פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בלוג הקצה: הקליפים המדהימים של השבוע

      עם תקציב שהאינדי בישראל יכול רק לחלום עליו, הרוק האלטרנטיבי בחו"ל מייצר קליפים מדהימים, וגם: חוזרים לוויליאם אונייבור, הניגרי ששינה את המוזיקה במערב. הבלוג של הקצה

      האזינו לשידורי רדיו הקצה
      לעמוד הפייסבוק של רדיו הקצה
      לכל הטורים של הקצה בוואלה! תרבות

      שלושת הקליפים שעשו לנו את השבוע

      FKA Twigs – Water Me

      FKA Twigs היא מוזיקאית לונדונית צעירה, שעובדת עם מפיק צעיר ועולה בשם Arca (שגם עשה ביטים באלבום החדש של קניה ווסט), ו"Water Me" הטרי שלה עומד לצאת באי.פי באחד הלייבלים המרתקים של התקופה, Young Turks. טוויגז עושה את הדבר הזה שאי אפשר בדיוק לתחום ולהגדיר: מוזיקה יפה, רבאק. אלה לא השיר או הקליפ הראשונים שלה, היא שחררה כבר ארבעה כאלה בשנה שעברה ואחד השנה, וכולם טובים, מינימליסטיים ומטרידים ברמה מסוימת. אבל פה פשוט יש את הדבר החמקמק הזה שקשה לשים עליו את האצבע. איכשהו הקליפ הזה, שבסך הכל לא קורה בו המון, מצליח להיות לא רק המוצלח ביותר שלה – הוא גם מביא איתו משהו שקשה להשתחרר ממנו. ובהרמוניה עם השיר המכושף שלמידותיו הוא נתפר, "Water Me" הוא כמה מהדקות היותר מרגשות של השנה.

      King Khan and the Shrines - Darkness

      בכל מה שקשור לגראז'-פאנק, קינג קהאן הוא המלך בעשור האחרון. גם כחצי הצמד The King Khan & BBQ Show וגם כמנהיג להקת The Shrines, האיש ניחן בכריזמה מופרעת ומשוחררת, ועם כל הלכלוך המוזיקלי והכישרון הדמוני שלו, הוא היה צריך להיות כבר במקום שג'ק ווייט נמצא בו, שלא לומר במקומו. קהאן מנגן גיטרה כמו תלמיד של הנדריקס, שר כמו ווילסון פיקט, מסוגל להיות מרתיע על הבמה כשהוא מופיע עליה כמו כהן בטקס וודו, ובו זמנית הוא גם קורע מצחוק. יכול להיות שהחוצפה והזוהמה שהוא מביא איתו מנעו ממנו להגיע למקום מצליח יותר, שהגיוני שיעפילו אליו אלה שליטשו פינות. אבל בשבוע שעבר הוא שיחרר את הסינגל הבא לקראת אלבומו החדש, ולראשונה קיבלתי את התחושה שהנה, אם הוא יעשה עוד כמה מהלכים כאלה, כל העולם, או לפחות חלק גדול ממנו, יכיר בהוד פסיכיותו.

      נכון, ריף הגיטרה שפותח את השיר גנוב, מה זה גנוב, מ"I Want You (She's So Heavy)" של הביטלס. אבל השיר שהוא הצמיד אליו כל כך יפה, וכל כך הרבה יותר רגיש ממה שהוא עשה אי פעם, שהוא מרגיש כמו קלאסיקה מידית. גם אם, מה לעשות, הוא מבוסס על קלאסיקה אחרת. אבל כשמשהו משדר אמת – בשירה, במילים ובביצוע, אי אפשר להתכחש אליו. וזה עוד לפני שדיברנו על קליפ הסטופמושן שדי צובט את הלב.

      M83 - Claudia Lewis

      מה שאני לא מצליח להבין בסדרת הקליפים שממשיך להניב ”Hurry Up, We’re Dreaming", האלבום האחרון של M83, הוא מאיפה לעזאזל מגיע כל התקציב. הקליפים שלהם תמיד נראים לי גדולים מהחיים בשביל מישהו שעשה רק חלקית את הקרוסאובר מהאינדי אל המיינסטרים. מצד שני, האינדי שמחוץ לגבולות ישראל הוא עסק משגשג ומתוקצב בהרבה ממה שאנחנו מסוגלים לחלום עליו פה. ומצד נוסף – זה כנראה לא באמת משנה. האלבום הנהדר הזה יצא כבר לפני שנתיים, והפך את השוגייזינג האפי של M83 הצרפתי למשהו עוד יותר אלקטרו-פופי מכל מה שהוא עשה לפני כן. הקליפים שממשיכים לצאת לשיריו הם סרטי סיי-פיי קצרים ולרוב מדהימים. הקליפ החדש לשיר "קלודיה לואיס" הוא פשוט מופת של מדע בדיוני שנוגע בקיטש, ואני מוצא אותו מרגש עד דמעות בתור אחד ש – זהירות, ספוילר קטן – גדל על "Starman"', סרטו של ג'ון קרפנטר עם ג'ף ברידג'ס. וגם קצת "אקס-מן" יש פה.

      (קוואמי)

      העוקץ הניגרי

      מי זה וויליאם אונייבור? השאלה הזו היא גם שם אלבום אוסף של יוצר ניגרי שייצא בקרוב בלייבל לואקה בופ של דיוויד בירן (טוקינג הדס לשעבר). ואמנם, התשובה עצמה קצת יותר חמקמקה. כיום, אונייבור הוא צ'יף בעיר אנוגו, איש עסקים שעושה הרבה כסף מחוזים ממשלתיים, ובלי רצון לדבר על העבר שלו.

      יש מעט מאוד יוצרים אפריקאים שהשפיעו על המוזיקה המערבית, וזאת כמובן בניגוד מוחלט לעובדה שהרוק והפופ חייבים חוב שלא יתואר למורשת המוזיקלית של אפריקה. אז פלה קוטי הוא כמובן השם הכי מוכר – מוכר עד כדי מחזמר בברודווי. אבל הוא לא היה המוזיקאי היחיד שפעל באפריקה באותן שנים כמובן, ולא היה היחיד שניסה לחבר בין המסורת האפריקאית לבין מוזיקה מערבית שעשתה את דרכה בחזרה ליבשת האם.

      וויליאם אונייבור הוא אחד המעניינים שבהם, בגלל המשיכה שלו לסינתיסייזרים ומכונות תופים. אם פלה קוטי היה ג'יימס בראון הניגרי, אז המוזיקה שוויליאם אונייבור הקליט אז היתה מין שילוב בין ג'ורג'יו מורודר לשוגי אוטיס, עם צליל אפרוביט שאי אפשר לטעות בו.

      עד לפני כמה שנים השם שלו היה אנונימי לחלוטין מחוץ לניגריה, אבל הקטע "Better Chane your Mind", שיצא באוסף של Fאנק אפריקאי, תפס את האוזן להרבה אנשים, ובמהרה התקליטים שאונייבור הוציא בלייבל שלו מאמצע שנות ה-70 הפכו לפריטי אספנים נחשקים שמחליפים ידיים תמורת סכומים אסטרונומיים באיביי.

      האפרו-פאנק המסונתז של אונייבור הפך לגורם משפיע על הגל הנוכחי של מוזיקאים שמביאים את אפריקה למערב – אונטי פלו, דפני (קריבו) Romare ואחרים. הרפטטיביות של מקצבי האפרו ביט הולכת מצוין עם סינתיסייזרים, וכנראה שוויליאם אונייבור היה הראשון לגלות את זה. עכשיו הגיע הזמן שהעולם יגלה אותו.

      (נדב רביד)