חייב להודות, צירוף המילים "ארוטי" ו"גרוזיני" מעולם לא נשמע לי טבעי. עד שראיתי את "27 הנשיקות של סיבילה". לא הייתי בוחר את התיאור "ארוטי" לסרט הזה. גם ההצהרה "סוריאליסטי ופיוטי" מכבידה עליו. מדובר באגדת קיץ פשוטה ונעימה, מסוג הסרטים שהם כמו רוח קלילה בעורף (רק שלא ייתפס). מוכן אני בלב שלם למכור את כל רצועת הארוטיקה החדשה וה"נועזת" של ערוץ הסרטים בשביל עוד כמה פנינים כאלה.
"27 הנשיקות של סיבילה" פורש בפנינו נופים ירוקים ציוריים, מצבים אבסורדיים וקומיים (כשלבן העיירה נתקע אום סביב פינו מנסים חבריו לעזור בעזרת מלחץ כבד מבית החרושת) וציטוטים של קוסטריצה ואפילו גרינוואי. נינו קוצ'ינידזה, גרוזינית צעירה ויפהפיה אשר סביבה מתחולל כל הסרט, משחקת כמיטב הלוליטות. דווקא הנסיונות המוגזמים לייצר פיוטיות דוגמת סירת ענק, המגיעה למרכז העיירה ועל סיפונה רב חובל מיואש, פוגמים באחדות ובריכוז האגדה סביב התמה המרכזית אהבת נעורים.
ננה ג'ורג'אדזה, הבמאית של כל העייסק הזה, היתה מהאורחים היחידים שהגיעו בסופו של דבר לפסטיבל הסרטים בחיפה. אז אינני אומר ניסע כולנו לגרוזיה (למרות שלאחר צפייה בסרט, המחשבה החלה רוקמת עור וגידים), אבל למחפשים אחר מקלט קסום מבית ג'אלה שווה לצפות בסרט. מי שדווקא מעדיף את האפשרות הראשונה, שמעתי שלאחרונה הוצבו מצלמות שמשדרות 24 שעות מהמקום. בלו בנעימים.
זקפה גרוזינית
30.10.2000 / 18:20