מיוחד: אריאל זילבר חוגג 70 ובוחר את האלבומים האהובים עליו

באופן כללי יש כל כך הרבה תקליטים ושירים שאני אוהב, שכל אחד שלא הזכרתי כאן ממש גורם לי כאב לב כמו Everly Brothers, הארי בלפונטה, ג'ו קוקר, לואי ארמסטרונג שאין שני לו בחצוצרה ובשירה, השדוס, האחים בלוז, רי צ'ארלס, הרולינג סטונס, חיים משה, יצחק קלפטר, שמוליק צ'יזיק ועוד ועוד רבים אחרים שקצרה היריעה שניתנה לי לשקף את היצירות המופלאות שאני אוהב. בשנות החמישים אומנים הוציאו לאור שירים בודדים שהפכו ללהיטים, ולאחר זמן מסוים אספו את כולם לתקליט LP שכלל תמיד אוסף להיטים. בעיקרון, הבחירות שלי מתייחסות יותר למבצע, לזמרים ושירים שהלהיבו אותי.

פסנתרן דגול עם ביצועים מדליקים, שהלהיב ברוק'נ'רול שלא נשמע כמוהו לפניו בשירים כמו "בלו ברי היל", "הלו ז'וזפין", "I'm in the mood for love" שאותו אני מנגן עד היום כל בוקר בחצוצרה. וכמוהו גם ג'רי לי לואיס שבשל נגינתו הפרועה על הפסנתר, והשיר שלו "high school confidential" בגיל 16 כל כך רקדתי בתוך המיטה בבית הרפואה בו הייתי מאושפז, עד שהמיטה נשברה תחתיי.

הגיטריסט שהמציא את הרוקנרול הפופי, הרוקנרול המחייך, מלא חוש הומור ולא כועס, מילים פשוטות וחכמות כמו השיר "Roll over Beethoven and tell Tchaikovsky the news" בו הוא מבקש מגדולי המוסיקה הקלאסית להכיר במוסיקת הרוק (ארבעת הרבעים). ג'וני בי גוד – הקלאסיקה של הרוק, שכל זמרי הרוק הושפעו ממנו, כולל הביטלס והרולינג סטונס. אפשר לומר שמי שלא שמע את צ'ק ברי בהחלט לא יכול לעשות רוקנרול.

את ליטל ריצ'ארד אני יכול לשמוע בלי סוף, בגלל האופן בו הוא משתמש בקול שלו. ימים שלמים שמעתי ללא הפסקה את "Over Silvery Moon" , לוסיל ועוד.. עד היום פעמים רבות בבלאנס לפני הופעה, אני מבצע את לוסיל.

חלוץ הפופ הישראלי בקולו המחוספס, דבר שהיה חידוש גדול בארץ, כתב גם את המילים וגם את המנגינה - שגם זה היה חידוש גדול במוסיקה הפופולרית כאן. כל שיר שלו היה סיפור נוגע ללב, אמיתי ועם לקח מעורר חיוך, שר את שיר הפונדק על "קברניט לו רגל מעץ", מילים שהתאימו לאופיי.

שיר שהדליק את דמיוני המוסיקלי בקצב שלו, וגם כל הביצועים של הצמד הזה, שהיה בהווייתם משהו מתריס ומרגש גם יחד.

בעיקר בגלל הקונספציה המדליקה של הקלטת תקליט שלם כאילו הוא מבוצע בהופעה. זה הוקלט בעצם באולפן, ובשיר המסוים הזה הדליק אותי, קולו הצורח של פול מקרטני. זה היה תקליט שהדליק את כל העולם ואותי איתם.

אהבתי כל שיר שהוציא. כיום דיסק המיטב שלו נמצא אצלי במכונית ואני מתענג עליו בכל נסיעה, מתענג תענוג מושלם על הקול שלו וסגנון השירה הממזרי שלו, ומתעכב באופן קבוע להקשבה חוזרת לשיר "צל עץ תמר ואור ירח" .

בתקליט שהכיל את "שיר השכונה" ששיגע אותי ואת כל המדינה, התפעלתי מליאור ייני, ממי שלימים יהפכו לגששים ומקולו של יהורם גאון בשיר "ערב במסחה" בהופעה שלהם בהיכל התרבות, וכמובן מתובל פטר האקורדיונסט שלהם, שהיה תזמורת שלמה, באיש אחד ובכלי אחד. ובצעירותי ראיתי את המופע שלהם אין ספור פעמים באולם נחמני בתל אביב.

מבחינתי היצירות של בטהובן הן הרוק של המוסיקה הקלאסית, והיצירה הזו במיוחד, בעיקר המעבר בין החלק הראשון לשני הבנוי בצירוף של תוף טימפני ותזמורת. בשנות השמונים שמעתי אותו מאות אם לא אלפי פעמים. הקטע הקצרצר הזה הוא שמגלה לי אם הביצוע לרוחי או לא לרוחי. ובאופן כללי אני מאוד אוהב לשמוע כל מוסיקה סימפונית קלאסית, מוצארט, צ'יקובסקי, ועוד...

בקולו המיוחד בשיריו "שיר הקטר", הסלע האדום", "שחקי שחקי", ובקריצה שלוותה לשיריו כמו "גיל נסע לחו"ל", "כל הנחלים הלכו לים" וכמובן "לא גומר את החודש".

ומה תאחלו לאריאל זילבר ליום ההולדת? ספרו לנו בפייסבוק