"הדברים הבטוחים" (The Safety of Objects, המבוסס על קובץ סיפורים קצרים של הסופרת א.מ הומס) הוא הסרט השני בתקופה האחרונה שאחת מדמויותיו המרכזיות שרויה במשך הסרט כולו בתרדמת. אין ספק שתצטערו לשמוע שהפעם, בניגוד ל"דבר אליה" של אלמודובר, התרדמת לא מאפשרת הצצה לגופה העירום של נערה ספרדיה יפהפיה, אך היא בכל זאת מגשימה פנטזיה לא קטנה, בכך שהיא סוף-סוף סותמת לפייסי מ"דוסון קריק" את הפה. סרטה של הבמאית רוז טרושה (שהתגלתה באמצע הניינטיז בזכות סרט הבכורה שלה, סאגת הלסביות "גו פיש") שוזר יחדיו את סיפורן של ארבע משפחות החיות בשכנות בפרבר צפון אמריקאי טיפוסי, בעריכה מרשימה ואפקטיבית מאסכולת "תמונות קצרות" של אלטמן ("הדברים הבטוחים" גם מזכיר את "מגנוליה" של פול תומס אנדרסון).
אין ספק ש"חוליי החברה האמריקאית הלבנה" כנושא הגיע לכדי סוג של מיצוי בקרב הטיטנים שבין "אמריקן ביוטי" של סם מנדז (הסרט שהביא את אמריקה המקולקלת לטקס האוסקר) ל"אושר" של טוד סולונדז. אחרי שני הסרטים האלה היה נדמה שאין יותר מה להגיד בנושא, שהפרה הקדושה של החלום האמריקאי נשחטה כליל. אפילו סולונדז הודה בכך ב"אגדות וסיפורים". אלא ש"הדברים הבטוחים" מוכיח שאולי הפרבר האמריקאי מיצה את עצמו, אבל עדיין חיים בו אנשים ששווה לספר את סיפורים מנקודת מבט אנושית. לא ש"הדברים הבטוחים" לא משמר את הזווית הסאטירית המוכרת, זאת שגם מנדז וגם סולונדז חרטו על דגלם (כל אחד בדרכו), אבל נקודת המבט שלו היא הרבה יותר פסיכולוגית, הרבה יותר חודרנית.
המשותף לארבע המשפחות בסרט הוא הצורה בה כולן בוחרות להיאחז במה שמכונה כאן, "הדברים הבטוחים". הקיום שלהן מבוסס על מציאת תחליפים בטוחים, או סתם תחליפים פרקטיים, לדברים שהם באמת זקוקים להם. במרבית המקרים חפצים ומותרות בורגניות משמשות תחליף לסיפוק צרכים אמוציונליים. ג'ים טריין (דרמוט מאלרוני) מנסה לרצות את אשתו על ידי רכישת מדיח כלים משוכלל ולהסוות את חוסר הקומוניקציה הבסיסית בינו לבין בנו בכך שהוא קונה לו ווקי-טוקי. הבן, מצידו, מעדיף לנהל רומן סוער עם בובת הברבי של אחותו הקטנה מאשר לדבר עם אבא שלו בווקי-טוקי, אבל לפחות הוא למד מאבא שהדרך ללבה של אשה גם אם היא עשויה מפלסטיק היא רכישת מתנות יקרות. ג'ולי גולד (ג'סיקה קמפבל) מרגישה שאם אמא שלה, אסתר (גלן קלוז), תצליח לזכות בשבילה באוטו בתחרות היתולית בקניון, זה יפצה על כך שאמה מתרחקת ממנה. יש גם שכנה שמפצה את עצמה על חייה המשעממים בקלוריות-ריקות וגנן שמתנחם בעזרת הבת של שכנה אחרת.
כולם נאחזים בדברים הבטוחים, שזה בדיוק ההפך ממה שהם באמת צריכים לעשות להתחבר לדברים הלא בטוחים, כלומר לאנשים הלא בטוחים. בבסיס החיים האומללים והמנוכרים של כל האנשים האלה נמצאת התאונה שהכניסה את פול גולד (ג'ושוע ג'קסון) לתרדמת, האירוע שכולם מנסים לשכוח ונמנעים מלדבר עליו. עבור אסתר גולד האנשים הקרובים אליה ביותר הופכים להיות לא בטוחים, כי הם האנשים איתם היא חולקת את הטראומה והם אלה שמזכירים לה את מה שהיא רוצה לשכוח. עוד דבר שאנשי השכונה מנסים לדחוק הצידה ולהתעלם ממנו הוא ההתעוררות המינית של הילדים שלהם, שמנכיחה את עצמה בכל הזדמנות. כולם נאחזים במי ובעיקר במה שהם יכולים ומחפשים תחליפים למה שהם זקוקים לו באמת. לפעמים, מסתבר, צריך לזרוק את המג'ימיקס לפח כדי ללמוד משהו על החיים.
מג'ימיקס בלוז
11.8.2002 / 10:21