פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מ"לפני הזריחה" עד "לפני חצות": סוגרים את הטרילוגיה הרומנטית המושלמת

      תשע שנים חיכינו שהמעגל ייסגר בין סלין לג'סי, שנפתח ב"לפני הזריחה" יסתיים - וכעת הטרילוגיה מגיעה לקיצה עם "לפני חצות", לא לפני שתקבלו מאתנו את השלמת הפערים ההכרחית

      ב-1994, וליתר דיוק ב-16 ביוני, נפגשו סלין וג'סי ברכבת שעברה דרך וינה. היו להם רק כמה דקות לדבר, לפני שג'סי היה חייב לרדת כדי לתפוס טיסה. בהחלטה ספונטנית, סלין החליטה לרדת איתו מהרכבת ולהסתובב איתו בעיר במשך לילה אחד. הם לא עשו הרבה במשך הלילה: הם בעיקר דיברו. אבל אחר הצהריים, הלילה והבוקר האלה הפכו לאחד האירועים החשובים ביותר בחיי שניהם, וגם יצרו את אחד הפרויקטים הקולנועיים הכי מופלאים וחד פעמיים שנוצרו אי פעם.‏

      צפו: ראיון עם ריצ'רד לינקלייטר, במאי הטרילוגיה

      ג'סי (איתן הוק) וסלין (ז'ולי דלפי) נפגשו בסרט "לפני הזריחה", סרטו של ריצ'ארד לינקלייטר, שיצא ב-1995. תשע שנים אחר כך, ב-2004, יצא סרט ההמשך, "לפני השקיעה". עוד תשע שנים עברו, והשבוע ייצא בארץ סרט נוסף – "לפני חצות". עבור מי שצפו בסרטים האלה בזמן אמיתי, הסרט החדש הוא כוס מים קרים אחרי צמא של שנים ארוכות: אם חשבתם שההמתנה לעונה הבאה של "דוקטור הו" היא קשה, נסו פעם המתנה של תשע שנים. מי שלא מכיר את ג'סי וסלין עדיין, טוב יעשה אם יצפה בסרטים הקודמים לפני הצפייה בסרט החדש, וגם לפני קריאת הסקירה הזאת, שכוללת, מטבע הדברים, ספוילרים. זה לא ייקח לכם הרבה זמן: אלה סרטים קצרים. "לפני השקיעה" – כולל ‏קרדיטים והכל – הוא כולו 80 דקות.‏ אבל הסרטים האלה הם הטיעון הטוב ביותר שיש לכך שכל דקה חשובה.

      במדפי ספריות הווידאו תמצאו את "לפני הזריחה" תחת הקטגוריה "דרמה/רומנטי". זה נכון במידה רבה: זה אחד הסרטים הכי רומנטיים שנעשו, דווקא משום שהוא מאוד משתדל להיות אנטי-רומנטי. אתם מכירים את כל הסיפורים על בחור ובחורה שנפגשים, ופתאום נשמעים כינורות ברקע, העולם מסביב מקבל פילטר מטושטש והם נסחפים זה אל זו בהילוך איטי. גם ג'סי וסלין ‏– בסרט הראשון אנחנו לא יודעים אפילו מה שמות המשפחה שלהם – ‏ ראו את הסרטים האלה, רק שהם יודעים היטב שזה לא עובד ככה. הם אנשים מבוגרים, לפחות בעיני עצמם. הם כבר התנסו במערכות יחסים. הם יודעים שהחיים הם לא כמו בסרטים.

      הדרך שבה ג'סי גורם לסלין לרדת מהרכבת בתחילת הסרט היא לשכנע אותה שזה לא יעבוד: בעוד 20 שנה, הוא אומר, כשתהיי נשואה למישהו אחר, בטח תהרהרי בכל הבחירות שעשית בחייך, ובטח תזכרי בבחור הנחמד הזה שפגשת פעם ברכבת, ותחשבי איך החיים שלך היו נראים אילו היית מכירה אותו קצת יותר. הדרך היחידה להיפטר מהספק הזה הוא להכיר אותי קצת יותר ולראות שאני בעצם בדיוק כמו כולם ושזה לא היה עובד בינינו.

      אבל בדרך קרתה תקלה: זה עבד. בין סלין וג'סי יש חיבור מיידי. הם מדברים על הכל, הם שומעים זה את זו, הם מתחברים. הם מפעילים את כל מנגנוני הציניות שלהם, הם מתנגדים, צועקים ובועטים, למה שקורה להם. הם טוענים שהלילה הזה הוא העמדת פנים, ושאם הם ימשיכו ויכירו זה את זו הרומנטיקה תיעלם, והם יימאסו זה על זו. את כל ההערות הציניות שהצופה המנוסה והמריר יכול להעיר על סרט רומנטי קיטשי, הם אומרים בעצמם. ובכל זאת הם לא מצליחים להכחיש את מה שקורה להם.

      לא כולם אהבו את "לפני הזריחה" כשהוא יצא. המבקר אסף צפור כתב על הסרט ששמו הולם אותו מאוד, כיוון שהוא עוסק ב"אנשים שהשמש זורחת להם ‏מהתחת". כן, ג'סי וסלין מזכירים קצת צעירים בטיול אחרי צבא, שבטוחים שכל רעיון שעולה להם בראש הוא מקורי ועמוק להפליא וישנה את העולם. אפשר לבוז לג'סי הזחוח עם כל משחקי-הדייט-הראשון המפגרים שלו - "עכשיו אני אשאל אותך שאלה ‏ואת ‏חייבת לענות" וכל זה. אבל גם אתם הייתם כאלה, או תהיו, או מכירים אנשים כאלה: זאת פשוט הצגה מאוד אותנטית של אנשים בשלב מסוים בחיים.

      ג'סי וסלין נמצאים בהתחלה של משהו, אבל הם כל הזמן מדברים וחושבים על ההמשך. האם סלין באמת תהיה נשואה למישהו אחר בעוד כמה שנים? אם הם יישארו ביחד, האם האהבה תשרוד? העתיד המאיים, השגרה ומות האהבה נוכחים בסרט מהרגע הראשון. הדברים הראשונים שנאמרים בסרט נשמעים מפי זוג גרמני שזועם זה על זו מסיבה כלשהי. בעוד תשע שנים, או 18 שנים, האם ג'סי וסלין יהפכו לאותו זוג, רק באנגלית? לעולם לא נדע, כי הסרט נגמר. ובמשך תשע שנים, זה היה הסוף.

      אבל אז קרה דבר מפתיע: הגיע עוד סרט. אותם שני שחקנים, אותו במאי, אותה תסריטאית, ואותו מצב... בערך. ג'סי וסלין, מבוגרים יותר, נפגשים שוב, ושוב מבלים יחד זמן קצר בשיטוט בעיר אירופית יפה (הפעם פריז) ובדיבורים. ושוב, הם מדברים על העולם, ועל עצמם, ועל האופן שבו הלילה הבודד שבילו יחד שינה – ובמובנים מסוימים, הרס – את חייהם מאז.

      אם "לפני הזריחה" היה סרט קטן שכאילו לא קורה בו הרבה, "לפני השקיעה" קטן ומהודק עוד יותר: הוא מתרחש בזמן אמיתי. שעה וקצת על המסך הן גם שעה וקצת בסרט. והפעם עוד יותר מאשר בסרט הקודם, כמעט שאין בסרט כלום מלבד שני אנשים מדברים. אבל בתוך השיחה הזאת – שנשמעת טבעית בדיוק כמו פעם – חבוי מבנה שמזכיר כמעט סרט מתח: הם לא פתוחים כמו פעם. הם מסתירים דברים. הם מספרים דבר אחד, ואז מגלים שבעצם המצב הפוך. ולאורך הרבה זמן, הם איכשהו מצליחים לא לשאול את השאלות החשובות, אלה שלתשובות שלהן חיכינו כל כך הרבה זמן. ושוב, אפשר לבקר את האנשים האלה: הם לא מושלמים, הם יכולים להיות קצת מעצבנים, והם בהחלט לא עשו את כל הבחירות הנכונות. אבל אי אפשר לטעון שאנשים אמיתיים הם לא כאלה. אלה אותם ג'סי וסלין, רק מבוגרים יותר.

      ואז... הם חיו באושר ובעושר? או שלא? "לפני השקיעה" מסתיים בסימן שאלה גדול עוד יותר מקודמו. ושוב, ייקח הרבה מאוד זמן עד שנקבל את התשובות. והנה, עכשיו, מגיע הסרט השלישי. שוב, אותם שחקנים ואותו במאי, חוזרים לאותן הדמויות, כמעט עשור מאוחר יותר; הדבר הדומה ביותר בקולנוע הוא סדרת "Up" התיעודית של מייקל אפטד. הביקורות בחו"ל כבר נשפכות על הסרט, ואנחנו כוססים ציפורניים ממתח. גם הפעם, סביר להניח, לא יקרה הרבה מלבד דיבורים. גם הפעם ג'סי וסלין ידונו בעניינים שברומו של עולם ויסתובבו ברחובות. גם הפעם הם ייזכרו בלילה ההוא בוינה, לפני כל כך הרבה זמן. אבל מה קרה להם בינתיים? האם עוד יש סיכוי לרומנטיקה? האם ישאירו אותנו במתח לעוד תשע שנים? ואם כן, איך יקראו לסרט הבא – "לפני הצהריים"?

      מצפים ל"לפני חצות"? ספרו לנו בפייסבוק