ההופעה של רג'ינה ספקטור אתמול (שבת) בקיסריה, שהייתה מלאה עד אפס מקום בקהל אוהד ששר את כל המילים, בכל זאת הרגישה לעיתים מעושה, ואף כמעט ממלכתית. חסרה הייתה בה הממזריות שכל כך מאפיינת את שיריה הקטנים והלעיתים עקומים בכוונה תחילה.
ספקטור החלה את הקריירה שלה במועדוני ג'ז קטנים ומאז עברה כברת דרך ארוכה. בתחילת דרכה היא נחשבה חלק מתנועת האנטי-פולק הניו-יורקית, שהתיכה אווירת פאנק עם אסתטיקה אקוסטית של פולק אמריקאי. והיא, לתוך הסצינה הזו שמאז הספיקה לגווע, השכילה להוסיף נגינה קלאסית ופסנתר ואהבה גדולה לפופ קליט ולא מתחנף.
שש שנים אחרי ביקורה הקודם בארץ, אז מילאה פעמיים את הבארבי וגרמה לשתי התעלפויות בקהל, ספקטור חזרה במעמד אחר, של כוכבת עם שישה אלבומים באמתחתה, כשהיא חתומה על שיר הנושא של הסדרה המדוברת של השנה, "כתום הוא השחור החדש", וכשברזומה שלה מצוינת הופעה מול לא פחות מנשיא ארצות הברית. על אף שרוב שיריה המוצלחים יותר כלולים בשלושת אלבומיה הראשונים, ספקטור היא עדיין יוצרת נפלאה ופרפורמרית מצוינת. עם זאת, התרגשות עמוקה לא מצאה לה מקום באמפי העתיק.
ראשון עלה ג'ק דישל, בעלה של ספקטור ולשעבר חבר להקת המולדי פיצ'ס. הופעת החימום שלו לא הייתה מעניינת במיוחד. תחת השם Only Son הוא שר וניגן בגיטרה חשמלית, כשהוא מלווה בלהקתה שכוללת מתופף, קלידן וצ'לן.
בין ההופעות חלפה לה כחצי שעה, זמן ארוך מדי בשביל לשבת בכיסאות ולהמתין. לקול תשואות הקהל ספקטור פצחה בקטע האקפלה "Ain't No Cover", שהסתיים במעין צליל גרעפסי שלה לתוך המיקרופון שעליו תופפה באצבעותיה. נדמה היה שהליידי עומדת ללכת עד הסוף עם הפרחחיות הנהדרת שלה, חרף המעמד המכובד של הופעה בקיסריה. אבל לא. "אני לא מאמינה, זה המקום הכי עתיק שאי פעם הופעתי בו", התרגשה, אך בתמורה לא ממש הצליחה לרגש עם ביצוע השיר השני, "The Calculation". "סלחו לי, אני קצת בשוק ממה שקורה פה", הוסיפה, "אני פאקינג ברת-מזל!"
הלהיט הראשון שביצעה, "On the Radio", היה מצוין למרות שבאמצעו נאלצה להודות ששכחה את המילים. הקהל לא שכח ועזר לה בשירה חזקה שריגשה אפילו עוד יותר. "תודה שעזרתם לי, אני חושבת על יותר מדי דברים תוך כדי", הודתה והתנצלה. הביצועים הבאים של "Ode To Divorce" ו"All The Rowboats" היו טובים (באחרון הוסיפה ביט בוקס מרשים שביצעה עם הפה), אך הם לא מילאו את חלל האמפי.
בדומה לשירים רבים אחרים שלה, הכוח של שני השירים האלה טמון בכך שהם קטנים, אינטימיים ובעלי חוצפה חיננית. אך הכוח הזה לא הורגש דיו בקיסריה. אפילו שהפעם הזאת, להבדיל מביקורה הקודם בישראל, הגיעה מגובה בלהקה. עם זאת, השיר "Blue Lips" זכה לביצוע מלא פאסון והיה יוצא מן הכלל בכך שלא סבל מגודל האמפי, אלא ניצל אותו לטובה. כאן יש לציין לטובה את הצ'לן הישראלי יועד ניר, שעזר לעבות חלק משיריה של ספקטור.
ואז, ללא התרעה מוקדמת, הממלכתיות של ההופעה תפחה עם ביצוע אקפלה לשירה של חנה סנש "הליכה לקיסריה" ("אלי אלי שלא יגמר לעולם"). אך ספקטור, עם מבטא רוסי שהורגש יתר על המידה כששרה בעברית, שוב הצליחה לצאת מזה בזכות חביבותה והתקשורת הנהדרת שלה עם הקהל. אהוד ברק, שנכח אף הוא, בטח התמוגג. מקווה שהטה אוזן קשבת יותר דווקא לביצוע המעולה ל"Ballad of a Politician" המחאתי. "Eet" גם זכה לביצוע מוצלח, ושיר נוסף שבלט בכוחו היה "The Prayer of François Villon (Molitva)", שאותו ביצעה ספקטור ברוסית שוטפת.
את הקטעים הטובים ביותר, כמובן, שמרה ספקטור להדרן שבו ביצעה את "Us", ו"Fidelity". למרות ש"Hotel Song" הרגיש כמו נפילת מתח אחרי הצמד המנצח, בדיעבד הוא הכשיר את הקרקע לסיום ההופעה עם "Samson" שובר הלב שאותו ביצעה לבדה, מלווה רק בפסנתר ו-3,500 איש.
מה חשבתם על ההופעה? ספרו לנו בפייסבוק