "אוסטין פאוארס 2 – המרגל שתקע אותי" היה אפילו טוב מקודמו, וגם הרוויח הרבה יותר כסף, אבל מאיירס והבמאי ג'יי רואץ' ("פגוש את ההורים") לא ידעו לפרוש בשיא.

הקיץ הזה עמוס בסרטי המשך בצורה יוצאת דופן ("מתקפת המשובטים", "גברים בשחור 2", "מלך העקרבים", סטיוארט ליטל 2" ועוד ועוד). רק שני סרטים "חדשים", במובן שהם עצמם יזכו באופן ודאי לסרטי המשך, יצאו הקיץ: "ספיידרמן" ו"סקובי דו". כולי תקווה שלצד השם "באד קומפני" לא נראה בשנה הבאה 2.

למרות ש"אוסטין פאוארס 3 – גולדממבר" הוא אכזבה גדולה, הוא עדיין, ללא ספק, הסרט הכי מצחיק בבתי הקולנוע. אמנם זה לא אומר דברים טובים במיוחד על הקולנוע של 2002, אבל צריך להיות סלחניים, הפילו להם את התאומים.