מאור אדרי, "הכל כתוב"
יותר מכל נראה שאלבומו החדש של מאור אדרי "הכל טוב" הוא נסיון לתקוע יתד בליגת העל של זמרי הסלסולים. אדרי הוא תגלית אמיתית בכל מה שקשור לצבע קול ולטכניקת שירה. הוא באמת מיוחד ויוצר עניין. יכול להיות שזה מה שגורם ליוצרים שעובדים איתו לשבור את הראש. אפילו הוא עצמו עדיין לא סגור על עצמו מבחינת בחירת השירים הנכונים.
בהתאמה מוחלטת לעטיפת אלבומו, אדרי מעמיס הכל בפיתה. זה נראה מאוד עשיר, יפה ויזואלית, מפתה וקורץ לעין. כותרות השירים של אדרי מנסות לקרוץ בכוח. "גבר איטלקי", "קרחנה" ו"טיל בליסטי", מסגירים נסיון להרשים מהר, כמו חנות בגדים מקומית שמנסה לשכנע את הקונים להיכנס אליה בזכות איזה מבצע מיוחד. למאור אדרי חסר עוד צעד אחד כדי להיכנס לליגה של הגדולים.
אלבומו החדש "הכל כתוב" אמור לעשות את זה לזמר שנכון לעכשיו מתנדנד בין ליגת העל לליגה השניה. מבחינת קהל, אדרי מכוון לעבר שילוב של משה פרץ, עומר אדם וקובי פרץ. השירים שלו כאילו לקוחים מאותם מקורות - וחבל, כי לאדרי באמת יש ייחודיות שיכולה להשאיר אותו להרבה זמן. הטונים הגבוהים המרהיבים לצד הסלסולים שלו זקוקים לטיפול ייחודי. ב"הכל כתוב" חסרה מאוד טביעת אצבעותיו של מישהו שבאמת מכיר את אדרי. מכיר את סגולותיו.
האלבום החדש עשוי טוב יותר מהקודם ויש בו לא מעט שירים חזקים ונכונים לאדרי. "האשה שלי" שכתב והלחין אבירם דרעי, שיר הנושא שיצר אדרי בעצמו ושמסגיר לגמרי את ההשפעה ממשה פרץ, וגם "היא איננה" שכתבו והלחינו ליאור מיארה ואלירן אביטל, לא רע. "תספרו לה", למילים ולחן של שרון אסולין הוא השיר הטוב ביותר באלבום - למרות שגם במקרה הזה, נכון היה להיעזר בהפקת שירה טובה יותר שהייתה חוסכת סלסולים מיותרים בביצוע. יש עוד יציאות יפות באלבום הזה, זאת לא הבעיה. מה שחסר זה יציאות מיוחדות שמסבירות טוב יותר את הסיבה לכך שמאור אדרי הוא זמר לגיטימי. הוא באמת טוב והאלבום הזה לא מהווה הוכחה ניצחת.
אדרי לא אשם. כדרכם של מיוחדים, לוקח להם זמן למצוא את מקומם על המגרש. בינתיים מה שנשאר לו לעשות זה לנסות לעשות את הטוב ביותר ואפשר בהחלט להרגיש את המאמץ שלו. לפעמים זה פרפורים במקום שעושים הרבה רעש ואבק, ובמקרים אחרים יש התקדמות. מה שדי בטוח הוא שאדרי לא נסוג.
שרית חדד נפלאה עם ילדים
יש לא מעט קווי דמיון בין רוק למוזיקת סלסולים. אחד מהם נמצא בכל מה שקשור לשירי ילדים. בדומה לרוקנ'רול, אין ממש שירי סלסולים לילדים. אם מתאמצים מאוד אפשר למצוא בודדים. אחד מהם הוא "חברים בכל מיני צבעים" של שרית חדד, שגם הוא לא ממש עונה להגדרה האמיתית של שירי סלסולים. כן יש בו סלסולים כי שרית חדד מבצעת אותו ואפשר לשמוע ברקע נגינת בוזוקי, אבל זה לא באמת מה שמשנה. השירה המתוקה, הטקסט העדין של חנה גולדברג והאווירה הכללית אינם אופייניים לשיר סלסולים אמיתי. באותו אופן אפשר לעטוף יצירות אחרות בגיטרות דיסטורשן וזה עדיין לא יהפוך אותן לרוקנרול.
שרית חדד בראיון חג: "הדיבורים על שד עדתי לא מובנים לי"
כדי להפוך לשירים כאלה יש צורך בכל מה שאסור לילדים: חריף ותבלינים אחרים. המאפיינים המרכזיים והמהותיים של שני הז'אנרים. אולי זאת הסיבה שההופעה של שרית חדד "חברים בכל מיני צלילים" בפסטיבל צלילי ילדות בחולון התבססה כמעט לגמרי רק על קלאסיקות מוכרות וידועות. חדד עשתה עבודה נפלאה. למרות התחלה מהוססת, היא הצליחה להגיש לילדים את השירים עם כפית בעזרת המון רגש ודיאלוג נפלא שנעזר לא מעט בשחקנית טלי אורן המקסימה. חדד סלסלה ברכות וכלי ההקשה היו כוח דומיננטי בפרשנות השירים.
רעש וסלסולים - לכל הטורים
מה חשבתם על האלבום של מאור אדרי? ספרו לנו בפייסבוק