בשנת 2010 זה היה "עץ החיים", ב-2011 "דרייב". ב-2012 "הורג אותם ברכות". ועכשיו, יש לנו זוכה גם ב-2013: הסרט שהכי הרבה אנשים ייצאו ממנו באמצע. הנוסחה לסרט שיגרום לנטישות המוניות היא פשוטה: לפתות את הקהל עם כוכבים ידועים למדי ועם מה שנשמע כמו עלילת אקשן, ואז לגלות לצופים, אחרי שכבר התרווחו בכסא האדום לצד הפופקורן, שבעצם הם הגיעו לסרט ארט-האוס מהורהר וסבלני. ולא שיש לנו משהו נגד סרטים אמנותיים ואיכותיים, אבל... לא זה מה שחשבנו שנראה. ולכן אנשים ייצאו מהסרט הזה באמצע בהמוניהם.
בטקסס של הסבנטיז חיים שניים, הוא והיא. שניהם מתפרנסים מפשעים קטנים. מעט לאחר שהיא מגלה לו שהיא מצפה לתינוק, הם נקלעים לקרב יריות. היא יורה בשוטר; הוא לוקח על עצמו את האשמה, ונלקח לכלא. היא יולדת, הילדה גדלה והוא אינו שם; הוא רק כותב מכתבים, ובהם הוא מבטיח שוב ושוב שהוא לא שכח, שהוא ימצא דרך לצאת ולחזור. ויום אחד הוא אכן בורח, ומפלס את דרכו לאורכה של טקסס כדי להתאחד עם האישה שאהב והילדה שלא פגש.
אם זו נשמעת כמו עלילה של סרט אקשן ובכן... לא ממש. טכנית, אפשר לומר שיש אקשן ב"נאהבים מחוץ לחוק" (שמחזיק, אגב, גם בתואר הסרט בעל השם העברי המשעמם ביותר של השנה), אבל הרבה יותר מיריות, יש בו אנשים שמסתכלים אל נקודה במרחק של כמטר וחצי מולם ומעלים זכרונות, לצלילי נחל זורם מעדנות של מיתרי גיטרה. את זה אתם צריכים לדעת מראש: זה לא סרט של עלילה, זה סרט של אווירה. אם תצפו למשהו אחר- תתאכזבו, תשתעממו, תצאו באמצע או תתחרטו על שלא עשיתם זאת.
והאווירה, איך? בתחילת הסרט מופלאה. הדקות הראשונות דוחסות את כל תחילת הסיפור למעין מונטאז', אבל הסיפור האלים מוצג באופן יפהפה ועדין: הצילומים, האנשים, המוזיקה, הכל עדין ויפה, כמו שיר געגועים מנומנם. בהמשך, קצב האירועים מנמיך כמה וכמה הילוכים, אבל האווירה נשארת זהה ואפילו אם התחברתם לקצב ולסבלנות של הסרט בתחילתו, השיר מתארך מדי והמלודיה הופכת למונוטונית. הסרט הושווה לעתים קרובות ליצירותיו של טרנס מאליק, ולא קשה להבין למה. בתחילת הסרט, ההשוואה הזאת היא מחמאה: הצדדים הטובים של סרטיו של מאליק היופי והפיוטיות נמצאים כאן. עד סופו, אותה השוואה כבר לא מחמיאה, כשגם האורך המוגזם, החשיבות העצמית והמונוטוניות שהוציאו למאליק שם רע מרימים את ראשם.
בתוך כל זה, רוני מארה מסתמנת כאחת השחקניות המרשימות ביותר של דורה. מ"נערה עם קעקוע דרקון", דרך "תופעות לוואי" ועד הסרט הזה, היא מביאה אינטנסיביות ולהט לכל תפקיד שהיא עושה. היא מהפנטת גם כשהסרט סביבה משמים. קייסי אפלק, על אף היותו השחקן היותר טוב במשפחתו, מחוויר לעומתה בתפקיד הרומיאו שלה. רוב האנשים מגיעים לקולנוע בחיפוש אחר סיפור ובידור; לא הרבה אנשים מגיעים לקולנוע היום בחיפוש אחרי שירה ואווירה. אם בכל זאת אתם במצב רוח לשקיעה טקסנית נוגה ורומנטית, זה הסרט בשבילכם אבל תזכרו שגם לשקיעה לעתים רחוקות יש הפתעות בעלילה.
האם תתנו צ'אנס ל"נאהבים מחוץ לחוק"? ספרו לנו בפייסבוק