סעודת חג, משפחה אחת הולכת לבקר חברים במורד הרחוב. לשתי המשפחות ילדות קטנות, ושתיהן יוצאות בתום הארוחה להביא משהו מהבית האחר ולא חוזרות. משהו נורא קרה. המשטרה מגיעה. לילדות אין סימן. יש חשוד אחד, אבל אין שום ראיות של ממש נגדו והוא משוחרר. אביה של אחת מהילדות מחליט שבשבילו זה לא מספיק, ולפני שתספיקו להגיד "היי, זה לא בדיוק כמו הסרט הישראלי ההוא, 'מי מפחד מהזאב הרע'?" חוטף את החשוד כדי לנסות להוציא ממנו מידע בכל דרך. וזאת רק ההתחלה.
קלר דובר, האב שאותו מגלם יו ג'קמן, הוא מסוג האנשים שהיו יכולים להיות כוכבים של סרטי אקשן. בתחילת הסרט הוא מאמן את בנו לצוד את ארוחת הערב שלו בעצמו. הוא אוגר מזון לקראת אפוקליפסת הזומבים, והוא לא יישב בשקט בזמן שהמשטרה מחפשת מי לקח את הבת שלו. בקיצור, הוא לפחות בעיני עצמו - ג'ק באואר, ליאם ניסן ב"חטופה", וברוס וויליס בכל דבר. כוכב קולנוע שירביץ לרעים עד שהוא ישיג את הבת שלו בחזרה. רק שהחיים הם לא סרט, וזה לא עובד כמו שהוא תכנן. לפעמים אם אתה לוקח את החוק לידיים ויורה באנשים, אתה פשוט הופך לאחד שיורה באנשים האיש הרע.
הנושא הזה היה יכול למלא סרט בפני עצמו, אבל הוא לא: זה אפילו לא העניין המרכזי. כי במקביל, ממשיכה החקירה. ג'ייק ג'ילנהול בתפקיד הבלש לוקי ממשיך לחקור, ומגלה חשודים נוספים ומפתיעים, והתפניות הולכות ונערמות. ככל שחקירת החטיפה נעשית מסובכת, היא גם הולכת ומתרחקת ממה שאפשר לכנות מציאותי, ומתקרבת לסוג הפשעים שקורים בסרטי וספרי רוצחים-סדרתיים. אלו מהסוג עם הפושעים שמצייתים לטקסים מוזרים ובלתי סבירים ומבצעים את פשעיהם רק בלילות ירח מלא של חודשים שהם מספרים ראשוניים. לא פעם ולא פעמיים במשך הסרט, חשודים אומרים רק משפטים קריפטיים, חידתיים. והאופן שבו הסרט מתאמץ כדי לשכנע אותנו שהוא נגמר, כשבעצם הוא עדיין לא, דוחף את העלילה לתחום המופרך.
"אסירים" עובד. זאת דרמת מתח יעילה ומעניינת שלא נותנת לקהל להשתעמם, אלא מוסיפה עוד פריט מידע ועוד טוויסט פעם בכמה דקות. אבל מה שמונע מ"אסירים" להיות סרט גדול הוא העובדה שהוא לא החליט איזה מין סרט הוא רוצה להיות: דרמה אמיתית מהחיים ששואלת שאלות קשות על התמודדות עם אובדן והאם המטרה מקדשת את האמצעים, או מותחן-טוויסטים שמנסה לעבוד על הצופים כמה שיותר פעמים. שני הסרטים האלה לא כל כך מסתדרים זה עם זה; מי שרצה רק מתח - הדרמה תפריע באמצע, ומי שהגיע לדרמה חוסר האמינות של הסיפור בשלביו האחרונים יציק לו.
הסרט הוא טוב מספיק כדי ששני הסרטים השונים שמתגוששים בו לא יצליחו להכריע זה את זה. בין אם תחפשו דרמה משפחתית או מותחן משטרתי, "אסירים" יספק לכם את מבוקשכם בשפע. אם הוא היה מתמקד יותר, אולי הוא היה יכול להיות סרט גדול ממש.
האם תתנו צ'אנס ל"אסירים"? ספרו לנו על זה בפייסבוק