אם אתם חוששים מלפספס את מילת הבאזז החדשה FOMO, ראשי התיבות שלFear of Missing Out, כנראה שגם אתם סובלים מהתסמונת החמה של הרגע. ההתמכרות לרשתות החברתיות היא תופעה כמעט מובנת מאליה, אך בזמן האחרון יש לה גם שם והסבר פסיכולוגי מנומק: FOMO - הפחד לפספס אירועים שווים שקורים כשאתם לא יודעים עליהם, הפחד מכך שהחיים של החברים שלכם הרבה יותר מגניבים משלכם, והם קונים דברים פי אלף יותר שווים מאלה שאתם קונים. FOMO הוא גם הפחד לפספס את החדשות הכי חמות, להיות האחרון שיודע, להיות מחוץ ללופ. הפחד לפספס את מה שאסור לכם בשום פנים ואופן לפספס.
תוצאות סקר חדש שערכה חברת MyLife המציעה כלים לניהול וניטור הפעילות החברתית שלכם (כן, אירוני) קובעות כי 56% מהמשתמשים ברשתות החברתיות לוקים בתסמונת FOMO. כ-26% מהמשיבים על הסקר היו מוכנים לוותר על סיגריות או על צפייה בתכניות ריאליטי, כדי להמשיך ולהישאר מחוברים לרשתות החברתיות, ו-51% מהנשאלים דיווחו על עלייה ניכרת בזמן השימוש בפייסבוק, טוויטר ושאר רשתות בשנתיים האחרונות. 27% מתוכם נוהרים אל המחשב או הסמארטפון בשנייה שהם פוקחים את העיניים בבוקר. התסמונת נרשמת בעיקר בקרב בני 18-34, ואם עוד לא אבחנתם את עצמכם כלוקים בה, אתם מוזמנים להקליק על הקישור הבא ולהבין איפה אתם עומדים ביחס לשאר הרי זו בעצם המהות של FOMO, להיות איפה שכולם נמצאים.
ועכשיו, אחרי שבוודאי אבחנתם עצמכם כלוקים בתסמונת (ולא, לא תוכלו להשיג גראס רפואי בעקבות הדיאגנוזה החדשה), תנשמו עמוק. אתם לא מפספסים כלום. זאת אומרת אתם מפספסים הכל, אבל אתם לא לבד.
האתר College Humor שחרר טריילר מומצא שהוא דאחקה מוצלחת על התופעה הגורפת (ראה להלן), ומצליח ללכוד את מהותה באופן מצחיק ומצמרר גם יחד. הדיבור על התופעה והיצירה של ממים וכתבות עליה בכל מקום הם גם חותמת הכשרות הרשמית של המושג כתופעה, ובעולם הדיגיטלי כשמשהו הופך לתופעה, הוא גם הופך להזדמנות. הסטארטאפ TimeRazor למשל, שעומד מאחורי האפליקציה Gravy, מספק אינפוגרפיקה ממצה על התופעה, אבל לא מסתפק בכך. הקיום של FOMO הוא למעשה הסיבה העיקרית ליצירת האפליקציה: מנוע חיפוש לאירועים ופעילויות שמשקלל בתוכו את מיקומכם הנוכחי ומצב הרוח שלכם ואף מעניק המלצות לאירועים בסביבה כדי שלא תגידו שלא ידעתם. הטאג-ליין של גרייבי, השורה שמסבירה את מהות האפליקציה בכמה מילים, היא: "לא להפסיד אף פעם". זו הצהרה שנגזרת מהפחד המקורי להפסיד, כמובן. מקורות המימון של האפליקציה, 3.4 מיליון דולר מקרנות הון סיכון, הגיעו לחברה עוד בטרם פותחה האפליקציה עצמה. ההבטחה לריפוי התסמונת היתה מספקת כשלעצמה.
College Humor: טריילר לסרט האימה FOMO בכיכובה של אנה קאמפ ("דם אמיתי")
כמו גרייבי, כך גם FOMO Sonar פועלת על הדחפים הפסיכולוגיים שלנו. האפליקציה הזאת מודעת לפחד שלכם להפסיד ולכן מעודדת אתכם לא להפסיד אף פעם על ידי הענקת תמריצים למי מכם שיהיה נוכח היכן שהמותגים המממנים את האפליקציה ירצו שיהיה נוכח. זאת אומרת שלא רק שלא תפסידו את האירועים החשובים, גם תרוויחו פרסים ומבצעים על כך שלא הפסדתם.
עיתונים ומותגים רבים מצטרפים גם הם למעגל הזנת הפחד בלבנו. "לא תרצו להחמיץ" או "שלא תגידו שלא אמרנו" הם ביטויים שגורים של מפרסמים שמוכרים לנו את הפחד עצמו על ידי ההבטחה להשקיט אותו. המעצב מארק ג'ייקובס, למשל, השתמש בתסמונת בחשבון הטוויטר הרשמי שלו כדי לגרום לנו לא לפספס את התמונות מהמסיבה הנחשקת להשקת הקולקציה החדשה. בר רפאלי מוכרת לנו את המותג שהוא עצמה באמצעות קיץ אינסטגרמי מעורר קנאה, או יותר נכון באמצעות הפחד שהחיים שלנו לא יהיו כאלה כיפיים אף פעם. אפילו נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ניגן לאזרחיו על ה-FOMO כדי להזמין אותם להירשם להזדמנות להיפגש עמו, אתם יודעים, כדי לא לפספס פגישה עם הנשיא.
אין חדש בכך שמפרסמים או מותגים (או נשיאים) קופצים על עגלת הפחדים והדחפים שלנו (ושל עצמם) כדי למכור לנו יוגורט או מכונית, אבל נדמה שבעידן הנוכחי הניצול הציני של הפחדים האלה הולך ומתגבר ואנחנו כמעט ומשלימים איתו כחלק מכללי המשחק הדיגיטליים החדשים. לרגע נדמה ש-FOMO הוא לא רק הפחד מלהפסיד, אלא הוא איזה מצרך יקר שאנחנו חייבים שיהיה לנו כדי להיות כמו כולם. ואם ל-56% מהחברים שלנו יש FOMO, איך זה שלנו אין? אם שאלתם את עצמכם את השאלה הזאת בקול, ברכות! אתם לוקים ב-FOMO. כבר נרפאתם?
אז מה אתם חושבים - אתם סובלים מהתסמונת או לא? ספרו לנו בפייסבוק