איזה שבוע עבר עלינו, הא? מוטי זרק את העופות של דיטה בחצר, והיא מתחילה לאבד את הסבלנות שלה; אור ואלדד נראים קרובים מתמיד, אך ירדן הקנאית זוממת להפריד ביניהם; ואיתי, מצדו, נאבק במגבלותיו כדי להיפתח בפני ירדן, ונראה שהוא כבר עומד לספר לה מה הוא מרגיש. אידיאולוגיות מתנגשות, אהבות מתפוצצות, תככים מתפתלים איזו עונה! פשוט מושלמת... מושלמת... מושלמת... מושלמת...
החיזיון מתפוגג ויורם זק פוקח את עיניו: כל זה היה רק חלום! הוא בעצם במיטה, עם הדובי הלח שלו, והעונה נראית אחרת לגמרי, ואין דיטה ואין תככים ואין אידיאולוגיות. רק מריבות של "למה הסתכלת עליי מוזר", דיאלוגים המורכבים מ"עלק זאתי" ו"וואלה יופי גם כן הוא" וקווי עלילה שכאילו נכתבו על ידי אלף אפרוחים מתים על אלף מכונות כתיבה. אפילו איתי וולך של הפיקציה יותר אטרקטיבי מאיתי וולך של המציאות, שבמקום להיפתח בביישנות מול בחורות פותח בביישנות ישבנים של עצירים כפותים. בית מספר 2 הוא איך שהעונה הזאת הייתה צריכה להיראות, אלמלא פגע בה מטאור גלקטי של כלום מצחין, ובלית ברירה יורם זק נאלץ להמציא אותה. אבל היא לא אמיתית, זה היה רק חלום. הוא מוחה דמעה, נושק לדובי שלו וקם לעוד בוקר של טהוניה, שבדיוק שואגת "עלק זאתי וואלה גם כן היא" על דורין. בחזרה למציאות.
ובינתיים, בית מספר 1 נקלע למשבר אמוני: יש או אין בית נוסף, ואם יש האם הוא חומל או נוקם, סולח או נוטר, שעיר או עושה שחי. כולם מבולבלים, ביז'ו אפילו כולא את עצמו בתוך ההבטחה ש"אם הם שחקנים אני רקדן סלסה, ואם יש עוד בית אני רקדן פסדובלה", מה שאומר בכל מקרה הוא ייאלץ להקדיש את חייו כעת ללימודי מחול סלוני. לאון ודור ממהרים להאמין, בעיקר כי המכנסיים שלהם כבר בוערים וצריך מישהי חדשה שתעשה עליהם "פו", טהוניה וענת סקפטיות, יניב צורח כל מיני דברים כדי להסתיר את העובדה שהוא במשימה סודית. ודורין בעיקר דואגת שאם היו שני בתים, זה אומר שהיא קיבלה חצי זמן מסך, ולא משערת שהיא למעשה קיבלה הרבה, הרבה פחות מזה.
כשהדיירים מתחילים להפנים שכנראה יש בית נוסף אף על פי שיתמהמה, הם ממציאים לעצמם שיר-מורל ("בית 1, בית 1, זה הכי מיוחד", מילים ולחן: קבוצת "נחליאלי" כיתה ג'/2), ויוצאים למלחמת קיום נגד הבית השני, שעלול להדיח אותם מהמסך במחי מזמוז פוטוגני אחד מתחת לשמיכה. כי חוץ מאבי שכל דקה צץ בכל מקום וצורח: "שיואו, זה נורא מעניין מה שקורה פה! אין רגע אחד משעמם בבית שלנו! הביטו כמה מרתק לנו וכולי", כל דיירי בית מספר 1 פחות או יותר מסכימים שהבית שלהם לא ממש שווה זיפזופ, ושגם הם היו מעדיפים לצפות באיתי מנסה לסיים משפט מאשר בעוד מריבת-טהוניה שנורא מזכירה לה את הילדות. "הכי מביך זה אם אחרי שאנחנו אומרים שהבית השני יותר מעניין משלנו, בסוף אין עוד בית", מסכמת ענת. אכן, מביך.
בסופה של מלחמת הקיום ההיסטורית והאפלה (טיהי ציורים!), הגיעה זמנה של ההצבעה הפיקטיבית. מיליוני אזרחים פיקטיביים לופתים את טלפוניהם הפיקטיביים ומסמסים ספרות פיקטיביות להצבעה הגורלית. ואנחנו אמנם יודעים שהם פיקטיביים, אך בכל זאת מתחננים בפניהם בלבנו: אנא, סמסו לבית מספר 2. באימא שלכם הפיקטיבית, פליז. די, מיצינו. רוצים את אלדד. רוצים את ירדן. רוצים את הוואטאבר השלישי. רוצים את השממית הזאת שמטיילת להם עכשיו על קיר האמבטיה כי נראה שיש לה מנעד רגשי מבטיח. אך הקולות הפיקטיביים נספרים, ובית מספר 1 "הכי מיוחד, לה לה לה" זוכה להישאר עמנו עוד 20 שנה נוספות. וואלה יופי גם כן הם.
ציטוטים
"אנחנו יותר יפים מהם. הייתה שם אחת שנראית כמו גבר" (לאון לרגע שוכח באיזה בית הוא נמצא)
"הם יודעים לשחק אבל לא ממש" (הילדה רונית מביעה את דעתה על כישורי השחמט של הדיירים, ועל כישוריהם בתכנית בכלל)
"הקהל בבית רוצה צבע מגעיל" (דורין משחקת ישר לתוך מלכודת הגזענות של טהוניה)
"מה זה ככה שיער ארוך? מה הוא, בחורה?" (אלדד עוקץ את לאון בשם כולנו)
"הנה הכתר שסיפרתי לכם עליו!" (לבנה מתרגשת לראות בווידיאו את הכתר שהיא סיפרה לכם עליו. מה, לכם היא לא סיפרה? וואי וואי הפסדתם)
"בואו נחכה רגע שהקולות האחרונים ייקלטו... אוקיי זהו" (ארז טל מפגין אמינות בהצבעה הפיקטיבית)
"הבית הזה הכי לא מעניין בעולם!" (לאון מסכם עונה)
תסביך אח - לכל הטורים
מה חשבתם על הפרק אתמול? ספרו לנו בפייסבוק