פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "בדיי ג'וב שלי יש פחות ביטוי אישי": ירון ברובינסקי מספר על "במקום T.V"

      מה גורם למגיש מצליח, במאי מצליח ואיש פרסום מצליח להרים אתר תוכן מצולם? כנראה השילוב בין שיעמום וחדוות יצירה. האנשים שהביאו לכם את "כדורגלנים קוראים שירה" מסבירים

      יש לכם 5 דקות? לאדם בני, רועי ורנר וירון ברובינסקי יש מה להראות לכם. השלושה עומדים מאחורי מיזם תרבותי חדש, Bimkom.tv, אתר תוכן חדש המציע מגוון תכניות רשת קצרות ומקוריות. בין התכניות החדשות שכבר נמצאות באתר שעומד על תילו זה חודשיים, נמצאות תכנית הראיונות "שינקין פינת הגלבוע", תכנית התרבות "כדורגלנים קוראים שירה", התכנית הלימודית "מתומתמת", תכנית הסאטירה "האודישנים" ורגעי הזוהר של המבזקן והחזאי "יותם בל".

      השותפים במיזם - הבמאי והמפיק ורנר, השחקן והמגיש ברובינסקי ואיש הקריאטייב בני (יחד עם אנשי השיווק יוני וולף, שרון כהן וטליה נחמני) - מאמינים שעם רעיון טוב, מוטיבציה ואייפון - אפשר לעשות דברים טובים וראויים, ואפילו מזמינים את הקהל לפנות אליהם בהצעות לתכניות חדשות, מתוך חזון לאפשר ליוצרים באשר הם להפיח חיים ברעיונות שלהם. "ההחלטה להרים את כל הדבר הזה היתה בינואר שעבר", מספר ברובינסקי בראיון לוואלה! תרבות.

      "זה היה תהליך", מוסיף ורנר. "זה התחיל מזה שירון ואני עשינו סרט ("2 בלילה", נ.ה), וחלק מהשיווק והמכירה שלו היה דרך האינטרנט. שם בעצם התחלנו לעבוד עם מערך של וידאו באינטרנט והתחלתי להבין שהעולם הזה קיים. לא רק כאדם שצורך יוטיוב, אלא כפלטפורמה המאפשרת להגיע לעולם רחב. שם יורד לי האסימון שיש הרבה דברים שאפשר לעשות עם הכלי הזה חוץ מלהעלות את הסרטונים שלך ליוטיוב".

      ברובינסקי: "היתה לי דמות שקראו לה יותם בל. עשיתי איתה מאה מבזקי חדשות עוד באתר נענע10 וזה היה פארודי, מפגר, נונסנסי ומצחיק. גיא זהר ב'היום שהיה' וחנוך דאום שערך את התכנית, הביאו את זה לתכנית והיו לי שם איזה 80 פינות. עדיין לא הכירו אותי יותר מידי, לא שיחקתי בתיאטרון ולא הייתי מוכר. אחרי כמה שנים החלטנו שאנחנו רוצים לעשות איזשהו לייט נייט בדמות הזאת, ועשינו פיילוט ליס. בסוף זה לא עלה, החלטנו לעשות עם זה משהו קטן סתם בשביל הכיף ולהעלות ליוטיוב. ואז צילמנו עוד פיילוט לפני שנה, צילמנו את קובי פרג' על ספסל ברחוב, קראנו לזה 'שינקין פינת הגלבוע', התחלנו לשלוח לכל מיני חברים מפורסמים שלנו ולא היה מישהו שלא רצה להשתתף. הבנו שיש לנו מוצר סבבה ביד".

      ירון ברובינסקי, רועי ורנר ואדם בני (נמרוד סונדרס)
      "בסך הכל רוצים להיות במה ליצירה ישראלית מקורית". (צילום: נמרוד סונדרס)

      - היום כל אחד יכול לצלם משהו עם האייפון שלו ולהעלות לאינטרנט. למה צריך את במקום טי וי?

      ורנר: "נגיד שהיום את רואה משהו שאנחנו עשינו ונהנית. עכשיו, את רוצה לראות עוד דברים שאנחנו עשינו. בתור ישראלי שיוצר יצירה ישראלית שיש לה קהל מאוד מצומצם, אם אני רוצה לראות למשל יצירה ישראלית ביוטיוב, אני נכנס ליוטיוב, אז אני צריך לכתוב 'סרטוני אנימציה מישראל', יגיעו לי אלף דברים, חלק זבל ופה ושם יהיו דברים טובים. אנחנו בסך הכל רוצים לתת במה שתאפשר לצופה למצוא יצירה ישראלית מקורית".

      ברובינסקי: "אנחנו לא מחתרתיים, אנחנו לא אנדרגראונד. אנחנו לא באים לעשות מהפכה".

      - אבל כיום לא בטוח כמה זה עובד ככה, זה יותר עובד על סרטונים ויראליים ברשתות חברתיות.

      "אנחנו לא מחפשים להיות ויראליים. נורא נשמח אם יהיו לנו מאה אלף צופים, אבל זו לא השאיפה. השאיפה שלנו היא לייצר תוכן טוב. שיהיה לו בית נקי ופשוט, שלכל תכנית יש ערוץ ייעודי משלה. אני לא מנסה לקשר פה עכשיו בין הכל, 'תראו, אם אהבתם את זה תאהבו גם את זה' ו'הנה, עכשיו אני הבנתי איזה פלח אוכלוסייה אתם אז בואו תצפו בזה'. אני לא רוצה להיות מלונקק עם כל שאר הדברים ביוטיוב, לא כי אני לא אוהב אותם, כי אני פשוט לא במסיבה הזאת. אני עושה מסיבה אחרת. קטנה וצנועה יותר שמהווה פלטפורמה אישית מאוד של תכניות. כשאת נכנסת ליוטיוב, הדבר הראשון שאת מסתכלת עליו זה כמה צפיות יש לסרטון. אם את רואה שיש לו 80 מיליון צפיות, את מתכווננת לכך שאת כנראה הולכת לאהוב את זה".

      ורנר: "לנו אין כסף לקנות 700 אלף צפיות לכל סרטון".

      ברובינסקי: "ואנחנו גם לא רוצים להתעסק בכלל בעניין הצפיות, באם זה קול או לא קול לצפות בתכנית הזאת. זו לא הקריירה שלנו ולא המטרה לעשות מזה כסף. המטרה היא שאנחנו נוכל ליצור את הדברים שלנו בבית קטן וצנוע משלנו, לא כי אנחנו סנובים, להיפך, אלא כי אנחנו רוצים שזה יהיה ממוקד לנו ולאנשים שדומים לנו שרוצים לצפות בזה".

      בין אם יוטיוב ובין אם פלטפורמה אחרת, נראה כי בכל מקרה מאפייני האתר במקום טי וי הופכים אותו לייחודי מעצם היותו – ראשית, האחראים לו אכן פועלים במשך שנים בתחום התקשורת המסחרית, ושנית, כמובן, עצם העובדה כי רוב המשתתפים בתכניות האתר לפחות כרגע, הם חברים של חברים, ממעגלי הברנז'ה הקרובה לביתכם.

      - האם זה לא הופך להיות איזו מסיבת ברנז'ה בלבד?

      ורנר: "עם תחושות אי אפשר להתווכח, אבל – "

      בני: "אבל באמת שזו לא הכוונה. דווקא הפורמט הזה של האודישנים (הכוונה לאחת התכניות באתר), הוא פורמט שנולד במין רגע של אותנטיות ובכלל אנחנו עושים משהו שאנחנו מרגישים איתו מאוד שלמים. זה מאוד ההומור שלנו. אני הרי כותב און דימנד בעבודה שלי, אבל כאן אנחנו מאוד שלמים עם התכנים, אין אג'נדה נסתרת".

      ברובינסקי: "אני מנחה בפריים טיים תכניות ריאליטי ושעשועונים, רועי במאי עריכות ב'האח הגדול' ואדם נמצא כבר עשרים שנה בצמרת הקופירייטרים בארץ, זה מה שאנחנו עושים – הכי מיינסטרים, ולא מתביישים כי אלה החיים. עכשיו, את זה אנחנו עושים באמת כדי שיהיה לנו כיף".

      - למה חשוב שיהיה לכם כיף? כי בדיי ג'ובס שלכם אתם סובלים?

      ורנר: "ממש לא".

      ברובינסקי: "אני מרגיש שבדיי ג'וב שלי יש פחות ביטוי אישי ליצירה שלי. בגלל זה אני גם עושה קולנוע".

      ורנר: "האתר הזה באמת נוצר ממקום של שיעמום וחדוות יצירה. יש לנו טריליארד רעיונות. בא לנו לעשות אותם, ולא באופן מסובך. בגלל זה אנחנו מצלמים עם אייפונים. יש פער דורות בין הדור שלך לשלנו. תרבות הצריכה שלכם שונה, ההומור שלכם שונה, הסבלנות שלכם שונה. יכול להיות שמה שאנחנו עושים לא בהכרח מתאים לדור הזה אבל זה מה שאנחנו עושים. השתמשנו ביוטיוב כפלטפורמה טכנולוגית שלא עולה לנו כסף ומשרתת אותנו נפלא, ובנינו לעצמנו דף של אתר. אם אנחנו כבר בונים דף, נצרף עוד אנשים לחגיגה".

      "אני אתן לך דוגמה מעולם הקליפים שמאוד יקר לליבי, ועשיתי למעלה מ-30 קליפים שזכו למאות אלפי צפיות. פתחתי דף בפייסבוק שנקרא 'גם אני במאי קליפים' וכל יום מעלים לשם קליפים, חלקם מדהימים חלקם מזעזעים. בחיים לא שמעתי על האמנים האלה ואני גם לא יודע איפה למצוא אותם כי אני באופן אישי לא סובל להסתובב בפייסבוק, אבל את הקליפים האלה אין לאנשים איך לראות אם הם לא יודעים איך לחפש את הדבר הספציפי הזה".

      - מה יגרום לאנשים לחפש תכנים באתר שלכם?

      "אני לא יודע מה יגרום להם אבל חושב שאם יש שם מצבור גדול של תכניות, שמראה שהנה, אנחנו לא אוהבים לדבר - אנחנו אוהבים לעשות".

      - כבר קיבלתם פניות מאנשים להשתתף באתר?

      "כל הזמן. אנחנו מסננים לפי מה שנראה לנו בעל איכות מינימלית".

      בני: "מאוד שמחים לקבל אנשים, עם חלקם ניפגש ונעשה סיעור מוחות משותף".

      - עד כמה ישנה הסתלבטות על הכדורגלנים שקוראים שירה? אין פה חשדנות מאוד גדולה מצידם?

      בני: "ממש לא הסתלבטות. אנחנו מקפידים מאוד על זה שהם ייצאו מעולה".

      ברובינסקי: "זה רעיון שמסתובב אצל אדם כבר 4 שנים. יכול להיות שהיום זה יושב על איזה משבצת מקובלת אבל זו ממש לא המטרה. זו לא בעיה לעשות דאחקה על האנשים האלה, אבל זה לא המטרה ואנחנו גם רוצים שהם ימשיכו לבוא. המטרה פה היא להנגיש שירה עברית בצורה מעניינת מאוד שלא ראינו קודם".

      - למה זה מעניין להנגיש אותה ככה?

      בני: "בגלל שכביכול קיים קונפליקט בתוך הפורמט הזה. באמת יוצא לי להתרגש מהדבר הזה כי הוא לא יושב על שום משבצת וכולם יוצאים בכבוד מהסיפור הזה. זה יוצא מגניב מאוד.

      ירון ברובינסקי, רועי ורנר ואדם בני (נמרוד סונדרס)
      "יחס חם - זה מה שחסר בעולם". (צילום: נמרוד סונדרס)

      - איזה חסך יש כרגע בעולם התרבות שהאתר הזה בא למלא?

      "זה כמו לשאול צייר 'אין מספיק ציורים שאתה רוצה לצייר עוד ציור?'. זה הצורך היצירתי שלנו. אם אני לא יוצר אני מתחרפן וקמל. אני הרבה יותר נהנה מזה שאנשים ניגשים אלי ואומרים לי שהם ראו איזה קטע שלי באינטרנט, גם אם זה רק עשרים איש, מאשר זה שראו את זה אולי מאה אלף איש שאני לא מכיר ולא יודע מי הם שעשו לזה לייק. יחס חם. זה מה שחסר בעולם".

      מה אתם חושבים על "במקום TV"? ספרו לנו בפייסבוק