מחאת כף אחת: רוצים להבין מה קרה למחאה? קראו את ספרו החדש של ניר ברעם

    גם כאשר נדמה שניר ברעם יכול היה לקצץ בעמודים בספרו החדש ושהוא מאריך כדי להתפאר בהעמקה - עדיין "צל עולם" הוא ספר מעניין על כלכלה ומחאה שחשוב ומעניין לקרוא

    • ניר ברעם
    • צל עולם
    דוד רוזנטל

    ב-1986 עזב מתמחה צעיר ולא מוצלח את חברת ההשקעות "סולומון בראדרס" והחליט לתעד את ההתרחשויות בשוק ההון בניו יורק. לאיש השאפתן הזה קראו מייקל לואיס, שספרו "פוקר שקרנים" שינה סדרי עולם בוול סטריט ופתח דלת רחבה להפיכתו לאחד מסופרי התעודה החשובים ביותר באמריקה. לואיס זכה למעמד הזה (שעלה למדרגה גבוהה אף יותר ב-2003 עם "מאניבול") במיוחד משום שהנגיש את העולם המסתורי ואפוף המספרים הזה לכל בית באמריקה. זו לא העובדה שהוא ניסה להסביר מושגים לא ברורים כמו אופציות, ארביטראז' או אגרות חוב, כמו הנחלת התובנה הפשוטה שמאחורי המספרים והכלכלה העולמית עומד הגורם האנושי - זה שמפליץ בקול רם, מטריד מינית בלי הפסקה ופולט את המילה "פאק" בצרורות.

    ישראל הפכה בשנים האחרונות למדינה של מחאות, אבל איש לא באמת מבין, ובדרך כלל גם לא מנסה להבין, מה עומד מאחורי דמויות כמו טייקונים ידועים לשמצה, עסקאות מכירה של חברות גדולות או תהליכים רעים כמו תספורת ופגיעה בקופות גמל. אף אחד לא נכנס לפרטים כי פרטים לא מעניינים, לכאורה. את הקרבה הכי גדולה לשוק ההון עד היום הרגשנו ב"מחכים למשיח" של שלום חנוך, חמש דקות של סטורי-טלינג מהפנט על משבר הבנקים בתחילת שנות ה-80. מעבר לכך, מי שאינו שחקן בעולם הזה מעדיף להתמקד בעליית מחירי הקוטג'. אבל את ניר ברעם הפרטים כן מעניינים, הוא כן רוצה שנדע איך העסק עובד ואיפה ניצת הגפרור הראשון שמדליק את להבות המחאה. מהסיבה הזו הוא כתב את "צל עולם".

    ספרו החמישי של ברעם הוא אפוס שמתרחש בשלושה מוקדים עיקריים: ישראל של שנות ה-80 וה-90, וושינגטון ולונדון של 2013. גבריאל מנצור, צעיר ירושלמי, התחבב באייטיז על איש עסקים יהודי עשיר והפך לעושה דברו. בינתיים, בהווה מנסה חברת הייעוץ האמריקאית MSV להתגבר על משבר גדול שמאיים על עתידה, בעוד בבריטניה, גם כן בהווה, מקימה קבוצת צעירים מוכי גורל תנועת מחאה שמקבלת תנופה עולמית באמצעות הרשתות החברתיות ומאיימת על שלום הכלכלה הגלובלית. בין כל הנקודות הללו נשזרים חוטים רבים, שיוצרים ביחד אריג סבוך קשה לפרימה.

    טוב לדעת (מקודם)

    הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

    בשיתוף שחל
    לכתבה המלאה
    תראו כמה למדתי לפני שכתבתי! כריכת הספר "צל עולם" (צילום: יח"צ)

    ברעם אוהב ליצור תקדימים. ברומן הקודם שלו "אנשים טובים" הוא חדר למחוז שאליו סופרים ישראלים לא העזו להגיע קודם - נפשו של הגרמני ה"סתמי" במלחמת העולם השנייה. הפעם, הוא מנסה לעשות את מה שלואיס עשה לאמריקאים. קל לרכוב על גל דור הביניים הנעשק ולהוציא מסמך, עוד מסמך, שמטיף לבעלי ההון, מגדיר שחור מול לבן ובעיקר מספר איך אנחנו צודקים והם טועים. באמצעות תחקיר מעמיק ויסודי שמשלב בין העולם הישן לסמלי פופ עכשוויים, ברעם, שידוע בעמדות שמאלניות, מציג תמונה שמייצרת אמפתיה לכל הצדדים.

    מי תומך ומי נגד המחאה? אפילו לזה אין תשובה ברורה. גבריאל מנצור מסביר זאת היטב: "הרי היום כל אחד יכול להכריז שהוא משהו ואחר כך דבר אחר, בלי קשר להון שלו, למעמד שלו, למקצוע שלו. אף אחד כבר לא מצפה שיהיה קשר בין המעמד שלך ובין השקפת עולמך, כמו שאין יותר קשר בין דיבורים למעשים... אני רואה הרבה אנשים שבבוקר עובדים בקרנות הון סיכון, משרתים תאגידים, עובדים בעיתונים וערוצי טלוויזיה שבידי אוליגרכים או במשרדי ממשלה, ובערב הם חוזרים הביתה ובפוסטים בפייסבוק נאבקים בחירוף נפש בקפיטליזם, בתקשורת המושחתת, בזבל שהטלוויזיה משדרת".

    זו הנקודה המרכזית שאותה ברעם מבקש להדגיש ב"צל עולם": בעולם שבו הקשרים כל כך סבוכים ובמיוחד במדע כמו כלכלה, שמתבסס כולו על תורת הכאוס, שבו משק כנפי פרפר בערי ספר נידחות יוצר משברים איומים במחוזות גדולים, קשה למצוא את הצודק. יש להעריך את המחבר על כך שלמרות האידיאולוגיה שהוא מביא מבית הוא יודע להביע ביקורת מאוזנת. הגיבורים שלו קרים ומנוכרים, אבל מצליחים לעורר רגש של הזדהות, במיוחד גבריאל שפילס את דרכו למעלה בסיוע לא מבוטל של מזל ואליסטר אדמונד, קמפיינר גס רוח ודורסני שנאבק בכל כוחותיו בגורמים המנסים להפריע לו לסמן וי על מטרותיו.

    שרטוט מורכב למציאות מורכבת. דפני ליף במחאה החברתית. (צילום: דרור עינב)

    לרומן הזה יש בעיה מרכזית אחת. ברעם מרגיש שהוא חייב להבליט את הפרפקציוניזם והחריצות שלו, ולכן הוא שופך הכול פנימה. זהו תסמין שמגיע גם מספריו הקודמים, ובמיוחד מ"אנשים טובים" שסבל מאותו תסמין – אורך מופרך שמעיד לעתים על יומרנות יתר. אין סיבה ש"צל עולם" יתפרש על 482 עמודים. זהו ספר שבקלות ניתן היה לקצץ בשומניו, והשומנים הללו הם בעיקר דיאלוגים ארוכים שמאבדים לעתים את הכיוון. ברעם אומר לקורא "תראה כמה למדתי לפני שכתבתי", מה שלעתים קרובות מייצר תחושה של האבסה בכפייה. הרצון לפרוש תמונה ברזולוציה הכי רחבה הוא שפוגע ברומן ומבדיל בין יצירה טובה לקלאסיקה בהתהוות.

    למרות זאת, השורה התחתונה היא ש"צל עולם" הוא ספר מעניין, סוחף לפרקים לא מבוטלים ובמיוחד חשוב בשל היותו תקדימי בספרות הישראלית. זהו לא מבוא לכלכלה, אלא שרטוט מורכב של מפה למציאות שאותה לא ניתן להסביר בפשטות. ב"פוקר שקרנים" הסביר אחד האנליסטים ללואיס מדוע מיד לאחר אסון צ'רנוביל עשה הרבה כסף בזכות השקעה בתפוחי אדמה. גם ברעם קושר בין תהליכים למשמעויות שממבט ראשון נראות מופרכות וזורע כמה פאנצ'ים מצוינים ומפתיעים. אף על פי שבניגוד ללואיס הסיפור שטווה בדיוני לחלוטין, העובדה שברעם מצליח להפריד מהתהליכים הללו את הגורם האנושי ויוצק הסברים משכנעים, הופכת את "צל עולם" לספר שצריך לקרוא.

    צל עולם / ניר ברעם, הוצאת עם עובד, 482 עמוד

    מחכים לקרוא את "צל עולם"? ספרו לנו בפייסבוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully