אין מי שאין לו את זיכרון הילדות הזה או דומה לו: ביקור בבית של קרובי משפחה או חברים הופך להיות טיול מאורגן שמטרתו העברת מסרים אחר כך, בבית. זה מתחיל בעדינות ומסלים ככל שתסמונת שטוקהולם מתבססת. "אנחנו אוהבים לשמור על הכל נקי ומסודר!" ממתיקה בעלת הבית כאילו בסוד, רק כאילו, שהרי יש לחזור על המידע הקריטי מאוחר יותר באוזני אמא. "מאוד מאוד חשוב לנו שהאוכל יהיה גם בריא וגם טעים, נכון ילדים?" בטח שכן, מי יעז להתנגד? וכן הלאה וכן הלאה, מתנגן הטון המסוים הזה, שקשה אולי לשים עליו אצבע אבל קל לתת בו סימנים. זהו טון ההסברה, טון היח"צ, הטון מצופה הסוכר שבא להחליק את המידע מבלי שנשים לב היישר אל המוח הספוגי שלנו.
"יום בחיי ראש הממשלה", כך נקרא הסרט ה"תיעודי" שהשתלב כחלק מיום השידורים המיוחד (והחשוב והעירני כשלעצמו) של רשת לקראת שנת הלימודים שבפתח. היום הזה כלל חמישה בני נוער צעירים שהתלוו לבנימין נתניהו ליום טיפוסי פחות או יותר שלו, וזכו להצצה ולזמן איכות עם ראש הממשלה המכהן. חוץ מאלו היו גם מצלמות, תסריט, ו-וויס-אובר מתוק של אחת הילדות שכביכול סיכמה את היום בקריינות משל עצמה. משהו כמו "יומני החופש הגדול", רק מתוסרט בכבדות רבה הרבה יותר.
חבר הכנסת הטרי יאיר לפיד הוא אולי הדבר הטוב ביותר מבחינה תדמיתית שאירע לראש הממשלה; אבל בכל זאת להסיט את מטח הביקורת באמצעות "'סתכלו, פרפר!" יכול לעבוד רק עד גבול מסוים. ולבנימין נתניהו יש בכל זאת גלונים של גלידת פיסטוק ומיטה מוטסת בחצי מיליון שקלים לכפר עליהם. אל דאגה! סרטון התדמית החגיגי והחינוכי שהתנדבו להפיק לו ברשת כבר יסדר הכל. מיד אחרי שנציגי כל-ישראל הצעירים והפוטוגניים מגיעים אל משכנו של ראש הממשלה הם מציינים ל-ג-מ-ר-י בעצמם עד כמה זעיר המטבח. עיצוב פנים, אגב, נמצא בראש התחביבים של ילדים בני 13, לצד קומיקס וקנדי קראש. לא רק המטבח הפעוט תופס את תשומת לבם של הילדים, הפינה החמה לאדריכלות ממשיכה גם בדרכם אל הכנסת.
"המשרד שלו היה מאוד מפואר וגם מאוד צנוע באותו הזמן" מצייצת אחת הילדות בסיור, וכדי שהנקודה לא תתמסמס כך סתם, מוסיף ומחרה בעצמו ביבי "לא גדול, נכון? לא גדול. צנוע, לא צריך יותר מזה". ובכן, אם יש צורך לציין זאת כמה וכמה פעמים בסרט קצר על יום בחיי ראש הממשלה, כנראה שבשביל לייצר את השינוי התודעתי הרצוי כדאי לעשות יותר מזה. רק חסר היה שבסוף מישהו ישאל בחביבות את הילדים "ומה תספרו בבית כשאמא תשאל אתכם?".
המשתתפים ברי המזל בסיור לא נבחרו כך סתם בהגרלה כמובן. כל אחד מהם הגיע כדי למלא רובריקה שקולה ומתוסרטת היטב. צינית? אתם אמרתם. חגית אסיה היא פעילה למען איכות הסביבה ממשפחה חד הורית. היא גם נערה אתיופית, ולא היה צריך לציין זאת אילולא היה צריך לציין זאת ב"יום בחיי ראש הממשלה". איתם גורפיל הוא נער נמרץ ורהוט, "חולם להיות ראש הממשלה" וגם נצר למשפחה מהמפלגה הרביזיוניסטית. ולא היה צריך לציין זאת אילולא היה צריך לציין זאת. עוד התארחו בביתו של ראש הממשלה ישי עוליאל אלוף העולם בטניס, נער מבית קשה יום והיחיד שציין שאביו מובטל ואמו עובדת כמנקה. ולא היה צריך לציין זאת... אתם כבר מבינים לאן זה הולך. השתתפו גם הדס קוזושנר הצעירה הפעילה ב"כנפיים של קרמבו", ויונתן שיפנבאור, בנו של דני שיפנבאור שנהרג בהתרסקות מסוק בפעולה צבאית.
כאשר הנערים התלוננו-התלוצצו שמכולם ראש הממשלה הכי אוהב את יונתן, הילד ציין בהשלמה שהשיחה איתו "במסוק, זה היה בגלל אבא שלי". לכל ילד יש תפקיד, וכולם מתגייסים כדי להחזיק זרקור מחמיא לכבוד ראש הממשלה. מאוחר יותר, נתגלעה שיחה טבעית בין ראש הממשלה, שהוא גם אדם פרטי ואח שכול; ובין יונתן, הילד ששכל את אביו לפני שנים לא רבות. היו שם כמה רגעים שביצבץ מתוכם אדם שאנו לא רגילים לראות. בנימין, או ביבי, האח של יוני. זה שלא עושה שימוש מושכל במשפחה שלו, ובשרה שלו המשתדלת הרבה-מדי, ובהצטנעויות המזויפות שלו. פשוט אדם; אדם שלבו יוצא אל ילד שעדיין רואים לו את הכאב קורע את העיניים.
אם "יום בחיי ראש הממשלה" היה יכול להיות מורכב מרגעים כאלו, ולא מכל התסריט המסורבל, המסרים התועמלניים, הקריינות הדביקה והעריכה המוזיקלית המצמררת אולי היה פה באמת סרט תיעודי. ועוד אחד כזה שמצליח בלי להשתדל כל כך. אבל מה שאנחנו קיבלנו היה את תעמולת הפוסט בחירות הצינית ביותר שאפשר היה להשחיל מבלי לחטוף מהרשות השנייה. לא שום דבר אחר. ורק אל תשכחו לספר בבית, כן?
מה אתם חשבתם על "יום בחיי ראש הממשלה"? ספרו לנו בפייסבוק