חורף נעים בהחלט

שותק לנהג מונית שמפרק עלי את משנתו. אני בורח לאלבום החדש של פי.ג'יי הארווי. יש ימים שאתה צריך טיפה של אופטימיות, אבל הביטלס ולולה לא כל כך מתאימים. בבוקר כזה ביפו העתיקה הארווי נותנת סיכוי אפור שקל יותר להתחבר איתו. השישי של פולי ג'ין,Stories From the City, Stories From the Sea , נכתב בתקופת חצי שנה של שהייה בניו יורק, מקום שנותן השראה נוגה למוזיקאים, קולנוענים ואופי בייגלה.

אפשר לומר שהיא חוזרת במידה למקורות הגיטרות שלה, גם אם אלה פחות מסוקסות. החומר נוגע במקומות המוכרים - יחסים, סקס, זרות. האלבום, שכולו חזק ומעודן, מתחיל מהר מאוד עם "Big Exit". למעשה, כל שלושת השירים הראשונים עוצמתיים ומתפקדים כפתיחה חלומית הולמת. אני לא יודע מי קצת התעייף אחר כך, אני או פי.ג'יי. הרגיעה מגיעה, הארווי שרה על אהבה, ובדרך שלא עשתה זאת מעולם. אני בוטח בשירי הרוק שלה, כנראה שגם בגלל שהיא אשה. תום יורק מרדיוהד מגיע בשלב מסוים, עושה קולות רקע בשני שירים ומככב בשלישי. מאז הצמד אנקרי- ד'אור לא נראה חיבור כזה. בטח בגלל ששניהם מאנגליה.

תצעקי, תפלצטי, אני מבקש את פי.ג'יי, והיא מקיימת. לעתים נדמה שהיא נותנת דרור למיתריה, שיסחפו לכיוון שלהם. אבל הקול בשליטה. אלבום מצוין, לא מושלם, אחד הטובים שלה. חורף נעים, אני צריך קבלה, אני אומר לנהג.