פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרק ראשון: מתוך "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים" מאת דיוויד פוסטר וואלאס

      בסיפור קצרצר, ללא נקודות, דיוויד פוסטר וואלאס תופס דיוקן מלא של אדם, אחד מאותם גברים נתעבים. קבלו הצצה לתרגום הטרי לספרו של אחד מגדולי הסופרים האמריקניים

      המוות אינו הסוף

      המשורר האמריקני בן החמישים ושש, חתן פרס נובל, משורר
      שנודע בחוגים הספרותיים האמריקניים כ"משורר של משוררים"
      ולפעמים פשוט כ"המשורר", שכב בחוץ על הד?ק, חשוף חזה, עודף
      משקל מתון, בכיסא נוח נטוי חלקית, בשמש, קורא, חצי פרקדן,
      עודף משקל מתון אך לא חמור, זוכה פרס "נ?ש?ו?נ?ל ב?ו?ק" פעמיים,
      פרס "נשונל בוק קריטיקס ס?רק?ל", פרס "ל?מו?נ?ט", שני מענקים
      מה"נשונל א?נד?או?מ?נט פור דה א?רט?ס", "פ??ר?י ד?ה רו?ם", חבר ב"ל?אנ?ן
      פ?או?נד?ייש??ן", בעל "אות מ?קד?או?ו?ל" ומקבל מענק המ?חייה ע"ש
      מילדרד והרולד ס?טרו?ס מטעם ה"אמריקן אקדמי אנד אינסיטיו?ט אוף
      א?רט?ס אנד ל?ט?רס", נושא בתואר נשיא אמריטוס של ארגון היוצרים
      הבינלאומי PEN, משורר ששני דורות נפרדים של אמריקנים הכתירו
      אותו כקול של דורם, בן חמישים ושש עכשיו, שוכב לו בבגד ים
      XL לא רטוב של המותג ספידו בכיסא נוח מקנבס שניתן להטותו
      שלב?שלב, על ד?ק מרוצף ליד הבר?כה הביתית, משורר שהיה בין
      עשרת האמריקנים הראשונים שקיבלו "מענק גאונות" מקרן "ג'ון
      וקתרין ט. מק'ארתור" היוקרתית, אחד משלושת האמריקנים זוכי
      פרס נובל לספרות שעודם בחיים, 1.72 מ', 82 ק"ג, חום/חום, קו
      השיער נסוג בדרך פתלתלה עקב קבלה/דחייה בלתי עקבית של
      השתלת תוספות שיער בשיטות שונות, הוא ישב, או שכב — ואולי
      מוטב לדייק ולומר פשוט "התפרקד" — בבגד ים ספידו שחור ליד
      הברכה הפרטית דמוית הכליה,1 על ד?ק הברכה המרוצף, בכיסא
      נוח נישא שגבו מוטה עכשיו ארבע נקישות לזווית בת 35º ביחס
      לאריחי המוזאיקה של הד?ק, ב? 10:20 בבוקר ב? 15 במאי 1995,
      המשורר שבכל ההיסטוריה של הספרות היפה האמריקנית תופס
      את המקום הרביעי במספר ההיכללויות באנתולוגיות, ליד שמשייה
      אבל לא ממש בצל השמשייה, קורא במגזין ניוזוויק,2 ומשתמש
      בתפיחה הצנועה של בטנו כבתמיכה משופעת למגזין, וגם נועל
      כפכפים, יד אחת מאחורי ראשו והאחרת מושטת הצ?דה ונגררת על
      הפיליגרן בגוני חום?אפרפר ואוכ?ר?ה של אריחי הקרמיקה הספרדית
      היקרה, מפעם לפעם מרטיב אצבע כדי להפוך דף, מרכיב משקפי?
      שמש אופטיים שעדשותיהם טופלו בתהליך כימי כך שיכהו ביחס
      פ?ר?ק?ציונלי לעצמת הבוהק באור שאליו הן נחשפות, עונד על היד
      הנגררת שעון באיכות ובמחיר בינוניים, כפכפי גומי מלאכותי על
      כפות רגליו, קרסוליו משוכלים והברכיים פשוקות קלות, השמים
      חפים מענן ומזדהרים בעוד שמש הבוקר נעה למעלה וימינה, מרטיב
      אצבע לא ברוק או בזיעה אלא בהתעבות הכפורית שעל הכוס הצנומה
      של תה קר אשר מונחת לה כעת ממש על גבול הצל שגופו מטיל
      בחלק העליון השמאלי של הכיסא ושיהיה עליו להזיזה? כדי שתישאר
      בצל הקריר הזה, מעביר אצבע בעצלתיים במורד הכוס לפני שהוא
      מביא בעצלתיים את האצבע הלחה אל הדף, מפעם לפעם הופך את
      דפי גיליון 19 בספטמבר 1994 של מגזין ניוזוויק, קורא על הרפורמה
      במערכת הבריאות האמריקנית ועל הטיסה הטראגית מספר 427 של
      חברת USAir, קורא תקציר של ספרי העיון הפופולריים אזור חם
      והמגפה הקרבה וביקורת אוהדת עליהם, לפעמים הופך כמה דפים
      ברצף,

      על דיוויד פוסטר וואלאס (יח"צ)
      כריכת הספר "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים" (צילום: יח"צ)

      מרפרף על מאמרים ותקצירים מסוימים, משורר אמריקני רב?
      מוניטין שבעוד ארבעה חודשים יחול יום הולדתו החמישים ושבעה,
      משורר שהמתחרה העיקרי של ניוזוויק, המגזין טיים, כינה אותו
      בדרך די אבסורדית "הדבר הקרוב ביותר לבן?אלמוות ספרותי אמיתי
      שחי היום", שוקיו כמעט בלי שיער, הצל האליפטי של השמשייה
      הפתוחה מתהדק קלות, הגומי המלאכותי של הכפכפים מחוספס משני
      צדי הסוליה, מצחו של המשורר מנוקד בזיעה, השיזוף שלו עמוק
      ועשיר, פנים הירכיים שלו כמעט חף משיער, הפין מלופף במהודק
      סביב עצמו בתוך בגד?הים ההדוק, ז?ק?ן הואן?דייק שלו גזוז למשעי,
      מאפרה על שולחן הברזל, לא שותה את התה הקר שלו, מפעם לפעם
      מכחכח בגרונו, לפרקים נע קלות בכיסא הנוח בגון הפסטל כדי לגרד
      בעצלתיים את כף?הרגל האחת בבוהן רגלו האחרת בלי להסיר את
      הכפכפים ובלי להביט בכפות רגליו, לכאורה מרוכז במגזין, הבר?כה
      הכחולה מימינו ודלת ההזזה האחורית של הבית העשויה זכוכית עבה
      משמאלו באלכסון, בינו לבין הברכה שולחן עגול מברזל לבן קלוע
      משופד במרכזו בשמשיית חוף גדולה שצלה? כבר אינו נוגע בברכה,
      משורר מהמעלה הראשונה לכל הדעות, קורא במגזין שלו בכיסא
      הנוח שלו על הד?ק שליד הברכה מאחורי ביתו. הברכה הפרטית ואזור
      הד?ק מוקפים בעצים ובשיחים משלושה עברים. העצים והשיחים,
      שנשתלו שנים קודם לכן, משורגים וסבוכים וממלאים אותו תפקיד
      בסיסי כמו גדר מסתור של עץ אורן פיני או חומה מאבן משובחת.
      זו התקופה שבה האביב בעיצומו ועלוות העצים והשיחים מלאה,
      דוממת, וצבעה ירוק עז, הם שרויים בצל מורכב והשמים כחולים
      לגמרי ודוממים, כך שמכלול התמונה החיה והמסוגרת, שבה ברכה
      וד?ק ומשורר וכיסא ושולחן ועצים והחזית האחורית של הבית, כל זה
      דומם מאוד ורגוע ושותק כמעט לחלוטין, הגרגור הרך של משאבת
      הברכה ונקב הניקוז והצליל האקראי של המשורר המכחכח בגרונו
      או הופך את דפי המגזין ניוזוויק הם הצלילים היחידים — לא ציפור,
      לא מכסחות דשא רחוקות או מגזמות גדר?חיה או מכשירים לחיסול
      עשבים שוטים, לא מטוסי סילון מעל לראש ולא קולות עמומים
      רחוקים מהברכות הפרטיות בבתים שמשני צדי ביתו של המשורר —
      שום דבר מלבד נשימת הברכה והכחכוח האקראי של המשורר, הכול
      דומם לגמרי ורגוע ומסוגר, שום רמז לבריזה שתניע את עלי העצים
      והשיחים, הירוק חסר התנועה של הצמחייה, הדומם, החי, הסוגר,
      זוה?ר ומלא חיים ואין ממנו מנוס, ולא דומה לשום דבר אחר בעולם
      לא במראיתו ולא ברושמו.3

      הערות שוליים:
      1. וגם המשורר הראשון יליד ארצות הברית שבכל ההיסטוריה המהוללת בת 94
      השנים של פרס נובל לספרות זכה בו, בפרס נובל לספרות הנכסף.

      2. אבל מעולם לא זכה לקבל חברו?ת ב"קרן ג'ון סיימון גוגנהיים": לאחר שנדחה
      שלוש פעמים בתחילת הקריירה שלו היתה לו סיבה להאמין שמשהו אישי ו/או
      פוליטי הולך שם בוועדת החברו?ת של גוגנהיים, והחליט שתיפח רוחו, שהוא
      ירעיב את עצמו למוות לפני שישכור שוב את שירותיו של סטודנט לתואר שני
      כדי למלא את שלושת העותקים של טופס ההרשמה המייגע להתקבלות כחבר
      ב"קרן גוגנהיים" ויעבור שוב את הפארסה הבזויה והמייגעת של שיקולים
      "אובייקטיביים".

      3. זה נכון רק חלקית.

      דיוויד פוסטר וואלאס / ראיונות קצרים עם גברים נתעבים, בתרגום אלינוער ברגר, 296 עמודים, הוצאת הקיבוץ המאוחד סספריית פועלים