פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "מי מפחד מהזאב הרע": מדמם, מסחרר ומצדיק את ההייפ

      השמועות היו נכונות: "מי מפחד מהזאב הרע" לוקח את הקולנוע הישראלי צעד גדול קדימה, עם מותחן נקמה משוכלל, עשוי נפלא ועוצר נשימה, מהסוג שלאורך שנים היה כל כך חסר פה

      "מי מפחד מהזאב הרע": מדמם, מסחרר ומצדיק את ההייפ

      ההייפ מוצדק: "מי מפחד מהזאב הרע" הוא באמת סרט די מדהים. נכון שכדי להתאהב בו, צריך להיות מוכנים לקבל עקירת ציפורניים ועבריינות מין כחומרים לגיטימיים ל"פאן" קולנועי, וגם לסלוח לו על כמה התרשלויות תסריטאיות, אבל מי שיידע להתגבר על המכשולים האלה יזכה לסוג של התגלות. אחרי שיוצרי הסרט, אהרון קשלס ונבות פפושדו, הקימו מאפר את ז'אנר האימה הישראלי עם "כלבת" השנוי במחלוקת, הם מפציצים עם מותחן הנקמה המקומי הראשון אי פעם, שמרגיש בדיוק כמו הדבר האמיתי, ואפילו משודרג. רק על החלוציות של יצירתם היה מגיע לקשלס ופפושדו מעמד של יוצרים חשובים; העובדה שהסרט שלהם מצליח להפיל מהכיסא את הגרעין הקשה של חובבי הז'אנר בפסטיבלים בינלאומיים וקוטף סופרלטיבים ממבקרי הקולנוע החשובים ביותר בחו"ל, כבר הופכת אותם ליוצרי הקולנוע הישראליים הכי חשובים של התקופה. עכשיו רק צריך לקוות שלא יתפתו לזוהר ההוליוודי, וימשיכו להשקיע בהתפתחותו של הקולנוע המקומי.

      העולם שקשלס ופפושדו מעצבים ב"מי מפחד מהזאב הרע" מחבר באופן מבריק בין אלמנטים של אגדות האחים גרים, סיפור ריאליסטי וגם מימד אלגורי מטריד בנוגע לדמותה של מדינת ישראל העכשווית. ליאור אשכנזי מגלם את מיקי, בלש שלא מוכן לקבל את שחרורו מחוסר ראיות של דרור (רותם קינן), מורה לתנ"ך החשוד באונס ורצח סדרתי של ילדות. מיקי מחליט לקחת את החוק לידיים ולהוציא מהחשוד וידוי באופן פרטי ומחריד במיוחד, ובאופן מפתיע, זוכה לשותף נלהב בדמות גידי (צחי גראד), אביה האבל של אחת הקורבנות.

      מי מפחד מהזאב הרע (יח"צ)
      הצלחה בארץ ובעולם. "מי מפחד מזהאב הרע" (צילומים: יח"צ)

      אז מה כל-כך מדהים ב"מי מפחד מהזאב הרע"? מעל לכל רמת הביצוע הקולנועי. קשלס ופפושדו מעצבים עולם בדיוני מוקפד ומדויק באווירה שלו, שכל מרכיבי העשייה משרתים באופן מלא השראה. הצילום של גיורא ביח המחונן ("לבנון"), העיצוב של ערד שאואט ("הערת שוליים"), המוזיקה של פרנק חיים אילפמן ("בננות") בביצוע תזמורת המטרופוליטן של לונדון, העריכה של אסף קורמן ("המשגיחים") ואפילו התלבושות של מיכל דור – כולם כאילו התבקשו לעשות קצת יותר מאמץ מהרגיל ולא ויתרו עד שהפיקו ניצוצות. התוצאה של עבודת הכשרונות הללו היא כובשת, מרגשת, מעוררת התפעלות ועושה קולות של קולנוע גדול, אמיתי, כזה שחלמנו עליו כשהיינו ילדים.

      "אני לא בונה על המשטרה": ראיון עם צחי גראד לרגל "מי מפחד מהזאב הרע"

      מתוך "מי מפחד מהזאב הרע" (יח"צ)
      משתמש בפרסונה והולך נגדה. דבל'ה גליקמן (צילום: יח"צ)

      רמת הביצוע הגבוהה של הסרט לא מדלגת גם על השחקנים. בעוד ב"כלבת" היו לקשלס ופפושדו המון שחקנים מוכרים, והתחושה הייתה שהם לא תמיד יודעים להוציא מהם את המיטב, "מי מפחד מהזאב הרע" מספק פיצוי מלא בדמות כמה הופעות משחק משובחות. אשכנזי וקינן עושים עבודה מרשימה ומחויבת בתפקידי השוטר והפושע לכאורה, שהגבולות ביניהם הולכים ומיטשטשים. עם זאת, כצפוי, הדמויות המוקצנות והאקסצנטריות יותר גונבות את ההצגה. תענוג מיוחד הוא לראות את דבל'ה גליקמן בתפקיד שגם משתמש בפרסונה האהובה שלו וגם הולך נגדה. ועדיין – הסרט הזה הוא קודם כל מופע קסמים של צחי גראד, שמייצר תפקיד מושלם והולך אל הקצה. אם יש צדק בעולם, גראד צריך לקחת את פרס אופיר לשחקן הטוב ביותר בספטמבר.

      פוסטר הסרט מי מפחד מהזאב הרע (יח"צ)
      ככה עושים חגיגה (צילום: יח"צ)

      כעת הגיע הזמן להסדיר את הנשימה, ולדבר קצת על פגמיו של הסרט, כי אף על פי שרמת העשייה המדהימה שלו מסווה אותם, הם עדיין קיימים ומונעים ממנו למצות את הפוטנציאל שלו להפוך ליצירת מופת אמיתית. הבעיות הן, כמו בהרבה מאוד סרטים שנוצרו כאן בעת האחרונה, בעיקר בתסריט. יתכן מאוד שהדבר קשור לדומיננטית של הביטוי הוויזואלי על פני ביטוי מילולי, שהוא אחד ממאפייני התקופה הטכנולוגית שלנו. יש היום לא מעט קולנוענים שיודעים לעצב עולם בדיוני מרהיב, אך חלק גדול מהם נופל על בעיות מבניות ורעיוניות בשלב הכתיבה. קשלס ופפושדו ללא ספק יודעים לכתוב ויש להם רעיונות מעולים, אך עם זאת מורגש בסרט רישול מסוים בעיצוב העלילה, שמגיע לשיא במערכה האחרונה. בעוד שהסוף של הסרט חייב היה להיות מהלך עלילתי מהמם, שיסגור את כל הקצוות באופן הכי בלתי צפוי, היוצרים מסתבכים עם מהלך מקרטע ומעורפל, שחלק גדול מהצופים יפענח הרבה לפני הזמן. שוב, אין ספק שלא היה מזיק ליוצרי הסרט להיעזר בעוד כותבים בשלב התסריט כדי להגיע לתוצאה שלמה יותר, וחבל שזה לא קרה. התסריט הוא, כידוע, השלב הזול ביותר בעשייה הקולנועית, ואין סיבה לצאת לצילומים לפני שממצים אותו באמת.

      לסיום, אם כבר הזכרנו את פרסי אופיר, ברור שמידת ההצלחה של "מי מפחד מהזאב הרע" בקרב אנשי האקדמיה הישראלית לקולנוע היא חשובה מאין כמותה עבור הלגיטימציה העתידית של סרטי ז'אנר מתוחכמים ונועזים מהסוג שלו, שכמעט ולא נעשו עד היום בישראל, בטח שלא במיינסטרים. לפחות בכל הנוגע למועמדויות שהסרט קיבל, אפשר להגיד באופן זהיר שמדובר כאן בניצחון. אמנם חברי האקדמיה לא בחרו בו לחמישיית הגמר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר – וחבל שכך – אך הוא עדיין זכה ל-11 מועמדויות, עם נציגות ברוב הקטגוריות המרכזיות. עכשיו רק צריך לחכות ולראות עם כמה פרסים הסרט ילך הביתה, כי אין ספק שמגיע לו, ובגדול.

      מה חשבתם על הסרט? דברו על זה בפייסבוק