מיוחד: עידן אלתרמן בוחר את תחנות התרבות ששינו אותו

"גדלתי בכרמל בחיפה ואת רוב אחרי הצהריים העברתי במתחם של בית רוטשילד, בעיקר בחוגי הדרמה של המקום ובסינמטק. היינו חבורה של נערים ונערות שנפגשים כדי לכתוב מערכונים ולהעלות מחזות, בעיקר של חנוך לוין. בסינמטק של חיפה שרצתי בלי סוף בעיקר כדי לראות את הקומדיות שהערצתי של מל ברוקס, וודי אלן ומונטי פייטון (עד היום אני זוכר איך נפלתי מהכיסא באולם כשהחזקתי את הבטן מרוב צחוק ב'בריאן כוכב עליון'). בערך באותה זמן קנינו מכשיר וידאו שהתחיל לאיים על הבלעדיות של הסינמטק, אבל הזיכרונות החזקים ביותר שלי הם מהצפייה בקומדיות באולם שם ולא בבית. 'קח את הכסף וברח' של וודי אלן, 'ההיסטוריה המטורפת של העולם' של מל ברוקס , 'הדיקטטור הגדול' של צ'ארלי צ'פלין, 'טעם החיים' של מונטי פייטון ועוד ועוד. התקופה הזו, בה נחשפתי לקומדיות האלה לראשונה על מסך הסינמטק השפיעה עלי חזק. הייתי חוזר הביתה ברגל מהסרט וממציא מערכונים בראש".

"מגיל קטן התמכרתי למוזיקה. גדלתי בבית בלי הרבה תקליטי רוק ופופ, רק מוזיקה קלאסית, אבל בכמות עצומה. לאמא שלי היה אוסף עצום של אלבומים וקסטות קלאסיים, אבל כילד לא נמשכתי לזה יותר מדי. פיתחתי אהבה בגיל מוקדם למוזיקת פופ ורוק והייתי מאזין אדוק של כל תכניות המצעדים (שוש עטרי וטוני פיין ברשת ג', קוטנר בגל"צ). כשהייתי בן 16 עברנו לניו יורק, ללב הפועם של התרבות, וגרנו בגריניץ' וויליג' בדאונטאון מנהטן, שני מטרים מחנות התקליטים העצומה בגודלה – טאוור רקורדס בשדרות ברודווי. זה היה המקדש שלי. כיוון שבחודשים הראשונים לא ממש הכרתי את התלמידים, ריככתי את תחושת הזרות והניכור של העיר הגדולה בשהייה ממושכת בחנות. האזנתי בלי סוף לתקליטים בעמדות ההאזנה, והמוכרים הפכו למנטורים שלי. לא הייתי בניו יורק עשר שנים, ואני מניח שהחנות כבר נכחדה, בדומה לגורל של רוב חנויות המוזיקה בימינו, אבל אני חושב שמכל שנות ההתבגרות שלי, התקופה בניו יורק הייתה המשמעותית ביותר עבורי, גם אם לא הייתה קלה. אני חושב שהרבה קומיקאים, או אמנים בכלל, עברו בילדות חוויות של זרות מסוימת, של התבוננות מהצד. השנתיים שגרתי בחו"ל כנער, בנוסף לשנה שגרנו בצפון קרולינה כשהייתי בן תשע (אבל אין לי כמעט זיכרונות עמוקים מאז) עיצבו את האישיות שלי".

"את אבי פגשתי בחיפה, בחוגי הדרמה בבית רוטשילד, אבל לא נוצרה אינטראקציה משמעותית בהתחלה. רק כשהוצאתי רישיון, והתחלתי להסיע אותו הביתה מהחוגים במרכז כרמל לקריית אתא, שם הוא גר, התגבש סיפור האהבה. היה לנו הומור דומה והרגשנו שרק אנחנו מבינים אחד את השני בסוג ההומור הזה (הושפענו מאוד מ'עלילות משה בעיר הגדולה'). התחלנו להופיע בדומינו גרוס שנוהל על ידי עמירם גרוס האגדי, דמות משמעותית ומשפיעה ביותר בחיים שלנו, כשהיינו בני עשרים. עלינו עם מערכון של חמש דקות (אני חושב שזה היה החיקויים של הירקות) והקהל להפתעתנו שאג מצחוק. זה היה לפני שהירקות האורגנים נכנסו לחיינו. אני מדבר על חיקויים של ירקות עם ים הדברה. כתבנו בקצב רצחני מערכונים חדשים, בכל שבוע שעלינו על בימת דומינו גרוס הוספנו עוד מערכונים. כך נוצר המופע עם השם המחורבן (בעיני) – 'ילדים סורגים לאלוהים'. באותם ימים הופיעו במועדון גם חברים נוספים, וכעבור כמה שנים נוצרה התכנית 'פלטפוס' בטלוויזיה החינוכית, תכנית קטנה שתפסה תאוצה וקהל מעריצים פנאט. גם בפלטפוס כתבנו וביימנו הכל לבד. גרייניק ואני המשכנו להופיע ביחד כצמד על הבמה ובטלוויזיה במשך 12 שנה, מעל אלף מופעים. כשהיינו בני 32 בערך, דקה לפני שהבת הבכורה שלי נולדה, החלטנו לסגור את הבאסטה. נפרדנו כידידים, אבל בשנים האחרונות הגעגוע לחברות הזו חילחל אצל שנינו ובימים אלה אנחנו שוב עובדים ביחד וכותבים מופע חדש לבמה".

"ההורות מביאה איתה הרבה דברים נפלאים, זאת אומרת, חוץ מהעייפות הבלתי נסבלת, אובדן הספונטניות והתחושה שאתה עבד שקשור בשלשלאות לעריץ בן שלוש. אני מדבר בעיקר על התזכורת היומיומית לכך שהערכים החשובים לנפש הם תמהיל של תמימות ורוח שטות, בנוסף לשריר החשוב ביותר בגוף האדם – הדמיון. עד שנהייתי אבא נמנעתי מלהשתתף וליצור פרויקטים עבור הגיל הרך, אך מאז שנהייתי אבא לפני עשר שנים הבנתי כמה העולם התרבותי שמכוון לקהל הילדים מלא בג'יפה, ושצריך לברור בפינצטה את הפנינים שמתייחסים לילדים כאל יצורים אינטליגנטים ולא מסממים אותם בגירויים חסרי דמיון ועומק. מהמקום הזה נולד הפרויקט שלנו 'ענן על מקל' - דיסק ילדים לפי שיריה הנפלאים של רינת הופר, יוזמה קבוצתית יחד עם דידי שחר (שהלחין את השירים), טל בלכרוביץ (שעיבד והפיק), ירדן בר כוכבא ואני. ההצלחה של הדיסק הפתיעה אפילו אותנו, ומאז גם יצרנו ביחד מופע בימתי של הפרויקט. הורים ניגשים אלינו בסוף המופע ומספרים שהם נהנים מהדיסק אפילו יותר מהילדים. בחג סוכות הקרוב אשתתף בעוד מופע שיצרתי עבור קהל הילדים, יחד עם המוזיקאי והמנצח ד"ר אורי לשמן ובשיתוף עם תזמורת הקאמרטה, פרוייקט מקורי וחדשני שמביא לראשונה בארץ טכנולוגיה בעזרתה אפשר לראות את הצלילים שמנוגנים על-ידי התזמורת, ועוד בתלת מימד".

"אין דבר שגורם לי יותר אושר מאשר להיפגש עם חברים אהובים ולנגן איתם. אני מנגן גיטרה ופסנתר ברמה די בסיסית, לימדתי את עצמי בתור נער מספרי אקורדים של הביטלס. אבל בשנים האחרונות אני מנגן עם שני הרכבים של מוזיקאים פנומנליים שמטשטשים יפה יפה את הבוסריות שלי כנגן. לפני שנה גיבשתי את להקת העכבישים מפלוטו למופע מחווה לדיוויד בואי שרץ עד היום, ביניהם גם חברי הקומיקאי אלון נוימן שמתופף בהרכב, ויש לי גם את הלהקה שמנגנת איתי במופע הקומי ALT SHIFT, מופע שהוא מיקס בין סטנד אפ לשירי שטות".

עידן אלתרמן יופיע היום בתיאטרון חולון במסגרת פסטיבל "צלילי ילדות" במופע ICONCERT בשעה 18:00. כמו כן, הוא יופיע עם המופע הקומי-מוזיקלי ALT SHIFT בזאפה הרצליה ב-7 באוקטובר ויארח את אבי גרייניק ודביר בנדק, וגם בירושלים בצוללת הצהובה ב-12 אוקטובר עם אבי גרייניק.

מה אתם חושבים על הבחירות של עידן אלתרמן? ספרו לנו בפייסבוק