יו ג'קמן הוא שיאן הוליוודי בכמה תחומים שונים: קודם כל, לפי המאזן השנתי של מגזין פורבס שהתפרסם בשבוע שעבר, האוסטרלי ניצב שלישי במצעד השחקנים ההוליוודיים שמשתכרים הכי הרבה - רק צ'אנינג טאטום ורוברט דאוני ג'וניור מקדימים אותו. עם זאת, ג'קמן עוקף את כוכב "איירון מן" בדירוג אחר - בהתחשב בעובדה שהוא מופיע ב"וולברין" שיגיע לאקרנים בסוף השבוע הקרוב וב"X-Men: Days Of Future Past" שיופץ בשנה הבאה, הרי שלבש את הטופרים החדים של המוטנט עתיר הכוחות כבר שבע פעמים, ואיש בהיסטוריה לא גילם אותו גיבור-על פעמים כה רבות.
אך למרות כל ההישגים הללו, ג'קמן מתהדר גם בתואר נוסף - הוא ידוע כאיש הכי נחמד בהוליווד, ומצדיק את המוניטין גם בפגישתנו המתקיימת יום לאחר לאחר הפרמיירה הלונדונית של "וולברין" פרי עמלו של הבמאי ג'יימס מנגולד, בו גיבור-העל יוצא ליפן כדי לפגוש דמות מעברו, המגישה לו הצעה שקשה לסרב לה ואז גוררת אותו למפגשים עם סמוראים, נינג'ות, אנשי יקוזה, רובוט ענקי וכיוצא באלה.
אבל באותם צהריים לוהטים, כל זה לא עומד בראש מעייניו של האוסטרלי, שגם בימים עטורי תהילה ממשיך להתנהל כאדם מן היישוב ולגלות אכפתיות כלפי מה שעניין אותו לפני שהיה כוכב. בהתאם לכך, הוא נכנס לחדר המלון בו אני פוגש אותו עם קבוצת עיתונאים מרחבי אירופה, ושואל "מהר, מישהו יכול לבדוק מה התוצאה בקריקט?" רק לאחר שאחד מאיתנו מסתכל באייפון ומברר לו מה מתרחש בעימות הגורלי בין נבחרתו הלאומית וזו האנגלית, אפשר להתחיל לדבר על "וולברין".
זאת עושה ג'קמן בחיוך רחב, אדיבות יוצאת מגדר הרגיל ובעיקר כנות רבה. כך, למשל, הוא מודה כי אף שנכנס לעורו של וולברין מזה 13 שנה, הדבר לא עוזר לו בשום צורה להידמות לגיבור העל. "לפני כמה ימים שמעתי את הבן שלי מדבר עם חבר שלו", הוא מספר בהקשר לכך. "החבר כל הזמן ביקש ממנו פרטים על הסרט החדש, ובסוף הבן שלי אמר לו - 'תפסיק לשאול אותי על זה. אתה חייב להבין אבא שלי לא באמת כמו וולברין. הוא לא חזק כמוהו, הוא לא גבוה כמוהו, הוא פשוט לא כמוהו'. מובן שהוא צודק. זה מה שיפה בילדים, הם תמיד רואים את האמת לאשורה. בצדו יש גם אשתי, שמכירה אותי עוד מתחילת הדרך ויודעת בדיוק מי אני, אז כולם יחד מורידים אותי לקרקע".
בפעם הראשונה שגילמת את וולברין היית בתחילת שנות ה-30 לחייך - היום אתה בן 44. אפשר להניח שהמאמץ הפיזי קשה יותר מבחינתך?
"בהחלט. בפעם הזו היתה לי גם תקרית לא נעימה במיוחד בזמן הצילומים, וכמעט שברתי את הגב באחת מסצינות האקשן. חוץ מזה, הייתי צריך לשמור על הדיאטה לרגל התפקיד בקפדנות חמורה מאי פעם, כי בגיל הזה אני משלם על חטאים קטנים יותר מאשר בעבר. במקרה זה, התנהלתי לפי שיטה מומלצת במיוחד שבה במשך היום אתה לא אוכל לאורך 16 שעות, ואז טוחן כמה שאתה רוצה בשמונה השעות האחרות. זה טוב גם לגוף וגם לנשמה. מובן שגם ביליתי עוד יותר שעות מתמיד בחדר הכושר, אבל אני יכול להבטיח שזה לא מקום שאשהה בו לנצח. הרי לא אגלם את וולברין כל חיי".
אתה כבר משלים עם העובדה שיבוא יום ומישהו צעיר יותר יירש אותך? אתה תתגעגע?
"מה שבטוח, אשתי לא תתגעגע לזקן. אבל ברצינות - אני לא אקח את זה קשה, גם כי אני יודע שאין מה לעשות, ויש דמויות שגדולות יותר מהשחקנים שמגלמים אותן, וגם כי אני לא טיפוס כזה. אני מהילדים האלה שבתום הלימודים לא חשו עצב, כי אמרתי לעצמי 'או.קיי, היה כיף ללכת לבית ספר, אבל יאללה, מיצינו את זה'. כל עוד הפרידה נעשית בלב שלם, היא לא קשה לי. כבר יצא לי בעבר להשתתף בהצגות שירדו מהבמה אחרי זמן רב, וכבר יצא לי בעבר לוותר על תפקידים טובים ויתרתי אפילו על להיות ג'יימס בונד. אבל לא התחרטתי, כי ידעתי שבאותו זמן, אלה היו ההחלטות הנכונות. בכל מקרה, אני מניח שלא אני אחליט מתי מישהו אחר יגלם את הדמות. יש מספיק אנשים חשובים שיקבלו את ההחלטה הזו בשבילי".
בינתיים, עד שזה יקרה, ג'קמן מודה שנהנה מכל רגע, גם כיוון שפרק זה בסדרה צולם בארץ השמש העולה. "אני מת על יפן, בעיקר כי יש שם את האוכל האהוב עליי", הוא אומר בהלצה ואז מוסיף - "לא, ברצינות, אני אוהב את יפן מהרבה מאוד סיבות - הירידה שלהם לפרטים, האיפוק, הכבוד, הענווה. קחו לדוגמה את הירויוקי סנדה, שמככב לצדי. הבן אדם הופיע ביותר מ-60 סרטים, הוא אגדה חיה, ובכל זאת מצא את הזמן ואת האנרגיות ללחוץ ידיים בסוף כל יום צילומים לכל ניצב וניצב, ומדובר היה במאתיים אנשים לכל הפחות. אומרים שאני נחמד, אבל מה זה כבר הנחמדות שלי לעומתו?"
אתה גם משתדל לשמור על קשר אישי עם המעריצים שלך? דרך הטוויטר והפייסבוק למשל?
"נראה לי שאני חבר טוויטר די גרוע. אני כותב דברים ואז נעלם, כותב ולא מגיב, כותב ולא קורא. אי אפשר לסמוך עלי שם. בכל מקרה, מבחינתי, הקשר עם המעריצים נעשה בחיים האמיתיים. בפרמיירות, למשל, שם יש לי הזדמנות להודות באופן אישי למי שבאו לראות את הסרט ראשונים. אבל המקום שבו באמת נוצרת אינטרקציה עם הקהל זה התיאטרון, ולכן אני כל כך אוהב את הבמה. זה דבר קסום - ערב אחר ערב, אתה עומד בפני אלפי אנשים שהם באמת זרים גמורים, ומצליח לגעת בהם. זה קסם בלתי רגיל, שאי אפשר להתעלות עליו וגם אי אפשר להסביר במילים. לכן, בעיני, העל-זמניות של האמנות משתקפת בתיאטרון ולא בקולנוע".
הסוגיה של חיי נצח ושל הזדקנות עומדת במרכז הסרט החדש. הגיבור שלך לא מתמודד כל כך טוב עם כל מה שקשור בהתקדמות הזמן - ואתה?
"הא, לי אין בעיה עם זה. אנשים כל הזמן אומרים לי 'עוד שנתיים מתחיל משבר אמצע החיים', אבל אשתי ממילא אומרת לכולם שאני כבר בסוף שנות ה-40, אז מלכתחילה אני מרגיש צעיר בכמה שנים ממה שאני באמת".
במבט לאחור, נראה כי שנות אור עברו מאז גילם ג'קמן את וולברין בפעם הראשונה, ב"אקס-מן" של בריאן סינגר בשנת 2000. אז, סרטי גיבורי-על עוד היו תופעה חדשה שלא כל כך ידעו איך לאכול אותה. "בזמנו, בריאן לא הרשה לנו לקרוא את חוברות הקומיקס בזמן הצילומים, כי המחשבה המקובלת היתה שקומיקס זה דבר מוקצן ודו-ממדי והוא פחד שזה יפגע בתצוגות המשחק שלנו", מספר השחקן בהקשר לכך. "היום, כולם כבר יודעים להעריך נכונה את עולם הקומיקס, ומובן שלא מרחיקים מאיתנו את החוברות, אלא מאיצים בנו לעלעל בהן".
מתי לדעתך גם תגיע השעה שהאקדמיה לקולנוע תתחיל להתייחס לסרטי גיבורי-על ולהעניק פרסים למי שמככב בהם?
"היה את האוסקר להית לדג'ר על 'האביר האפל', גם אם זה היה מקרה קצת שונה, אז אני כן חושב שהיא מתחילה להתייחס אליהם כמו שצריך. אני פשוט חושב שעדיין, רוב חברי האקדמיה מעולם לא עשו סרט גיבורי-על, אז הם לא מבינים עד כמה זה קשה ושאפתני. ככה זה גם עם קומדיות רוב האנשים מעולם לא ניסו להצחיק, אז הם לא יודעים עד כמה זה מאתגר. בגלל זה 'מסיבת רווקות' לא קיבל אף פסלון, אפילו שהוא היה צריך לקבל את כולם".
גם אתה לא קיבלת השנה את הפסלון, אף שהיית מועמד על "עלובי החיים". התאכזבת?
"לא, לא, בכלל לא. כולם באו אחר כך לאשתי ושאלו 'מה עם יו, הוא בסדר?'. ברור שהייתי בסדר - ידעתי מראש שלא אנצח, ואין שום פחיתות כבוד בהפסד לדניאל דיי-לואיס. חוץ מזה, היתה גם אווירה טובה בטקס, כיוון שיום קודם לכן, פתחו במנהג חדש ולקחו את המועמדים בקטגוריות המשחק לארוחת צהריים משותפת. משום מה הפרידו בין הבנים לבנות, אבל לכל הפחות הזדמן לי לשבת עם אושיות בסדר הגודל של חואקין פיניקס, רוברט דה-נירו, טומי לי ג'ונס ואחרים. ישבנו במשך שלוש שעות, ונוצרה בינינו אחווה אמיתית שהרימה את המורל לקראת האוסקר עצמו".
אפשר לשאול על מה דיברתם במשך כל השעות האלה?
"לא, לא - זה ענייני בנים פרטיים!"
יכול להיות שאתה, דה-נירו וכל השאר הגיתם יחד סרט גיבורי-על עם כולכם בצוות? מעין תשובת האוסקר ל"הנוקמים"?
"עלית עלינו".