החושך היורד מביא איתו כל מני דברים: תפיסת זמן ומרחב שונה; הפרשת הורמון המלטונין; פוביות לא רציונליות; וגם את "מון טיים". "מון טיים" אגב, היא סיבה לפוביה רציונלית לחלוטין כמו מפלצת מיתולוגית, כורתים את ראשה בכל כמה שנים, והיא מתגלגלת מחדש וצומחת במתיחת פנים חדשה כדי להבעית את המסך הלילי. פעם היא נקראה "מצלצלים", אז היא קפצה ממד לערוץ 2 כ"צלצול הכסף", והיום היא "מון טיים" בערוץ 10, המנחות השתנו, עלות ההשתתפות לצופים בבית עלתה, אבל כמו אותו קרקס שטני ששרה עליו חוה אלברשטיין, בו יש בריון שמרביץ לכל מי שמשלם כדי להיכנס לאוהל מסתורי המופע של "מון טיים" ממשיך ונודד בלי הפרעה.
אם יש צורך להסביר, "מון טיים" היא תוכנית חידונים אינטראקטיבית לילית המשודרת מחצות וחצי בכל לילה. משך שעתיים בשידור חי, עומדת מנחה ומלהגת את עצמה למוות עד שהמערכת תצבור מספיק שיחות סרק בעלות שישה שקלים לשיחה, ואחד הצופים המתקשרים ימלמל איזו מין שטות מנומנמת על מספר הגפרורים, כפתורים או עכברים. ברוב המקרים יהיה מדובר באידיוט שלא מאמין שהוא בטלוויזיה, במעט המקרים הוא יגרוף כמה ג'ובות. אם יש משהו שכל מי שחושב ש"מון טיים" תעשה אותו עשיר, כדאי לו שיזכור, הרי זה שבהימורים הבית תמיד זוכה. זהו העיקרון שמחזיק בתי קזינו, הוא כלכלי, הסתברותי וקר. הוא לא מערב מזל, תפילות ואמונה בקב"ה ובקארמה והוא זה שידאג שעל כל צופה המתקשר ל"מון טיים" וזוכה בכמה מאות שקלים כיוון שזיהה את הכלבלב השונה מבין שניים עשר כלבלבים מצוירים הפקת התוכנית זוכה באלפי שקלים. וכמה עשרות אלפי הצופים זוכים ברפיון מוחי.
"מון טיים", התוכנית העצובה ביותר בלוח השידורים, מונהגת על ידי מנחה (דניאל איב) שלא לוקחת הפסקות נשימה ברצף הקשקשת שלה שמתיש לנסות לפענח בו הגיון "מחלקים כסף באמצע הלילה! יש יותר חברתי מזה? אנחנו תיכף רצים לכנסת! בא לי בעצמי לצאת מהאולפן ולהתקשר אבל לא תהיה מנחה, וזה סתם יהיה דבילי. אפילו לשכת האבטלה שולחת אלינו אנשים. מחלקים כסף פה!". שמעתם? חברתי. מחלקים כסף. הצופה יאיר לפיד, עצור הכל מצאנו את הכסף. בניגוד למה שטוענת המנחה הצעירה שנדמה שמונעת מייאוש, תשוקת פירסום ורד-בול לצאת מהאולפן אולי יהיה הדבר הכי פחות דבילי שיקרה בתוכנית הזו.
"אוי לא!" מתייפחת המנחה אל המתקשר שעבר את משוכת השאלות ושילם על התענוג לעלות לשידור, "טעית בספירת המשולשים! אין דבר, תנסה שוב בהמשך" בטח תנסה שוב בהמשך, זה רק עוד שישה שקלים לניסיון. "אוי, חבל!", היא מקוננת כאלמנה יווניה, "חבל נורא שאתה לא בן שמונה עשרה! תנסה שוב אחרי היום הולדת". בטח, קורע לב בגלל זה עלתה "מון טיים" בדיוק בתקופה שבני הנוער מיטלטלים בשעמום וחוסר מעש בחודשי החופש הגדול. הגיל שלהם לא מספיק לזכייה, אבל הכסף הטלפוני שלהם מבריק כמו כל כסף אחר. "מון טיים" היא כלום טלוויזיוני. גרועה משקופית תקלה. נמוכה מהפרסומות הנמוכות ביותר. כל מהותה הוא שידול לשטות, ניצול חולשות, עייפות, שיקול דעת לקוי ושגעון גדלות. היא פונה אל אותו רכיב במוח שמגיב למסרים רפטטיביים ומחלישים את כוח הרצון. היא הדילר שנותן שקית אחת של הרואין במתנה, כדי שכשתחזור ואתה יודע שתחזור, תקנה רק אצלו. על אירועים כ"מון טיים" נאמר אולי כשר, אבל עדיין מסריח.
מה אתם חושבים על התוכנית "מון טיים"? ספרו לנו בפייסבוק
