מתישהו בראשית המילניום השלישי, אחרי רצף סדרות שכלל בין היתר את "אוז", "הסופרנוס" ו"הסמויה", צירוף האותיות HBO הפך שם נרדף לאיכות. המיאוס של הקהל בדרמה השטאנצית של הרשתות הגדולות העביר את מרכז כובד המשקל היצירתי של עולם הטלוויזיה אל הכבלים, ומי שנשאה את לפיד המהפכה היצירתית שהתרחשה שם היא הרשת שחרתה על דגלה את הסיסמה "זו לא טלוויזיה, זה HBO". מאז, התחרות בשוק הכבלים נעשתה קשוחה בהרבה, שירותי ההזמנות הביתיים הפכו את קרבות הרייטינג וטבלאות המספרים לשיקולים כבדים בהרבה עבור התחנות הקטנות, ולמרות שהטלוויזיה שלנו כבר רחוקה מלהיות תעשייתית ומשמימה כפי שהיתה לפני 15 שנה, בשנים האחרונות נדמה כאילו התנופה היצירתית הגדולה של המסך הקטן האטה. מצד שני, יש סיכוי ש-2013 תיזכר כשנה בה התרחשה מהפכה נוספת בתולדות הטלוויזיה אלא שהפעם, זו באמת לא טלוויזיה: זה אינטרנט. נטפליקס היא HBO החדשה.
"כתום זה השחור החדש" היא כבר ההפקה השלישית ברציפות של חברת האינטרנט נטפליקס שמעוררת יותר באזז חיובי מבערך כל דבר חדש שיצא השנה לטלוויזיה המסחרית. זה רצף מסחרר: "בית הקלפים", הפקת היוקרה שזכתה בשבוע שעבר במועמדות היסטורית לאמי, היתה ניסיון מוצלח לייצר דרמת-מצח-גבוה לצופים אינטליגנטים; התחייה המחודשת של "משפחה בהפרעה" הקומית התקבלה בהתחלה ברגשות מעורבים, אבל זוכה בהדרגה למעמד מוצק בקרב המבקרים כאקספרימנט סוריאליסטי מבריק; ועכשיו, "כתום זה השחור החדש" אמורה לפעול בטריטוריות קלאסיות יותר, על תקן סדרת הנשים של אתר האינטרנט, אבל הטיפול החצוף, המודרני והמתוחכם שלה בז'אנר מפתיע כל כך, עד שהוא מקבע סופית את המעמד של נטפליקס כמקום שבו קורים דברים שלא יכולים לקרות בשום מקום אחר.
ל"כתום זה השחור החדש" של ג'נג'י כהן, היוצרת של "העשב של השכן", יש קונספט פשוט ומבריק, מהסוג ש"השחקן" של רוברט אלטמן היה אוהב זו "סקס והעיר הגדולה" פוגשת את "אוז". סיפור המסגרת: אישה רגילה לחלוטין הסתבכה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה בהברחה חד פעמית של כספי סמים (בעקבות המאהבת שלה), ומוצאת את עצמה, כמה שנים אחר כך ורגע לפני שהיא מתחתנת, בבית כלא לנשים לתקופה של קצת יותר משנה. זה רעיון בסיסי קלאסי מזן ה"דג מחוץ למים" שיכול לייצר סדרה קומית מפורמטת להחריד ובואו נודה בזה, למרות ההברקה הוא נשמע קצת דומה מדי ל"דשא של השכן" אבל ניכר שכהן קיבלה מהחליפות שמאחוריה יד חופשית להתפרעות, ואולי אפילו דחיפה קלה לאזורים המסוכנים: "כתום זה השחור החדש" היא בליבה קומדיה די טובת לב, אבל יחסית לסדרת פאן היא מלאה בבוטות מילולית ופיזית, בחירות דרמטיות מעניינות (הגיבורה אמנם עומדת להינשא, אבל היא גם דו מינית, והאקסית שלה שאחראית על כניסתה לכלא נמצאת איתה בבית הסוהר) ובעיקר תחושה אמיתית של סכנה, שקשורה אולי לעובדה שכל העסק מבוסס על סיפור אמיתי, ומתבטאת בדמות ראשית שיש לה הרבה מה להפסיד.
"כתום זה השחור החדש" אולי אינה סדרה פורצת דרך בפני עצמה, אבל היא לוקחת חלק במשהו גדול וחיובי שקורה עכשיו, ועל הדרך, בדרכה הצנועה, עושה את כל הבחירות הנכונות: הקאסט בראשות טיילור שילינג מלא בליהוקים מדויקים וחכמים, מג'ייסון ביגס (שחקן עם פוטנציאל מצוין שנפל קורבן לטייפקאסט אומלל ב"אמריקן פאי") ועד לורה פרפון (שכולנו אהבנו ב"מופע שנות ה-70" הרבה יותר מאשר את מילה קוניס); קאדר של דמויות משנה מרשימות ומסקרנות ממלא את בית הסוהר; ובעיקר שורה על הסדרה תחושה של התעקשות מתמדת לא לבחור בפתרונות קלים רק בגלל שהטריטוריה היא סמי-קומית. היכולת של כהן לאזן בין יצירה אוורירית ותכנים כבדים מגיעה כאן לשיאים של אלגנטיות, ובגלל זה, "כתום זה השחור החדש" היא סדרה שאולי מכוונת לקהל יעד נשי, אבל לא תשניא את עצמה דמוגרפיות אחרות כל כך מהר: היא עובדת כבידור מצוין, אבל הקומה הנוספת, הרצינית שלה, היא מה שהופך אותה לממתק אמיתי.
"כתום זה השחור החדש" משודרת בישראל בימי שני ב-HOT3, וכל פרקיה זמינים לצפייה ב-HOT VOD.
מה חשבתם על "כתום זה השחור החדש"? ספרו לנו בפייסבוק