כמו כל סיפור שמנסה לשמור על קו אתני אותנטי, גם "קולות מן ההרים", ספרו השלישי של חאלד חוסייני, מתחיל באגדה מלאת שדים ורוחות וסיפורי מדבר מזן אלף לילה ולילה. הפעם, זוהי אגדה על אב שנאלץ למסור ליציר השטן את בנו האהוב מכל על מנת להציל את ילדיו האחרים. לא הסיפור הקלאסי שאב יספר לילדיו לפני השינה, אבל רמז דק במיוחד לקו העלילה שינחה את הסיפור בהמשכו.
בספרו זה, ממשיך חאלד חוסייני את הקו שהתחיל בספריו הקודמים, "רודף העפיפונים" ו- "אלף שמשות זוהרות", ומתמקד בסיפורים קטנים המתקיימים לאורכה של ההיסטוריה האפגאנית על תהפוכותיה השונות. הוא מתבל את סיפוריו האישיים הקטנים בטרגדיות הגדולות שידעה המדינה המדברית, ומצליח לנטוע בקוראים את התחושה כי הם מקבלים דיווח מהימן ממקור ראשון על החיים האמיתיים של תושבי אפגניסטן. החיים שלא יוצגו בפני העולם המערבי ברשתות הטלוויזיה הזרות שיודעות להציג רק מלחמות ודם והמון משולהב.
אבל למעשה נראה לעתים כאילו גיבוריו של חוסייני מעט מנותקים מהמציאות האפגנית. איפה נשמע כיום על אתאיזם, הומוסקסואליות, נשים נועזות וחושפניות וחמור מכל- שתיית אלכוהול ברפובליקה האיסלאמית. דיסוננס זה יכול להיתפש כמעין סנגוריה של הסופר על מולדת הוריו, כאילו הוא מנסה להוכיח לעולם המערבי כי אפגניסטן אינה רק טאליבן ושדות הפרג ומלחמות אזרחים ואוסמה בן לאדן. אך אולי בגלל כל אלה, התחושה שנלווית לעתים לקריאת ספריו של חוסייני היא של עולם זר בו יכולים להתקיים אותם שדים וג'ינים מזרי אימה, דבר הפוגע לא פעם בתחושת האמינות הנלווית לספריו.
בספרו החדש, "קולות מן ההרים", מספר לנו חאלד חוסייני את סיפורם של אח ואחות אשר מקרה נורא בעברם גורם לקרע עצום ביניהם. סיפור זה מתפתח לסאגה רחבת יריעה המתפרשת על פני ארצות שונות ותקופות זמן ארוכות, עם נגיעה בדמויות רבות אשר מצטרפות במהלך הזמן למטווה העלילה. כמות הקלישאות שמסתתרות בסיפור הזה הופכות אותו לעתים למעין בדיחה לא מודעת, כזו המנסה לקרוץ למציאות אך ללא הצלחה. הפשטנות בה נראה כי דמויותיו של חוסייני מגיבות לעולם ונותנות לו לקבוע את עתידן היא בלתי נתפסת, וצירופי המקרים המתרחשים במהלך העלילה יכולים להטריד את הקורא הדקדקן, אך נראה כי כל אלה לא טרדו את מנוחתו של הסופר, שיעשה הכל כדי לנסות ולהפוך את היצירה שלו ל"אותנטית".
לעתים קרובות נראה כאילו שחוסייני בעצמו לא יודע לאן הוא חותר. הוא נותן לעלילה להתפתח לכיוונים שונים והוא מסתבך בתוך עצמו כשהוא נזרק מכאן לשם ובונה עלילות הקשורות זו לזו בחוט דק מאוד, לעתים דק מדי. עלילות המשנה הללו, שהוא טווה בכישרון רב, מעניינות דיין בכדי שלא לאבד לחלוטין את הקורא, אך מתבררות כשוליות לסיפור האמיתי וככאלה שלא מקדמות אותו לשום מקום. בסופו של דבר אנו נשארים עם מספר רב של שאלות לא פתורות כאשר הסיפורים, שלכאורה אינם קשורים באופן הדוק לעלילה המרכזית, ננטשים כלאחר יד ברגע שהם מסיימים את תפקידם לתת עוד משנה של צבע לסיפור המסגרת ולתאר את הטרגדיה האפגנית.
בסיומו של הספר מנסה חוסייני להתכתב עם האגדה שפותחת אותו, ובכך להפוך אותה למעין אלגוריה לסיפור עצמו. אבל הכישרון הרב שלו כסופר לא בא לו לעזרו, והוא עושה זאת בצורה לא מדויקת ומגושמת, כזו המשאירה את טביעת האצבע שלה ומכתימה את הספר כולו. חבל, כי נראה כי כל הרעיון של הספר הוביל לנקודת הסיום הזו ונסוב סביב האלגוריה שהסופר ניסה לפתח.
בסופו של דבר מדובר בסופר מוכשר מאוד, שיודע כיצד לרתק את הקוראים שלו וכיצד לבנות עלילות מסתעפות במיומנות שחסרה לסופרים רבים, אך נראה כי הבלבול הרב השורר בספר זה גורע מיכולתו לעמוד בציפיות הגבוהות שמלוות אותו.
קולות מן ההרים / חאלד חוסייני, בתרגום צילה אלעזר, הוצאת מטר, 390 עמודים
מה אתם חשבתם על "קולות מן ההרים? ספרו לנו בפייסבוק