בלוג "האח הגדול": בית משפט לתביעות קטנוניות

רגע לפני הגמר, הדיירים המפוהקים מתעוררים לפתע לחיים. מישהו בשם רונאל פישר בא פתאום לצעוק עליהם, וכל מה שנותר להם זה ללפות בהלם את פוך המעוינים שלהם ולהישחט. הפקת "האח הגדול" החליטה לשחזר את הרפתקאותיה בבתי המשפט, ולהרים ספיישל דייוויד אי.קלי בתכנית, עם טוקבקיסטים על תקן התביעה. אני עדיין לא יודעת מה להרגיש כלפי הפרק הזה, שמצד אחד מנער קצת את שאריות העונה הרקובות שעוד נותרו לנו עד הגמר ב(תודה לאל!)שבוע הבא, ומצד שני – באמת? שעה ושלושת-רבעי של פלפולים אקדמיים בעניין אם היא כן אמרה ככה או לא אמרה ככה ואם היא כן אמרה ככה אז איזו שעה זה קרה והאם הנחליאלי ברקע עמד על העץ או המעקה פרטי נמקי והסבירי? מישהו מתוך קהל היעד שלכם (8-14) בכלל נשאר לעקוב עד הסוף אחרי הפרשנויות המסועפות לאופן שבו איתי מחזיק לטהוניה את היד? אנחנו נורא שמחים שהלכתם על פרק אינטנסיבי, אבל גם באינטנס צריך לקצץ לפעמים. חם לנו פה. אז שמישהו יעצור את רונאל לפני שהוא מגיע לניתוח זווית האגודל באחיזת היד של איתי והשפעתה על יחסי ישראל-אירופה לעתיד לבוא.

"האח הגדול": כל החדשות והביקורות

על הקייס הראשון הדיירים חוטפים סטירה ישר במוראל: שמחים ומצחקקים הם נכנסים לאולם בית המשפט (פרט ללאון שבמשך כל הפרק רק עושה "שששש!" לכולם), ואז בום: לבנה מואשמת בזילות היהדות. החיוכים נמחקים, שיט ג'אסט גוט ריל. למה היא מתפללת מול המצלמות? למה היא לא מחפשת מקום בלי מצלמות? מתי את עשית משהו בשביל אבינו שבשמיים, כמו בני גולדשטיין פה שפיתח עבור אבינו את הגירבוצון וקורא כל שבת את העלון "השבת לפסיכופת"? ואז שלב ההוכחה המזעזעת: קומי בבקשה – אהא! את לא לובשת שמלה! המושבעים משתנקים בהפתעה, אישה שמנה עם מניפה מתעלפת, ג'נטלמן עם מטרייה צועק "זו שערורייה, בהן צדקי". רונאל פישר ממתין ששערוריית השמלה תצטנן ומאשים את לבנה שהיא מנצלת את אביה המשותק. כן, דקה אחרי שבני גולדשטיין ירד מדוכן העדים ורץ בחזרה להצטלם במיטה של ראובן גוגמן עם משושים צבעוניים על הראש ושלט "בני גולדשטיין עושה שמח ביום ההולדת שלכם – התקשרו עכשיו למספר הממוצמץ בתחתית המסך" כשרוני מיילי עומד לידו עם עוד שלט "אהבתם את השלט של בני גולדשטיין? התקשרו עכשיו לרוני מיילי שלטים". אבל זה שבחורה מתגעגעת לאבא החולה שלה, זה מה שמפריע לצופה יפית מעכו. אחלה.

לא הכי מעניין. הדבר היחיד שלמדנו מהקייס הזה הוא שהעדה, דוקטור שלי ורוד, רזתה.

תמיד אפשר לסמוך על טהוניה, שכשתתחיל להגיד לה "הבעיה שלך היא ש-"' אתה תהיה כתוש לפירה עוד לפני שתזכה להמשיך את המשפט. אפילו רונאל פישר רועד קצת ומתחיל את החקירה שלו באלפי התנצלויות שהוא לא מתכוון לפגוע ואלה שאלות שנועד לברר את האמת ואת לגמרי סבבה פשוט מכריחים אותי.

הדרמה מתחילה הרבה לפני המשפט עצמו, כשאיתי – הסנגור של טהוניה במשפט, ירחם האל על נשמתו – שואל לתומו אם היא מסכימה שהוא ישאל אותה על הילדות שלה. מה! על הילדות שלי! איך אתה מעז! חוצפן! אני אף פעם לא מדברת על הילדות שלי! אתה מפוטר! רוטט ומבוהל, מחליט איתי על שאלות אחרות בשבילה וכותב אותן על דף. טעות חמורה. מה! זה הדף שלי! חוצפן! איך אתה מעז לקשקש על הדף שלי הקסום שלי שמלווה אותי מאז שהייתי ילדה! שזה מזכיר את הילדות שלי שהייתה נורא קשה! איתי המעולף מאימה צונח על הרצפה ומת. מה! איך אתה מעז למות על הרצפה! הרגע שטפתי פה! חוצפן!

אל המשפט מגיעים טהוניה ואיתי סחוטים ומרוטים, לאחר שהיא פיטרה אותו עשרים פעם ואילו הוא ביקש מהאח הגדול לפטור אותו ממנה, פשוט "כי היא מגעילה". רונאל פישר דווקא מוקסם ממנה. במשפט מתברר שבעצם טהוניה מפוצלת לשתי דמויות – טהוניה ומיכל, טהוניה היא האלימה והאגרסיבית בעוד שמיכל היא האגרסיבית והאלימה, ושתי הדמויות חיות בקונפליט עמוק ומורכב ומרתק ומהמם ורומנטי וחושני, כך לתחושתו של רונאל, שמדמיין את "טהוניה" ו"מיכל" מתקוטטות זו עם זו לבושות בייבי דול וצועקות "חוצפנית". "אני לא מבין איך לא התאהבת בה", הוא מאשים את איתי ההמום על דוכן הנאשמים. אבל זה כבר הקייס האחרון, והקשה מכולם.

רונאל פישר יכל להטיח בלבנה את אביה החולה עד מחר, ועדיין איתי היה הנתבע האומלל מכולם. מישהו שם למעלה – אולי אלוהים, אולי העורך של המוזיקה שאחראי לכל מה שלא מתפקד בתכנית – החליט להפוך אותו לאיוב החדש. איתי מואשם לא רק בצביעות וניצול וזיוף הקשר עם טהוניה ("שוב הוא?!" צרח איתי למראה הווי.טי.אר הנצחי של אבא של יניב, הארכי-נבל של העונה), אלא גם בחוסר גבריות. פשוט ככה. הנך נתבע על זה שאתה אפס. מתנהג כמו סמרטוט מול טהוניה, טפו עליך, עומד ומלטף את התמונה שלה כמו אידיוט. אם לא אהבת אותה - אתה מניפולטור. אם כן אהבת אותה - אתה פתטי. מה אתה בוחר. "רגע, מה, אבל", מנסה איתי להתגונן בבהלה, אך רונאל אינו מתרשם. "היית נוראי, שקרן פתולוגי, אכזבה אינטלקטואלית", הוא מודיע לו בעליצות ומדלג לדרכו, משאיר את איתי ההמום להתבוסס בחרפתו. כעבור כמה זמן מצליח איתי להקים עצמו מאשפתות, לאמץ את שארית כוחותיו ולצאת מהחדר אט אט, בחזרה אל הדיירים. "נו, איתי", צורחת לעברו טהוניה, "אז אתה מאוהב בי או לא מאוהב בי??? חה חה חה!" רונאל, מה עשית.

בפרק הבא: אסי עזר חוגג על חיקוי ה"צדק!!!" של לאון.

ציטוטים

"איך אני אוהבת צדק!" (טהוניה ותחביביה)

"אני לא עד עוין, אני עד אמיתי!" (בני גולדשטיין ברגע פינוקיו מרגש)

"גם אותו צריך לתבוע" (אסי עזר על גידי גוב בתפקיד המורה המתיש של הפרסומת לבזק. אמן ואמן)

"גנון, גנון, גנון! זה מה שנכנסתי אליו!" (טהוניה, אחרי שצרחה על איתי שהוא קשקש לה בטעות על הדף)

"הוא מעצבן אותי".
"אבל אני אוהב אותך". (טהוניה ואיתי עדיין לא מתואמים)

"יש מצב שמהבלבול ליטפת את התמונה?" (הפרקליטה לבנה מנסה כמה כיווני הגנה שונים בסוגיית ליטוף בתמונה. אלוהים אדירים)

"די, חאליק, טהוניה".
"זה לא חאליק".
"זה חאליק".
"זה לא חאליק".
"זה חאליק".
"זה לא חאליק".
"זה חאליק".
"מה חאליק, מה פה חאליק".
"זה חאליק". (טהוניה ולאון בדיון סוער: חאליק או לא? בפרק הבא נביא לכאן את נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק לפסוק בסוגייה)