שרמנטי אלגנטי

באוסף שבו מבצעים מבחר מאמני מוטאון שירים של ברט בכרך, לא יכולים להיות שירים לא יפים. לא רק בגלל שזהו שילוב קלאסי בין מלחין ענק למבצעים גדולים, אלא גם בגלל שבשירים שב-“Motown Salutes Bacharach” יש מרכיב ראשוני שהמוזיקה הפופולרית בעשרים ומשהו השנים האחרונות לא תוכל לשחזר בחיים. האזינו ל-“I say A Little Prayer” בביצוע של ארתה פרנקלין או ל-“Close to You” של הקרפנטרז, מהשירים הכי נוגעים של בכרך, ותבינו שהמנעד הרגשי הכל כך בסיסי שהיה קיים במוזיקה הפופולרית החל מסוף שנות החמישים אבד כמעט לנצח בסבך של ציטוטים בלתי פוסקים וראפ-מטאל. ואל תקראו לי אולד-פאשן, בבקשה.

בכרך, שאת רוב הלהיטים הגדולים שלו כתב עם הל דייויד, ייצג באופן האולטימטיבי בשיריו את המשולש אהבה-כאב-געגועים (שבדרך כלל מסתכמים בכאב ביצים), והוא המודל שלי לאחלה גבר של המאה העשרים – יהודי, רומנטיקן שרמנטי, רגשן נאיבי, בכיין וזיין. אז לפני שבאים לדבר על היוצר ה"רגיש" בפופ, תנו כבוד לבכרך על היותו האבטיפוס של הבעת הרגש האנושי בשירים של שלוש-ארבע דקות; ובכלל, על כך שהוא חדשן ומשפיען מהבולטים בתחום (להסברים נא לפנות לדייב פרידמן).

“Motown Salutes Bacharach” הוא חגיגה כפולה ומכופלת – יש בו את כל השירים הכי מצוינים של בכרך בגירסאות כיסוי של מיטב מאמני מוטאון משנות השישים והשבעים. האוסף הזה הוא הוכחה שבכרך נשמע הכי טוב כשאמנים שחורים שרים את שיריו (למרות שנועדו במקור לאמנים בריטים). לא פלא שדיון וורוויק היא המבצעת שהיתה הכי מזוהה עימו – “Walk on By” שלה (כאן בביצוע של סמוקי רובינסון והמירקלס) הוא אחת העדויות הראשונות לכך שהמלודיות המתוקות של בכרך התלבשו הכי נעים על הסול של הסיקסטיז. וזה באמת כך: דיאנה רוס עושה מטעמים מהשיר של הקרפנטרז, ה-Four Tops עם "טיפות גשם נופלות על ראשי", סטיבי וונדר בסולו מפוחית ב"אלפי", סמוקי רובינסון (בקאוור נוסף לשיר שבכרך כתב לדאסטי ספרינגפילד), אדי קנדריקס, גלדיס נייט ומרתה ריבס.

בגירסאות הכיסוי הללו היה רווח סיבובי – חברת מוטאון, אז בתחילת דרכה, נהנתה ממעמדו של בכרך כמלחין קאנוני וניצלה את שיריו הלבנים כדי להתבסס בקרב הקהל הרחב, ובכרך נהנה מכמה מהאינטרפרטציות המוצלחות ביותר לשיריו. בהפרייה ההדדית הזאת – שבה העיבודים התיזמורתיים וההרמוניות הרגשניות המפורסמות של בכרך קיבלו תיסוף משמעותי של נשמה – נוצרו שירים חד פעמיים לחלוטין. אלביס קוסטלו ניסה לשחזר בדיוק את הקסם הזה ב-“Painted From Memory”, התקליט שהוא עשה עם בכרך ב- 98'. זה היה תקליט יפה, אבל אני דווקא יותר סקרן לדעת מה היה יוצא משיתוף פעולה של בכרך עם דיאנג'לו.


* "Motown Salutes Bacharach", הליקון